תוקף סעיף ויתור על תביעות בהסכם פשרה

הבקשה מבוססת על הסכם הפשרה בתביעה הראשונה, ובמיוחד על האמור בסעיף 4 ולפיו "עם מתן תוקף של פסק דין להסכם שבין הצדדים, אין לצדדים תביעות כלשהן זה כלפי זה הנובעים מיחסי עובד ומעסיק שביניהם ומסיומם". מכאן, שלדעת החברה ויתר העובד גם על תביעה זו; קיים מעשה בית דין מכוח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, במיוחד לאור העובדה שהסכם הפשרה נחתם לאחר שהעובד כבר הגיש את התביעה השנייה; לעובד אין זכות לחזור בו מהסכם הפשרה לאחר שזה כבר בוצע, ובחלוף שלושה חודשים מחתימתו.

...

השופט מיכאל שפיצר הערעורים שבפנינו, עניינם אחד: הסכם פשרה שנחתם על ידי בעלי הדין ובאי כוחם ושקיבל תוקף של פסק דין בתום דיון מיום 8.7.2018, שהתקיים בבית הדין האזורי באר שבע, בתיק סע"ש 13233-07-17 (להלן – התביעה הראשונה) בפני השופטת רחל גרוס ונציג ציבור מר חיים נוסן הנגבי, ושזו לשונו: "1. מודיעים לביה"ד כי הגענו להסכם לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות ומבלי להודות בכל טענה שהיא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ (ברוטו) בגין הפרשי שכר וזאת עד ליום 9.8.18.

הצעת בית הדין קמא בבקשת התיקון בפסק דינו בתביעת הביטול, נתן בית הדין האזורי משקל לדבריה של השופטת גרוס בדיון שהתקיים בבקשה לתיקון, ולדבריו "לכך מתווספים הדברים שאמר בית הדין עצמו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין עת המליץ על צמצום הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה, ועת רשם כי הוראות סעיף 4 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3 ואלה מביאים לכלל מסקנה כי מדובר בטעות בהסכם הפשרה" (סע' 18 לפסק הדין).

סוף דבר – ערעור החברה מתקבל וכמתחייב מכך, נדחה ערעורו של העובד.

פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור החברה מבוטל, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי בתביעה השנייה – להתאשר, והתוצאה היא שהתביעה השנייה נדחית מכח מעשה בית דין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

הנכם נמצאים בהפרה יסודית של ההסכם ונדרשים לתקן את ההפרה בתוך 7 ימים מיום קבלת פניה זו. הצעתנו לפנים משורת הדין לחלק לכם את התשלום ל-2 תשלומים לא התקבלה על ידכם ולכן אינה תקפה עוד.

לא למותר להזכיר בהקשר זה כי במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ואשר הביא לסיום ההיתדיינות בתביעה הראשונה, הנתבעת אכן התחייבה לשלם את דמי השכירות במועדם, אף אם יהיו "משברי קורונה נוספים", כדלקמן: "2. הוסכם כי תמורת הויתור על יתרת החוב..., מתחייבת עונות לעמוד בכל תשלומי השכירות בגין הנכס במועדם ובמלואם עד לתום תקופת השכירות, (תהא הסיבה אשר תהא גם אם יתקיימו משברי קורונה נוספים וכד')." מכאן, שהצדדים לקחו בחשבון שמשבר קורונה נוסף עלול להישנות והנתבעת נתנה את היתחייבותה לעמוד בתשלום דמי השכירות חרף האמור.

הוראת סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה קובעת: "15(א) היה הנכס המושכר מקרקעין ונמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו והשוכר לא ביטל את החוזה בשל כך, פטור הוא מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נימנע כאמור; המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות.

...

מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה.

סוף דבר הנתבעת לא שילמה לתובעת את דמי השכירות בגין חודש נובמבר 2020 במועדם.

תוצאת האמור התביעה נדחית.

חרף האמור ובהינתן התחייבות הנתבעת במסגרת הסכם הפשרה לשלם את דמי השכירות במועדם ללא קשר לנסיבות משבר הקורונה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו ואינני עושה צו להוצאות לטובת הנתבעת.

בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").נספח 1 עניינה של בקשת האישור שהוגשה ביום 27.11.2018, בטענות המבקש – אדם עם מוגבלות חמורה בשמיעה, כי המשיבה (להלן: "המשיבה" או "קרל ברגר" או "הרשת") מפלה ופוגעת בזכות חברי הקבוצה לשויון ונגישות, בכך שברוב הסניפים אין מערכות עזר לשמיעה עם לולאת השראה ועם אוזניה (להלן: "מערכת עזר"), בעמדת שירות אחת לפחות מכל סוג שירות.

מעשה בית דין וויתור על תביעות אישור הסדר הפשרה וביצועו, יקימו מעשה בית דין כלפי המבקש וכל חברי הקבוצה, שלא נתנו הודעת פרישה כדין, ביחס לתקופה שמיום 1.7.2014 ועד למועד הקובע, וביחס לכל הטענות ועילות התביעה שהועלו בבקשת האישור בקשר עם מערכות עזר לשמיעה בסניפי המשיבה, וכן ויתור וסלוק הדדי של הצדדים על כל טענה, דרישה, זכות ו/או תביעה, האחד כלפי מישנהו ו/או מטעמם, בקשר עם בקשת האישור ו/או מערכות העזר לשמיעה בסניפים התקופה האמורה.

במקרה של ביטול הסדר הפשרה או פקיעתו, יהיה ההסכם חסר תוקף משפטי, כאילו לא נחתם וכאילו אין פסק דין, ולא יהיה ניתן להגיש אותו ו/או לעשות בו ובתוכנו שימוש כלשהו, בין בהליך משפטי ובין בכל הליך אחר, לא ייזקף לחובתו או לטובתו של מי מהצדדים, ולא יהא על הצדדים לנקוט בהליך משפטי לביטול הסכם הפשרה, והכל מבלי שתהיה למי מהצדדים כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה בקשר לכך.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת טענות הצדדים בעניין, הגעתי למסקנה כי שאלת בחינת הוגנות וסבירות הסכם הפשרה לא מצריכה מומחיות מקצועית.

לאור האמור, ועל מנת שלא לסרבל את הדיון באישור הסדר הפשרה ולא להכביד על הצדדים בעלויות מיותרות, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה שלא למנות בודק.

סוף דבר ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

הנתבע טען כי נוכח הצהרתו והתחייבותו המפורשת של התובע בהסכם הפשרה – הוא מנוע לטעון נגד הנתבע כל טענה בקשר לתנאי עבודתו ותנאי סיום עבודתו (השתק ויתור) ולכן יש לסלק תביעתו על הסף.

עוד טען הנתבע, כי אפילו רצה התובע לתקוף את תוקפו של סעיף הויתור בהסכם הפשרה בגין פגם בכריתתו (חתימה תחת מחאה, כפייה), היה עליו להודיע על כך לנתבע תוך זמן סביר מרגע שנודע לו על הפגם בכריתת הסכם הפשרה, ואז הוא היה רשאי לבקש את ביטול ההסכם.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבע, הגענו למסקנה כי יש לקבל הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף.

בנסיבות אלה הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית על הסף.

באשר לטענה בדבר סעיף הויתור על טענות בתוספת לחוזה שכירות טענו הנתבעים כי סוכם בעל-פה בין התובע 2 לנציג הנתבעת שסעיף זה מתייחס רק לשינוי והחלפת השוכר וכניסתו של השוכר החלופי וכי זהו "הסעיף המדבר על ויתור תביעות אך ורק להסכם החדש" (סעיף 16 לתשובה, ההדגשה במקור).

התובעים לא חלקו על עצם תוקפה של התוספת השנייה לחוזה השכירות הכוללת סעיף זה, לא על העובדה שהוא מחייב ולא טענו לפגם בכריתתו, כך שעצם כשרותו והעובדה שהוא מחייב אינה שנויה במחלוקת, כך שיש להידרש רק אל הטענה כי הוא מתייחס רק להסכם במסגרתו נכלל ולכניסת השוכר החלופי למיתחם כפי שנטען כי הוסכם בעל-פה עם נציג הנתבעת ולא אל עילות תביעה קודמות, אל הטענה כי הדרישה לחתום עליו שעה שהתביעה הנוכחית תלויה ועומדת פוגעת באמינות הנתבעת ואל הטענה כי בכל מקרה יש להחילו רק על התובע 2 שחתם בשם החברה ולא על התובעת 1.

אין מניעה עקרונית גורפת מכך שבמסגרת משא ומתן בין צדדים להליך משפטי המתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט תעלה דרישה לויתור על טענות, לרבות כאלה הכלולות התביעה התלויה ועומדת ביניהם, ובמהלכו ישקלו הצדדים לתובענה את מכלול השיקולים הרלוואנטיים עבורם ובמסגרת חוזה שיכרת בעקבות המשא ומתן יוותר מי שלטעמו יש לו עילת תביעה נגד הצד שכנגד על טענותיו כלפיו כנגד היתרונות והתמורה הגלומים עבורו בחוזה, ויוזכר כי הסדרי פשרה מסוג זה נחתמים דבר יום ביומו.

...

 למרות זאת, אין מנוס מן המסקנה שלפיה כתב ויתור אינו סוף פסוק ומעמדו אינו דומה ל"צו חוסם" שמונע מלכתחילה את הגשת התביעה.

בהנתן האמור סבורני כי אין מנוס מן המסקנה שסעיף 7 לתוספת להסכם השכירות עליה חתמה החברה באמצעות התובע 2 מחייב אותה וכפועל יוצא מכך שומט את הקרקע מתחת כל טענותיה ועילות התביעה שלה נגד הנתבעת בקשר למושכר ולהתקשרות ביניהן.

סיכום סוף דבר, התביעה נדחית על הסף בהעדר עילה, הן של התובעים באופן אישי והן מכח החברה לאחר חתימת התוספת השנייה להסכם השכירות הכוללת סעיף ויתור על טענות.