תוקף סעיף פיצוי כספי במקרה של פיטורים לפני תום חוזה עבודה

ביום 20.1.19 הגישה התובעת תביעה זו ועתרה לתשלום סך של 166,119 ₪ בגין פצויי פיטורים והלנתם, דמי היסתגלות לפי הסכם עבודה, הפרישי שכר עבודה וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954, חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 וכן בשל הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה בעבודה.

מכתב הפיטורים נימסר בידה והוא תוארך ליום 12.11.17 כאשר מועד כניסתו לתוקף נקבע ליום 13.1.18.

על כן, במקרה של זכאות על המעסיק לשלם לעובד 28% מהפיצויים המלאים ללא קשר לביצועי הקופה.

למעשה התובעת התפטרה ולא פוטרה וזאת מאחר שהמשיכה בסירובה לעבוד מהמשרד; כל זכויותיה של התובעת שולמו לה בהתאם לדרישותיה, והדבר היחיד לגביו לא הייתה הסכמה היה נושא של דמי ההיסתגלות, רכיב שלא הייתה זכאית לו; לתובעת שולם מלוא שכרה ועד למועד התביעה לא נטען כי נותרו ימים לא משולמים; פצויי הפיטורים שנחסכו לטובת התובעת, שולמו לה כדין ובכל מקרה ככל ויתברר כי ישנם הפרשים יש לחשב לפי 4 תקופות העסקה.

התובעת הצהירה כי ביום 17.7.19, דהיינו לאחר שהוגשה התביעה, הועבר אל חשבונה סך של 7,844.97 ₪ כהשלמה לפיצויים וזאת בהתאם לפירוט שבמכתב מיום 17.7.19 (נספח יד לתצהירי התובעת), אולם לטענתה היה על הנתבעת להעביר אליה סכום גדול יותר, וזאת ללא כל קשר לסכום שהצטבר לזכותה בקופת הפיצויים, שכן, עם חתימת צו ההרחבה לפנסיית חובה, אומצו הוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים ועל כן הכספים שהופרשו לקופה באים במקום פצויי פיטורים.

סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, קובע חריג לפיו: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר". טענה התובעת כי הוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים חלים על העסקתה מכח צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (ראו סעיפים 7-9 לצוו).

פצויי הלנה התובעת עתרה לתשלום פצויי הלנה מיום 28.1.18 ועד למועד בו שולם חלק מפיצויי הפיטורים כאמור ועד יום מתן פסק הדין לגבי החלק שטרם שולם.

...

איני נדרש לדון בשאלה מפני מה לא שובצה אותה מחליפה לעבוד במקום התובעת, שכן בסופו של דבר הצדדים הגיעו לסיכום ולפיו התובעת תמשיך לעבוד ותקבל תמורה.

על כן, דין תביעת התובעת ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה.

בסעיף 8 לחוזה שדן בגורל תיק הלקוחות במהלך תקופת העבודה נקבע כך: "במידה ובתקופת העבודה יחזיק הסוכן [המערער – ח.א.ג.] רישיון בר תוקף בענפים הרלוואנטיים בביטוח ואם יבקש זאת יועבר תיק הלקוחות (למעט אותם לקוחות שהיו לקוחות סיגנון [המשיבה – ח.א.ג.] ושהסוכן הופנה אליהם על ידי סיגנון) שבהם טיפל הסוכן במסגרת סיגנון לרשות הסוכן. זאת בכפוף לכך שתערך לפני העברת-התיק היתחשבנות מסודרת בין הצדדים שבה יילקחו בחשבון כל עלויות הסוכן עד להיתחשבנות מצד אחד, ומצד שני ייזקפו לזכות הסוכן העמלות הנובעות מתיק זה. העברת תיק הלקוחות תהיה בתוקף רק לאחר שהצדדים שניהם אישרו בכתב ובחתימתם הסכמתם להעברה זו".  סעיף 9 לחוזה שדן בגורל תיק הלקוחות בתום תקופת העבודה קובע: "עם סיום או הפסקת העבודה בגלל תום תקופת ההסכם או כאשר צד אחד להסכם הודיע, הודעה בת 5 ימים מראש ובכתב, על כוונתו להפסיק ההסכם, מסכימים הצדדים כי תעשינה הפעולות הבאות:

9.3 כל עוד לא נעשתה ההעברה של תיק לקוחות, כאמור לעיל, לאחר היתחשבנות מסודרת ובאשור בכתב, מתחייב ומצהיר הסוכן כי במקרה של הפסקת עבודה בסגנון מכל סיבה שהיא, לא יפנה למבוטחים ו/או לקוחות ו/או סוכנים שעימם בא במגע במהלך עבודתו בסגנון וגם לא יגרום ו/או ינסה לגרום למבוטחים או לקוחות של סוכנים אלה להפסיק לעבוד עם סיגנון בין אם לקוחות אלה גויסו על ידו תוך שימוש במערך המכירות והעבודה של סיגנון ובין אם לקוחות או סוכנים אלה הופנו אליו לטפול במסגרת המטלות שמילא בסגנון.

  בחתימתו על הסכם זה ועל ההיתחייבות לפי סעיף זה מודע הסוכן לכך שבמערכות העבודה עם לקוחות ומבוטחים מול חברות ביטוח, רשימות של לקוחות וסוכנים, וכל מערכת השרות, התימחור ויחסי העבודה שבהם הישתלב הסוכן במהלך עבודתו בסגנון הם אינטרס קינייני של סיגנון שגובש ונבנה לאחר שנים רבות של עבודה מאומצת ובהשקעות של כספים רבים.

בסעיף 3 – אשר כותרת השוליים שלו היא "אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות" – נאמר כך: "פיטורים סמוך לפני שנת העבודה הראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח הפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". גם הוראת חוק זו מיוסדת על דיני המניעות ונקבעה בה חזקה עובדתית, הנתנת לסתירה, לפיה עתוי הפיטורים (בסמוך לפני תום שנת העבודה הראשונה) מצביע כי אלה נעשו לחמוק מתשלום פצויי פיטורים.

וכך נאמר: "עם זאת, כל עוד לא היתקיים התנאי, החוזה אינו ניתן לאכיפה. ברם, צד המכשיל קיומו של התנאי מנוע, מכוח סעיף 28(ב) לחוק החוזים, מלטעון, כי לא היתקיים התנאי, ובמקרה זה יראו את התנאי כאילו היתקיים. מניעות סטאטוטורית זו היא פן של חובת תום הלב ביחסים החוזיים, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (ראה: פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 641; שלו, בספרם הנ"ל, בעמ' 352, 358). מניעות זו חלה גם על תנאי שבדין, בכפיפות לכך שאין לאכוף חוזה שקיומו מותנה בתנאי שבדין שלא היתקיים. במקרה כזה, הצד הנפגע זכאי לפיצויים בלבד". ראו גם ע"א 53/80 קבוץ שניר קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שטרייטר וערעור שכנגד בעמ' 200, שבו נפסקו פיצויים בשל הפרת הסכם שביצועו היה מותנה בקבלת היתר שהצד המפר מנע את קבלתו.

...

בית הדין האזורי ציין כי "מגעים אלה אינם נחוצים להכרעתנו ומצאנו שלא לפרטם".  (ב) פסק דינו של בית הדין האזורי ביוני 2016 – טרם קבלת רישיון סוכן ביטוח – הגיש המערער תובענה ובגדרה תבע קבלת סעד הצהרתי כי עמד בתנאים המקדמיים לקבלת תיק הלקוחות; העברה בעין של תיק הלקוחות או לחילופין פיצוי בגין אי העברתו, וזאת תוך עריכת החשבונות המתאימים.

וכך נאמר: "33. לשון ההסכם בין הצדדים ברורה וחד משמעית, עולה ממנה כי תיק הלקוחות יועבר אל התובע אם הוא יהיה סוכן מורשה במהלך תקופת העבודה או בסיומה. את סעיף 9.2 יש לקרוא כהמשך לסעיף 9 – כלומר אם במועד סיום העבודה יחזיק התובע ברישיון סוכן, או אז ניתן יהיה להעביר אליו את תיק הלקוחות בכפוף להתחשבנות. אין חולק כי התובע לא היה סוכן מורשה, לא בתקופת העבודה ולא במועד ניתוק יחסי העבודה. התובע קיבל את הרישיון רק ביום 15.12.16, כחצי שנה לאחר ניתוק יחסי העבודה. לפיכך פרשנות החוזה בהתאם לדיני החוזים, תוביל למסקנה שהתובע אינו זכאי לקבל לידיו את "תיק הלקוחות". לבית הדין אין סמכות לקבוע כי התובע זכאי לקבל את תיק הלקוחות כאילו היה סוכן מורשה במועד ניתוק היחסים (כפי שנתבע תחילה).

משלא עלה בידי המשיבה להוכיח טעם לפגם בהתנהגות המערער, נותרת בעינה המסקנה הנובעת מסמיכות הזמנים שסיום ההעסקה נעשה בחוסר תום לב על מנת להתחמק מהוראות ההסכם בדבר העברת תיק הלקוחות.

את המניעות ניתן להשתית על סעיף 39 לחוק החוזים (ככל שיסווג סעיף 9 כתניה חוזית) או על סעיף 28 לחוק החוזים (ככל שיסווג סעיף 9 כחיוב על תנאי מתלה), כשאין לאפשר למשיבה לבנות את הגנתה על מעשיה בחוסר תום לב. המסקנה העולה מן האמור עד כה היא כי יש להטיל אחריות על המשיבה, אשר פיטרה את המערער שלא בתום לב. זאת, בין אם מכוח השילוב של סעיף 9 לחוזה וסעיף 39 לחוק החוזים ובין אם מכוח שילוב סעיף 9 לחוזה וסעיפים 27 ו-28 לחוק החוזים.

סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שמוצהר שהמשיבה חבה באחריות חוזית כלפי המערער, אשר נפגע מפיטוריו שלא בתום לב, והוא זכאי לסעד שיפוטי בגין התנהלותה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 14234-04-21 29 יולי 2021 לפני: כב' השופט **** גולדברג התובע: אנטואן קונט ע"י ב"כ: עו"ד יעקב שדה הנתבעת: מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ ע"י ב"כ: עוה"ד שני סדוף-פרל ושני שלמה החלטה

זאת, למעט מקרים חריגים בהם הקבוצה פטורה מתשלום שכרו של השחקן, כגון: במקרה בו השחקן הפר את ההסכם הפרה יסודית - כפי שקרה בפועל בעיניינו של התובע; לגוף התביעה: יש לדחות את תביעת התובע לפצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, שכן בהתאם להסכמת התובע כעולה מהסכם העסקתו , הנתבעת קיבלה את אישורו של הממונה על יחסי העבודה שהוסמך ע"י שר התמ"ת בהתאם לסעיף 28 לחוק פצויי פיטורים; תביעתו של התובע להלנת שכר היתיישנה ביום 10.3.21 ; התובע בחוסר תום לב הגיש תביעה נוספת למוסד לבוררות של פיפ"א בגין שכר עבודה בסך של 1,143,660 ₪; במהלך חודשי הקיץ (יוני- יולי) יש פגרה במהלכה לא מתקיימים משחקים בענף, והשחקנים אינם נדרשים להגיע לאימונים או לעבודה, אך הם מקבלים את שכרם בגין תקופה זו המהוה תקופת חופשה, ומעבר לכך בגין חודש 1/21 שולם מלוא שכרו של התובע, חרף העדרותו למשך 20 ימים בהם שהה בצרפת, ולנתבעת זכות קזוז ימי חופשה שניצל התובע ביתר; תנאי עבודתם של שחקני כדורגל מוסדרים על ידי ההתאחדות באמצעות "טופס הסכם שחקנים" סטנדרטי המחייב את הצדדים.

תקופת ההשאלה נועדה לאפשר לנתבעת לבחון את המשך העסקת התובע בהתאם להתנהגותו במהלך תקופת ההשאלה, וכי אילמלא ארוע התקיפה התובע לא היה מגיע לשחק בישראל; בתקופת ההשאלה התובע הציג יכולות מרשימות והבטיח כי ארוע התקיפה הינו חד פעמי ובסיום ההליכים המשפטיים בצרפת תתברר זכאותו; על רקע זה מימשה הנתבעת את האופציה להמשך העסקת התובע לעונת המשחקים 2017/2018 ואילך, תוך תשלום 320,000 יורו עבור רכישת כרטיס השחקן של התובע; יחד עם זאת, ועל רקע ההליך המשפטי שהתנהל נגד התובע בצרפת, נילקחה בחשבון האפשרות כי התובע ייאלץ להיעדר מהקבוצה ולשהות בצרפת למשך פרק זמן ממושך (בשונה מהתייצבות יומית בביה"מ שתדרש מפעם לפעם, אם בכלל), על כן הנתבעת דאגה לעגן בהסכם העבודה, את אפשרותה להביא לסיומו המוקדם והמיידי של ההסכם, בהודעה מוקדמת וכתובה 7 ימים מראש, מבלי שהדבר ייחשב להפרה מצדה, ומבלי שתהא חייבת לשלם לו כל תמורה או פיצוי בעקבות סיומו המוקדם של ההסכם (סעיף 1.8 להסכם); התובע ניהל מו"מ עם הנתבעת באמצעות סוכני שחקנים מטעמו (מר פרנק בלחסן ומר אבי נימני) והיה מודע לתוכן סעיף 1.8 להסכם והסכים לאמור בו; בהתאם לתקנה 3 לתקנון המשמעת האחיד (שהוסכם על ידי ארגון השחקנים והינו חלק בלתי נפרד מטופס הסכם השחקנים עליו חתום התובע) קובעת, את המקרים בהם קבוצת כדורגל תהיה רשאית לבטל את ההסכם, ביניהם –מקרה בו השחקן הורשע בתוך תקופת ההסכם בעבירה פלילית מסוג פשע (בין אם בכוונת השחקן לערער על ההרשעה ובין לאו); התובע חתום על תקנון המשמעת; ההסכם בין הצדדים קבע את זכאותו של התובע לקבלת רכב ותשלום אחזקת רכב והתובע אינו זכאי לדמי נסיעות; לאחר שתי עונות מוצלחות בשורות הנתבעת (עונות משחקים 2017/2018 ו-2018/2019) היתנהלותו של התובע עברה מהפך; התובע שככל הנראה סבר כי יזוכה מהאשום בגין ארוע התקיפה, הבין כי ישראל כבר אינה המקום בשבילו, ביקש לעשות דין לעצמו על מנת להביא את הנתבעת למאוס בו ולסיים את ההסכם עימו, כדי שיהיה פנוי לעבור ולשחק בליגות בכירות יותר מהליגה הישראלית; התובע החל להביע יחס מזלזל וחוסר מאמץ והפריע למרקם הקבוצתי והחברתי במועדון, ביצע עבירות חוזרות ונישנות על המיגרש שהביאו להוצאתו בכרטיס אדום, התנשא על חבריו לקבוצה ועל הצוות המקצועי והכל במטרה להשתחרר מההסכם עם הנתבעת (התובע קיבל 3 כרטיסים אדומים ו-12 כרטיסים צהובים במהלך עונת משחקים אחת- 2019/2020, ולשם ההשוואה בעונת המשחקים 2017/2018 התובע קיבל כרטיס 1 אדום ו-8 כרטיסים צהובים); נוכח פרוץ מגיפת הקורונה בחודש מרץ 2020 וההגבלות שחלו בעקבותיו, הנתבעת החליטה על הפחתה גורפת של 25% משכרם של כלל שחקני הקבוצה ומשכרו של התובע בעונת המשחקים 2019/2020 (עד תום חודש 5/20); התובע הסכים על הפחתת שכרו כאמור וחתם על נספח להסכם בדבר הפחתת שכרו בחודש 3/20 ; בחודש 4/20 נודע לנתבעת כי התובע קיבל מהמל"ל סכום של 243,387 ₪ בגין תביעה שהגיש בגין פציעתו במהלך עונת המשחקים 2018/2019 במשחק שהתקיים ביום 17.3.18- התובע לא עידכן את הנתבעת על תביעתו למל"ל וקבלת הסכום- תוך הפרה של הוראת סעיף 8.4 להסכם הקבוע כי שחקן המקבל תשלומים מהמל"ל מתחייב להעבירם לקבוצה; הנתבעת פנתה בכתב לעו"ד יהב ארגמן, שייצג את התובע בפני המל"ל, ודרשה כי הכסף יועבר אליה בהתאם להוראות ההסכם, אך פנייתה לא נענתה (מכתבה מיום 28.4.20); ביום 9.9.20 הנתבעת פנתה שוב לעו"ד ארגמן והודיעה לו כי במידה והתשלום שהיתקבל מהמל"ל בגין פציעת התובע לא יועבר לידה, היא תאלץ לקזזו משכרו של התובע; הנתבעת האמינה כי התובע יתרצה ויפגין את יכולתו המקצועית על המיגרש ולכן מימשה את האופציה להעסקת התובע בעונת המשחקים 2020/2021, תוך שסברה כי לפחות תוכל "למכור" את כרטיס השחקן שלו לקבוצה אחרת ולא תפסיד את הסכום המשמעותי ששילמה עליו; התובע כנראה כעס על מימוש האופציה, כימעט ולא לקח חלק במשחקי הקבוצה ונעדר תכופות מהמועדון (בקיץ 2020 בחר התובע שלא להופיע והגיע על דעת עצמו רק במהלך חודש 10/20); ביום 10.9.20 היתקבל מענה מעו"ד ארגמן לפניות הנתבעת מיום 28.4.20 ו-9.9.20, לפיו ככל שהנתבעת תקזז את התשלום שקבל התובע מהמל"ל "יראה עצמו השחקן כמי שהופר הסכם העסקתו והוא חופשי מכל מחויבות כלפי הקבוצה" (סעיף 6 למכתב עו"ד ארגמן); ביום 14.9.20 השיבה הנתבעת לעו"ד ארגמן כי היא פועלת בהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים; התובע לא הסתפק בתגובת בא כוחו ותקף את מר אלי אוחנה ששמש אותה עת כיו"ר המועדון, ואת מר חיים נבון, חשב המועדון; נוכח המשכות הגבלות מגיפת הקורונה בעונת המשחקים 2020/2021, הודיעה הנתבעת לכלל שחקניה כי, על מנת שלא תקרוס כלכלית עליהם להפחית את שכרם ב-30% ; בנגוד ליתר השחקנים, התובע היה השחקן היחידי שהתנגד לכל הפחתה שהיא בשכרו בעונת המשחקים 2020/2021 (היתנהגותו לא הפתיעה את הנתבעת שהיה מעוניין עבור לשחק בליגה היוונית ולהשתחרר מההסכם עם הנתבעת); עם זאת, בשל טעות בוצעה הפחתה בשכרו של התובע (30%) בחודשים 9/20 עד 11/20.

...

סיכומו של דבר- הנתבעת לא הוכיחה כי התביעה מופרכת על פניה או היעדר יכולת פרעון של התובע את הוצאותיה בהליך.

לפיכך, הבקשה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

על פסק הדין הוגשו שני ערעורים: האחד, מטעם מאפיית ברמן, אשר סב על האחריות שהוטלה עליה כ"מעסיקה במשותף" יחד עם גבי, וכפועל יוצא מכך על חיובה בתשלום זכויות המשיב (ע"ע 22764-04-19); והשני, מטעם גבי, על דחיית תביעתו שכנגד להשבת כספי גניבה ועל אי חיוב המשיב בפצוי בגין הפרת תום הלב והסכם העבודה, וכן על שלילת מחצית מפיצויי הפיטורים, ועל חיובו בתשלום זכויות המשיב (ע"ע 42903-04-19).

בקשר לכך נטען כי עיון בדפי חשבון הבנק של המשיב שהוגשו בבית הדין קמא, מלמד שהוא מעביר סכומים נכבדים לחיסכון ולחשבון נוסף; אומנם החשבון מיתנהל באשראי, אולם האשראי נוצר כתוצאה מהשקעות וחסכונות אליהם מעביר המשיב כספים; וכי מדובר בדפי חשבון הבנק מלפני ארבע שנים, אשר אינם מלמדים על המצב הכלכלי כיום.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האיזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשות באופן חלקי.

לא יופקד הסכום האמור, לא יהא תוקף לעיכוב הבצוע.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשות מתקבלות באופן חלקי, כאמור בסעיף 15 לעיל, וצו עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 11.4.19 בטל.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשות באופן חלקי.

לאור האמור לעיל, ובשקלול מאזן הנוחות וסיכויי הערעורים, שוכנעתי כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה הוא עיכוב מחצית מהסכום שנפסק לטובת המשיב (להלן- הסכום המעוכב).

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשות מתקבלות באופן חלקי, כאמור בסעיף 15 לעיל, וצו עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 11.4.19 בטל.

לפנינו תביעת התובעת חברת א.מ. רכיבים (2005) בע"מ כנגד מר פנחס מולדובן וחברות בבעלותו, להשבת חלק משכר עבודה שקבל שלא כדין ובמרמה במהלך תקופת העסקתו; לפצוי בגין הפרת הוראות הסכם העסקה וחובת הנאמנות ותום לב; לפצויי בגין מניעת רווחים, פגיעה במוניטין והפרת חוזה; השבת שווי שימוש בציוד התובעת והשבת שווי מחשב נייד; וכן למתן סעד הצהרתי הקובע כי הנתבע לא זכאי לפצויי פיטורים ולסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בפוליסת כלל חברה לביטוח בע"מ, למרות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים וכי יש להשיב לה כספים אלו.

לטענת התובעת משמדובר במקרה קצוני של הפרה נמשכת ושיטתית של הוראות הסכם העבודה, חוסר תום לב קצוני הנפרש על פני תקופה ארוכה והפרה מוחלטת וקיצונית של חובת האמון של הנתבע כלפי התובעת ושעה שהנתבע פעל כסוס טרויני היושב בחצרי התובעת, ראוי לשלול מהנתבע את הסכומים שהצטברו לזכותו בביטוח המנהלים ברכיב הפיצויים.

עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי הנתבע טען בנוגע לרכיב זה את הדברים הבאים: "אף על פי שהתובע שכנגד סיים את עבודתו בעבור הנתבעת שכנגד וסולרס ביום 17.11.18, הנתבעת שכנגד טרם שילמה לו את פצויי הפיטורים שמגיעים לו וטרם נתנה לו טופס לשיחרור קרן ההשתלמות על שמו". עיון בסעיף 8 להסכם העסקת הנתבע מעלה כי הוסכם כמצוטט: "8.2 מוסכם בזה כי על ההפרשות כאמור לעיל יחולו הוראות האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצוי פיטורים .... מבלי לגרוע מתנאיו של האישור, העובד יהיה זכאי עם סיום עבודתו לקבל לידיו את הסכומים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, אלא אם נשללה זכותו לקבלת פצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 17 לחוק פצויי פיטורים והכל בכפוף להוראות "האישור הכללי"".

במכתב התפטרות הנתבע צוין: " בהמשך לשיחתינו בשבוע שעבר, אני מודיע על התפטרותי מהחברה, אני אוהב את עבודתי, אבל זה לא הכל עבודה, במצב הזה לא אוכל לבצע את חובותיי כנדרש, בנסיבות הנ"ל לא אוכל לעבוד כאן. ההתפטרות תיכנס לתוקפה עד אשר יגיע מחליף או עד אשר לא תיזדקק לשירותי יותר." שעה שאין חולק כי הנתבע הוא זה שהתפטר כעולה ממכתב ההתפטרות שהוציא, ושעה שלא נטען בכתב התביעה שכנגד כי פוטר או כי התפטר בדין מפוטר - אין הנתבע זכאי לפצויי פיטורים מלאים.

...

מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.

משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.