תוקף כתב ויתור תביעות שנתחם

טענות הצדדים בתמצית לטענת הנתבעת, עילת התביעה מקורה במחלוקת עובדתית אודות ההסכמות אליהן הגיעו ההסתדרות והנתבעים בנוגע להקפאת קידומים בדרגה לעובדי הנתבעת (עוד כשהייתה בכובעה הקודם כממ"י) בתקופת הביניים שעד לכניסתו לתוקף של ההסכם הקבוצי החדש, שנתחם ביום 16.3.19 וניכנס לתוקפו ביום 1.3.13.

מהו המקור המשפטי לקבלת התוספת נשוא תביעה זו, והאם התובע עמד בתנאים לזכאותו לקבל התוספת? מהו מעמדה המשפטי של ההסכמה בין ההסתדרות לבין הנתבעים (כפי שזו הובעה במסגרת ההודעה המשותפת מיום 29.6.17) והאם היא חלה על התובע לענין זכאות לתוספת השהייה האם ההסכמה בין ההסתדרות לנתבעים לגבי הקפאת העלאה בדרגות חלה גם על תוספת שהייה בדרגה ולא רק על קבלת דרגה? האם הסכמתו של התובע לתנאי הפרישה, וכן חתימתו על כתב הויתור ממצה את זכויותיו באופן שמונע ממנו העלאת טענות כלפי זכויות המגיעות לו במהלך עבודתו.

...

לאור זאת הבקשה נדחית.

בין הצדדים נוהל משא ומתן וביום 14.1.2015 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם הפשרה שנתחם ביניהם (להלן: "הסכם הפשרה הראשון").

מתן תוקף של פסק דין להסכם זה יהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לאישור התובענה הייצוגית בעילת התובענה הייצוגית כמפורט בהסכם זה. הוסכם כי במסגרת הבקשה לאישור הסכם הפשרה יתבקש בית הדין להוסיף את טיב טעם אשדוד בע"מ כמשיבה נוספת.

מעשה בית דין – עמדת היועץ המשפטי לממשלה באשר להגדרת חברי הקבוצה כך שאינם כוללים עובדים שחתמו על כתבי ויתור וסלוק או הסכמי פשרה הכוללים סעיפי מיצוי תביעות, הנה הגדרה המנוסחת באופן רחב שעלול לשלול פיצוי מכל עובד שחתם על כתב ויתור או סילוק, בכל הקשר שהוא ובכל עילה.

...

סוף דבר הבקשה לאישור הסכם הפשרה מאושרת, כפוף לשינויים האמורים לעיל וניתן לה תוקף של פסק דין בתובענה ייצוגית .

בכל הנוגע לשכ"ט ב"כ התובע בשלב זה אנו קובעים כי ישולם בגין רכיב שכר הטרחה סך של ₪ 162,500 ₪ + מע"מ, ( סך של 100,000 ₪ + מע"מ תוך 10 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה וסך של 62,500 ₪ + מע"מ תוך 10 ימים לאחר השלמת הרשימה והתצהיר לתשלום).

כמו כן- בהתאם להוראות סעיפים 25(4), 25(5) לחוק תובענות ייצוגיות, אנו מורים על פרסום הודעה בדבר אישור הסכם פשרה, ב- 2 עיתונים יומיים, על ידי הנתבעת ובמימונה ועל שליחת מכתבים כמפורט בסעיף 25 (א) (4) לחוק תובענות ייצוגיות .

לאחר תום פרשת הראיות הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. נפנה להכריע בתביעת התובע ותחילה בטענתו לפיה כתבי הויתור עליהם חתם בכל שנה אינם בעלי תוקף מחייב.

בהתאם לחוק ולפסיקה "זכות שהוקנתה לעובד מכח חוק הבא להגן עליו אינה ניתנת לוויתור, לא ויתור מפורש ובודאי שלא ויתור מכללא" (ראה דיון לג/12-3 (ארצי), צ'יבוטרו נ' אטלקה פד"ע ד 173) בהקשר זה יוזכר כי כפי שנקבע לעיל אין לכתב הוויתור ולאמור בהסכמי הצדדים אין כל תוקף הפוטר את הנתבעת מתשלום בגין ימי חופשה ככל שלא ניתנו לתובע.

...

כן תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום - פיצוי בגין פגמים בעריכת תלושי השכר בסך של 2,000 ₪.

התביעה בגין חופשה, הבראה, השלמת הפרשות לקרן הפנסיה ועוגמת נפש – נדחית.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

לאחר מתן ההחלטה ניהלו הצדדים משא ומתן וביום 18.11.18 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם הפשרה שנתחם ביניהם (להלן: הסכם הפשרה הראשון).

מכאן שככל שעובד מבקש לכפור בכתב הויתור עליו חתם, הסכם הפשרה אינו מונע ממנו להגיש תביעה ולטעון את טענותיו לעניין תוקפו של כתב הויתור.

...

עם זאת, במהלך 2016, בתיקון 10 לחוק תובענות ייצוגיות נקבע בהוראת סעיף 23(ד) כי: "בית המשפט רשאי לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיה מותנה, כולו או חלקו, במימוש פסק הדין ובהשלמת ביצועו". עיון בהסכם הפשרה המתוקן מעלה כי הצדדים שינו את אופן ביצוע תשלום הרכיב העיקרי של שכר הטרחה באופן ש50% ממנו ישולם לאחר ביצוע התשלום, כמצוטט: "....ג. גמול ניהול ההליך ומעקב ביצוע אחר יישום ההסכם בגובה 60,000 ₪. ד. הסכומים בסעיפים א-ב ישולמו 30 יום לאחר אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין. ה. הסכום האמור בסעיף ג' ישולם באופן הבא: 50% מהסכום ישולם תוך 45 יום מאישור הסדר הפשרה , 50% הנותרים ישולמו תוך 30 ימים ממועד ביצוע התשלום . לסכומים יתווסף מע"מ". לאחר שבחנו את הדברים שוכנענו כי נוכח השינוי שנעשה במנגנון שכר הטרחה בהסכם הפשרה המתוקן, ונוכח מכלול פעילותו של ב"כ המייצג ושלל פעולותיו במסגרת תיק זה שהתמשך במשך שנים כה רבות, שכלל גם ניהול הליכי ערעור מרובים, ובשים לב לתרומתם לקידום עניינם של חברי הקבוצה במסגרת ההליך ומאמציהם בכל הליך המו"מ שנוהל תקופה ממושכת, ועל מנת שלא להותיר את ב"כ הקבוצה לעת הזו ללא שכר טרחה כלל עד לחלוקת הכספים לעובדי המשיבה, מצאנו כי שכר הטרחה הינו סביר והוגן בנסיבות העניין.

כמו כן מצאנו כי גמול התובע המייצג סביר והוגן בנסיבות העניין בהתחשב בהליכים שננקטו במסגרת ניהול התובענה דנן והתרומה של ההליך דנן לשיפור זכויותיהם של עובדי המשיבה.

עם זאת , שוכנענו כי יש ממש בכל הנוגע לטענת היועמ"ש לפיה הפקדה לפנסיה היא זכות קוגנטית שלא ניתן לגרוע ממנה או לוותר עליה.

בתאריך 26.11.2018 חתמה המשיבה על שטר קבלה, ויתור ושיחרור שנתחם לארוע הבטוחי מיום 17.7.2017.

לחילופין טענה המערערת שכנגד כי גם אילו היה תוקף לכתב הויתור, עדיין הייתה רשאית להגיש התביעה משום שכתב הויתור מתייחס למקרה ביטוח מיום 17.7.2017 בלבד בעוד שבפני בית משפט קמא הוכחו שני מקרי ביטוח.

...

סוף דבר דין הערעור (39976-12-22) להידחות.

דין הערעור שכנגד (7076-01-23) שהגישה הגב' כחלון להתקבל באופן חלקי כך שתהיה זכאית לתגמולי ביטוח בעבור האירוע הביטוח השני בגובה 61,191 ₪.

דין הערעור שכנגד שהוגש על ידי הפניקס להתקבל באופן חלקי כך שהמשיבה 2 תהיה זכאית לשיפוי בסך 96,086 ₪ מהמערערת דמרי.