תוקף חתימה על כתב ויתור על תביעות עתידיות בנסיבות מסוימות

כמו כן, העובדת חתמה על כתב הסילוק, במסגרתו הסכימה לוותר על כל תביעותיה העתידיות.

כמו כן, לא ניתן להתייחס להצהרת העובדת ובן הזוג להנשא בעתיד כמקיימת את דרישת חוק פצויי פיטורים, שכן הדרישה שם היא כי הנישואים יהיו הסיבה שהביאה את העובד להתפטרות, ולא ניתן להיתחשב באפשרות עתידית להנשא כנסיבות הממלאות דרישה זו. בעיניין זה החברה מסתמכת על כך שבמועד התפטרות העובדת לא הייתה יכולה להרשם כנשואה במשרד הפנים וזאת עד ליום 17.2.2014, אז הוכרה כגרושה.

על כן, גם אם לא תיתקבל פרשנות החוק כך שהזכות להתפטר בדין מפוטר תחול גם על עובד שהתחתן בנישואים פרטיים, או על עובד שבחר לכונן משק בית משותף מבלי לערוך טקס מסוים, הרי שיש ליצוק לתוך החוק את המשמעות הזו על מנת להמנע מפגיעה בזכויות החוקתיות של העובדים הנמצאים בקבוצות הללו שעלולות להיות מופלות.

נזכיר מושכלות ראשונים כי ככלל יינתן תוקף לכתב ויתור רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: הראשון, העובד חתם על כתב הויתור לאחר הגשת התביעה, כך שהויתור על הזכויות היה ברור וידוע לו. שנית, נימסר לעובד לפני חתימתו על כתב הויתור חשבון ברור ומובן של הסכומים שקבל.

...

משכך, דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, דין טענות החברה בעניין זה להידחות.

סוף דבר ערעור החברה נדחה.

לעניין פגמים בהליך השימוע, נפסק כי לא כל פגם בהליך השימוע ראוי ליתן פיצוי בעדו ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו הוא – "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת הקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להיבחן בנסיבותיו"[footnoteRef:1].

האמור מקבל משנה תוקף נוכח הצעת מר וידן לתובע נוכחות אנשים נוספים בשימוע או הליכה לאינסטנציה יותר גבוהה ממנו.

זה כתב ביום 6.5.18 (עובר להגשת התביעה בתיק דנן ביום 29.5.18) את הדברים הבאים- "לאחר שתגבשו הצעה מציע שתפנו אליו טלפונית תזמנו אותו לסגירת כל המסמכים ותפרטו את מענק הפרישה שיוענק לו, כאות של רצון טוב ולפנים משורת הדין נוכח מצבו האישי המיוחד וכו'. כשיבוא תחתימו אותו על כתב ויתור סטנדרטי כמו בכל המקרים הקודמים של מענקים קודמים". נוסף על כך, הציגה הנתבעת חמישה כתבי ויתור שנחתמו מול עובדים אחרים שפרשו וקיבלו מענקים מעבר לדרישת הדין בין השנים 2015 -2018 (ראו נספח ב' לתצהירה של גב' פריטי-פינגולד).

לדעתנו, אין פסול בדרישת הנתבעת להחתים את התובע על כתב ויתור לתביעות עתידיות, עת היא מציעה לו תנאי פרישה מיטיבים העולים על תנאי הפרישה הרגילים ללא פגיעה בזכויותיו הקוגנטיות - ראו תע"א 2588/07 סאיד- שירותי הסעד הקתולי (16.7.12), ערעור על פסה"ד נדחה ב- ע"ע 6869-10-12 סאיד – שירותי הסעד הקאתולי מיום 26.5.14.

...

לאור האמור אנו דוחים את תביעת התובע למענק פרישה.

משהתובע לא הציג ראיות לביאור מהות תוספת זו, ולאור מסקנתנו כי לנתבעת שיקול דעת לקבוע את גובה המענק שישולם לפנים משורת הדין עם התקיימות תנאיו, אנו קובעים כי אילו היה התובע זכאי למענק, גובה המענק היה מחושב לפי משכורת בסיס ששולמה לתובע בפועל כעולה מתלושי השכר.

סוף דבר לסיכום אנו דוחים את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולמענק פרישה.

לעניין פגמים בהליך השימוע, נפסק כי לא כל פגם בהליך השימוע ראוי ליתן פיצוי בעדו ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו הוא – "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת הקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להיבחן בנסיבותיו"[footnoteRef:1].

האמור מקבל משנה תוקף נוכח הצעת מר וידן לתובע נוכחות אנשים נוספים בשימוע או הליכה לאינסטנציה יותר גבוהה ממנו.

זה כתב ביום 6.5.18 (עובר להגשת התביעה בתיק דנן ביום 29.5.18) את הדברים הבאים- "לאחר שתגבשו הצעה מציע שתפנו אליו טלפונית תזמנו אותו לסגירת כל המסמכים ותפרטו את מענק הפרישה שיוענק לו, כאות של רצון טוב ולפנים משורת הדין נוכח מצבו האישי המיוחד וכו'. כשיבוא תחתימו אותו על כתב ויתור סטנדרטי כמו בכל המקרים הקודמים של מענקים קודמים". נוסף על כך, הציגה הנתבעת חמישה כתבי ויתור שנחתמו מול עובדים אחרים שפרשו וקיבלו מענקים מעבר לדרישת הדין בין השנים 2015 -2018 (ראו נספח ב' לתצהירה של גב' פריטי-פינגולד).

לדעתנו, אין פסול בדרישת הנתבעת להחתים את התובע על כתב ויתור לתביעות עתידיות, עת היא מציעה לו תנאי פרישה מיטיבים העולים על תנאי הפרישה הרגילים ללא פגיעה בזכויותיו הקוגנטיות - ראו תע"א 2588/07 סאיד- שירותי הסעד הקתולי (16.7.12), ערעור על פסה"ד נדחה ב- ע"ע 6869-10-12 סאיד – שירותי הסעד הקאתולי מיום 26.5.14.

...

לאור האמור אנו דוחים את תביעת התובע למענק פרישה.

משהתובע לא הציג ראיות לביאור מהות תוספת זו, ולאור מסקנתנו כי לנתבעת שיקול דעת לקבוע את גובה המענק שישולם לפנים משורת הדין עם התקיימות תנאיו, אנו קובעים כי אילו היה התובע זכאי למענק, גובה המענק היה מחושב לפי משכורת בסיס ששולמה לתובע בפועל כעולה מתלושי השכר.

סוף דבר לסיכום אנו דוחים את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולמענק פרישה.

כחצי שנה לאחר מכן, ולאחר מספר בדיקות שביצעה הנתבעת, ביום 22.9.2010 חתמה התובעת על "כתב ויתור ושיחרור" שהנפיקה לה הנתבעת.

לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית ביקשה הנתבעת להעיד עדים נוספים, ובהם עובדת הנתבעת לשעבר – אשר לפי הטענה טיפלה בתביעת התובעת בשעתו, וסוכן הביטוח של התובעת שטיפל בתביעת התובעת וחתם על כתב הויתור והשחרור.

באותו דיון טענה הנתבעת עוד כי בשל העדר חתימתה של חברת הביטוח הסכם הפשרה המגולם בכתב הויתור והשחרור מעולם לא ניכנס לתוקף (עמ' 2 לפרוטוקול, בשורה 34).

כך, חברת הביטוח אינה רשאית להחתים מבוטח על כתב ויתור ושיחרור אלא אם היא משלמת בפועל את התגמולים בהתאם לו. כתב הויתור מגלם, מחד, את הודאת חברת הביטוח בחבותה לשלם את הסכום הנקוב בהסכם, ומאידך, את הויתור של המבוטח על כל תביעה עתידית ביחס לאותו ארוע בטוחי.

המסקנה, אפוא, היא כי בנסיבות העניין שלפניי התכליות ביסוד קביעת תקופת היתיישנות מקוצרת אינן חלות; וליתר דיוק, הן עמדו לחברת הביטוח שעה שפעלה – במשך כששה חודשים – לבירור דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח, ומוצו בהחלטתה להכיר בחבותה לשלם ולהנפיק כתב ויתור ושיחרור.

מבלי לפסוח על זכותו של הנפגע בנסיבות מסוימות לראות בהודעתו כאילו הגיעה ליעדה במועד (ראו, סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), ככלל "הביטול הוא פעולה משפטית חד-צדדית אשר שכלולה מחייב קליטה (אך לא הסכמה) של המפר" (ראו, ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ''ד נו(4) 798, 804 (2002)).

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה לעניין ההתיישנות והיעדר היריבות.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 101,500 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

את בחינת תוקפו של הסכם סיום עבודה, בין שהוא מכונה הסכם פרישה או כתב ויתור, יש לערוך בשני רבדים: הרובד החוזי-פרשני, בו נבחנת השאלה אם עילת תביעה מסוימת נתפסת ברשתו של הויתור על הגשת תביעות, כך שהגשתה מהוה הפרתו.

הרובד הנורמאטיבי, בו נבחנת חוקיותה ותוקפה של ההסכמה לוותר על הגשת תביעות עתידיות בראי שקולי מדיניות משפטית.

נציין כי תובענה יכולה שלא להיתפס ברשתה של תניית הויתור ממספר טעמים כגון: היותה מימוש ההסכמה ולא סטייה ממנה (ראו: עב (איזורי ת"א) 911549/99‏ ‏ מנחם כהן - שקם בע"מ (12.8.2003)); היות ההסכמה מלכתחילה מסויגת, במפורש או במשתמע, ביחס לתובענה הנוכחית; מדובר בחילוקי דיעות שהתעוררו לאחר החתימה על כתב הויתור אשר לא היו ידועים או צפויים בעת חתימת הסכם סיום עבודה ועוד.

מקום בו מדובר בפשרה אותנטית, ובפרט כאשר ארגון העובדים צד לה, ניתן בנסיבות מתאימות ליתן לפשרה (שכתב הויתור משקף אותה) תוקף משפטי.

...

בית הדין האזורי קיבל באופן עקרוני את התחשיב שערך המערער, אולם דחה את תביעתו לאור הסכם ההיפרדות, כפי שנפרט להלן: לעניין תחשיב פדיון החופשה, קבע בית הדין האזורי כך: "בחינת ממוצע העמלות ששולמו לתובע בשנת העבודה האחרונה מעלה שהעמלה האחרונה ששולמה לו היא בסכום גבוה משמעותית מעמלות ששולמו לו בחודשים אחרים באותה שנה. עם זאת, מקובלת עלינו טענת התובע כי עבודתו על עסקאות אלה והבשלתן היו ידועות לשני הצדדים ודחיית מועד ניתוק יחסי העבודה נעשה, בין השאר, על מנת לאפשר לתובע את קבלת אותן עמלות (סעיף 19 לסיכומי התשובה).

מסקנה זו מושתתת על התניית הזכאות למענק באי הגשת תביעות, כעולה מסעיפים 6-9 להסכם, תוך התחייבות המערער להחזיר את המענק אם יפר את ההסכם כאמור בסעיף 9 להסכם.

כאמור בשאלה זו פנים ולכאן ולכאן, ולא מצאנו למצות את ההכרעה בה שעה שממילא לא עומדת לעובד זכאות על פי דין להפרשי פדיון חופשה, כעולה מהניתוח לעיל.

סוף דבר – הערעור נדחה.