השאלה העומדת להכרעה, בתמצית
האם הסכם המכר שנכרת ביום 31/8/1998 (להלן: "הסכם המכר") בין התובעים מחד, כקונים, לבין אביהם המנוח של הנתבעים, מר יצחק פלד (להלן: "המנוח"), מאידך, כמוכר, הנו הסכם תקף, שריר וקיים? האם במסגרת הסכם מכר זה מכר המנוח לתובעים את זכויותיו בדירה ברח' הרצל 62 א' בכפר סבא, דירה הידועה כחלקה 177/14 בגוש 6438 (להלן: "הדירה") ולפיכך יש להורות על השלמת רישום הדירה על שם התובעים, כשנכון להיום רשומה על שמם הערת אזהרה על דירה זו? או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהסכם מכר פקטבי ומשכך דין הערת האזהרה להמחק?
זו השאלה, בתמצית, וכעת לעובדות והטענות הדרושות להכרעה.
לימים, ניתנו החלטות שיפוטיות בנוגע לנתבעים הנוספים; התביעה עברה לפסים של תביעה רגילה; וביום 27/11/16 נפטר המנוח, כשהנתבעים 1-2 הם יורשיו החוקיים וחליפיו בתובענה זו. עוד אציין כי המנוח נפטר בטרם הוגש תצהיר מטעמו וגירסתו לאירועים לא נשמעה.
עוד נקבע בהסכם המכר כי הזכויות בדירה יועברו על שם הקונה עד ליום 1/3/99; כי תירשם הערת אזהרה לטובת הקונה ולטובת הבנק הממשכן; כי במעמד חתימת ההסכם יחתום המוכר על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הורוביץ לצורך העברת ורישום הזכויות בדירה ע"ש הקונה.
הנתבעים מציינים כי הורוביץ יצגה את התובע בעניינים של ניכיון שיקים וכו', וזאת עוד בטרם נחתם הסכם המכר, עובדה המעידה על פועלו של התובע באותה עת. עוד טוענים הנתבעים, ועובדה זו לא הוכחשה על ידי התובע בחקירתו, שהתובע היה בעלים של חמש דירות בשנת 2000 (ראו גם עדותו בעמ' 110 שו' 23-25), וצרפו כנספח ז' לתצהיר איל את הצהרת ההון של התובע, מיסמך שהועבר לידיהם במהלך הליך גילוי המסמכים בתיק זה, ובעקבות החלטה שיפוטית במסגרת דיון מיום 20/6/17, מיסמך זה יכונה "הצהרת ההון".
על רקע אופי הפעילות של התובע ומעורבותו והבנתו בעסקי נדל"ן והלוואות, טוענים הנתבעים כי לא יתכן שבמשך כ – 17 שנה הזניח התובע את עניין רישום הדירה על שמו.
עם כל זאת, מאחר שאין חולק לעובדה שהסכם המכר נכרת; שהערת האזהרה נרשמה; שהעסקה דווחה לרשויות המס ושולם מס הרכישה; שאין מחלוקת שלפחות כ – 65% מהתמורה שולמה, ולא הוכח בפניי שהוחזרה לתובעים; שהייתה למנוח האפשרות, על פי הסכם המכר, לפעול לביטול מחיקת הערת האזהרה ואף הופקד יפוי כוח לצורך כך – אך הוא לא עשה כן עד יום מותו; שכל העובדות היו ידועות לנתבעים כבר בשנת 2009-2010, ואיל ואורדו המליצו למנוח לפעול לביטול הערת האזהרה, אך במודע וביודעין הוא בחר שלא לעשות כן, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה, כל זאת בשלב שהיה עדיין צלול ואחראי למעשיו; לאור אופיו של המנוח כפי שתואר על ידי בניו והיותו מסובך בשוק האפור – עובדה העשויה לשמש רקע ומניע להליך מכירת הדירה כנטען, הגעתי לכלל מסקנה שיש לתת עדיפות למסמכים הקיימים המעידים על קיומה של העסקה ואין מקום להורות על ביטולה, כ – 20 שנה לאחר שנכרתה.
...
לכל האמור לעיל אוסיף את שכחת עובדת קבלת מכתבי התראה מהבנק בדבר אי רישום הדירה, ראו עדות התובע בעמ' 93 שו' 23-28 והעימות עם נספחים נ/4 ונ/5, הם המכתבים מהבנק; השיחות עליהן העיד התובע עם המנוח בשנת 2015, אז כביכול בקש ממנו המנוח דחייה בביצוע תשלום שכר הדירה (עדותו בעמ' 75 שו' 14-15), כל זאת עת מונחות חוות דעת לגבי מצבו הרפואי הדמנטי לחלוטין של המנוח באותה תקופה.
אם כך הוא, הכיצד יכול בית המשפט לתת משקל כלשהו לאמירה המיוחסת למנוח כביכול, לפיה הצהיר שמדובר בעסקה פיקטיבית? וגם אם מאמינה אני לאיל שכך אמר המנוח, האם התכוון לכך? הרי מדובר באדם שלא הסס לשקר ולזייף מסמכים ולסבך את האנשים הקרובים לו ביותר, אשתו ובניו, ראו עדות איל לעיל ועדות ניר בעמ' 170 שו' 15: " היו מקרים, נכון, שבהם אבי לקח שיקים שלי וזייף אותם".
דווקא העובדה שהמנוח היה מסובך כל חייו בחובות, מתיישבת יותר עם המסקנה שאכן מכר את דירתו לתובעים, על מנת לקבל מזומנים לידיו ולשלם את חובותיו לשוק האפור.
סיכום
מכל הטעמים הללו, מורה אני כי במישור היחסים בין התובעים למנוח וחליפיו עסקת המכר תקפה ויש להשלים את הרישום על שם התובעים.
