תוקף חתימה על כתב ויתור על מענק פרישה בניגוד להסכם קיבוצי

ביום 28.1.16 נכתב ע"י בא כוח הנתבעת כך: "כפי שהבהרתי לך טלפונית, גם אם אביטל רוצה לפרוש בהסכמה, על פי ההסכם הקבוצי תשלום מענק הפרישה מותנה בחתימה על כתב ויתור, ולכן היא איננה יכולה גם לקבל את המענקים האמורים בהסכם הקבוצי וגם להמשיך את תביעתה.

העמדה שאתם מציגים משמעותה לכאורה כי כל עובד, לדעתכם, יכול לחתום על כתב ויתור, לפרוש בהסכמה, לקבל את תנאי הפרישה המועדפים שלו ולאחר מכן להגיש תביעות כנגד העתון בנגוד מוחלט לכתב הויתור ולהסכם הקבוצי, דבר שכמובן לא יעלה על הדעת.

דיון והכרעה נקודת המוצא לדיון ולהכרעה בתיק זה, הנה ההלכה הפסוקה, שאישררה ונתנה תוקף להסכמים קבוציים, שבגידרם נקבעים תנאי פרישה מועדפים לעובדים, וזאת כנגד חתימה על כתב ויתור.

ואכן, מההתכתבות בין הצדדים שהבאנו מעלה עולה בבירור שעמדת הנתבעת היתה כי לא תאשר לתובעת לחתום על כתב הוויתור, ולקבל את זכויות הפרישה העודפות, בלא שזו תתחייב באופן ספציפי וחד משמעי לוותר על התביעה הראשונה; שנית התביעה הראשונה הוגשה בפברואר 2014, דהיינו כשנה ושלושה חודשים קודם שנחתם הסכם הפרישה מרצון, במאי 2015, ולמעלה משנתיים ימים קודם למועד שבו היתנהל בין הצדדים דין ודברים לגבי החרגתה מכתב הויתור.

...

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להמשיך את התהליך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי עליו אנו חתומים.

לשיטתנו, ראוי היה כי הנתבעת תבהיר כבר במכתב הזימון לשימוע את הסיבה לבחירה בתובעת כמועמדת לפיטורים ואת שיקולי ההנהלה בגינם סירבה לאשר את הכללת התובעת בהסכם הפרישה מרצון, ולכל הפחות תענה על שאלותיה במעמד השימוע וזאת על מנת שהתובעת תוכל לנסות ולהתמודד עם הבחירה בה כמועמדת; ולבסוף לדעתנו גם בעילת הפיטורים עצמה נפל פגם, שכן לא שוכנענו כי הנתבעת הפעילה שיקול דעת בעת בחינת המועמדים לפיטורים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת מענק פרישה בסך 218,446 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.16.

לאמור, במקרים בהם הוסדרה סוגיית פיטורי הצמצום במסגרת ארגונית, יש ליתן תוקף לאומד דעת הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם.

מנגד, טענה הנתבעת, כי בנגוד לטענות התובע, פיטוריו נעשו בתקופה בה לא עמדה לו כל יתרת זכות של ימי מחלה (כעולה מתלוש שכר יולי 2017, מצויינת יתרת מחלה שלילית), ולפיכך פיטוריו אינם סותרים את הוראות חוק דמי מחלה, תשל"ו 1976 או ההסכם הקבוצי.

] בהמשך חקירתו אישר התובע כי חתם על הסכמה לויתור על סודיות רפואית רק כלפי גב' פלס, וגב' מוסקוביץ' העידה כי בנסיבות אלה, המידע שנימסר לגב' פלס הנו חסוי ולא נחשף לחברה[footnoteRef:50].

] "כאשר מוצעת לעובד האפשרות לחתימה על הסכם פרישה מרצון, הכולל בתוכו מטבע הדברים תנאים מיטיבים, רצונו של המעסיק הוא כפול – הן לתמרץ את העובד לחתום על ההסכם באותה העת, והן לתחום את התשלומים המגיעים לעובד בגין תקופת העבודה וסיומה, וממילא למנוע בעתיד היתדיינות משפטית.

] "זה פראקטיקה שרווחת בכל האתרים של טבע בישראל. ולראיה כשהחתמנו עובדים על כתב שיחרור וויתור, לא פנו אליי ולו פעם אחת לא מההסתדרות ולא מהועד כדי להתלונן או לומר שיש משהו לא תקין". אנו ערים לטענת מר קויפמן בתצהירו, כי אילו היה יודע שקיבלת המענקים מותנית בחתימה על כתב קבלה ושיחרור, לא היה נותן יד להסכמות אליהן הגיעה החברה עם נציגות העובדים[footnoteRef:76].

...

על יסוד כל המפורט לעיל, מצאנו כי דין התביעה על כל מרכיביה ורכיביה – להידחות.

נוכח סכום התביעה והתנהלותו חסרת תום הלב של התובע, כפי שפירטנו לעיל, ישלם התובע לנתבעת בגין הוצאות משפט סך של 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אשר להסתדרות, כעולה מסיכומיה לא עתרה לפסיקת הוצאות, על כן לא מצאנו להשית הוצאות לטובת ההסתדרות.

במסגרת הפעימה השנייה ביקשה העובדת לברר את זכאותה לפרישה מרצון, ונימסר לה כי עליה לחתום על כתב הויתור שצורף להסכם הקבוצי, וכי משמעות החתימה עליו היא גם ויתור על זכויותיה בתביעה הראשונה שהיתה תלויה ועומדת (המתינה לפסק דין, נכון לאותה עת).

בית הדין האיזורי הוסיף וקבע כי לאחר שנפסק לעובדת מלוא מענק הפרישה לפי ההסכם הקבוצי, אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין "זאת מן הטעם הפשוט שבפועל - ..... יש לראותה כמי שפרשה מרצון" ולכן אין צורך להדרש לטענות על פיטורים שלא כדין.

בנגוד לטענתך, ההסכם הקבוצי איננו מבחין בין תביעה קיימת לתביעה עתידית, או בין תביעה על אירועים שארעו בעבר לאירועים עתידיים, אלא מציב כתנאי ברור, הגיוני, ומקובל, חתימה על כתב ויתור בתמורה לקבלת סכומי כסף ניכרים.

...

לאור המקובץ, ערעור העובדת נדחה.

סוף דבר ערעור החברה מתקבל וחיוביה לפי פסק הדין בטלים.

אשר להוצאות המשפט – אנו מחייבים את העובדת לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין שני ההליכים בסכום של 7,500 ₪ בלבד.

אשר להליך הפיטורים של התובע טענה הנתבעת כי הוא קיבל מכתב "זימון לשימוע לפני סיום העסקה" שאפשר לו לטעון את כל טענותיו לעניין כוונת הנתבעת לסיים את העסקתו, אלא שהוא בחר לוותר על זכותו להשמיע טענותיו, ולא התייצב לשימוע.

משכך, התובע הגיש תביעתו בחוסר תום לב. קבלת התביעה בנגוד להצהרה במסגרת כתב הויתור תהיה בנגוד להסכם הקבוצי.

בכתב ההגנה של הנתבעת נטען כי בחודש פברואר 2015 (חודשיים לפני כניסת הפיטורים של התובע לתוקף) נחתם הנספח להסכם קבוצי שקבע בין היתר כי "עובדי החברה שימלאו להם 64 שנים יסיימו את העסקתם בגיל 67 (גיל פרישה) אלא אם יבקשו לפרוש במועד מוקדם יותר". התובע טען כי בהיותו יליד 21.11.50, הרי שבזמן פיטוריו היה בן 64.5 שנים, והנתבעת הייתה מודעת לכך.

כנגד חתימת התובע על כתב ויתור נערך לו גמר חשבון שבמסגרתו שולמו לו כל התנאים העודפים והזכויות המיטיבות שנקבעו בהסכם הקבוצי במסלול פצויי פיטורים כדקלמן: מענק היסתגלות בגובה שתי משכורות – בסך של 10,800 ₪ ומענק פרישה בשיעור של 60% מפיצויי הפיטורים בסך של 28,529 ₪ (העתק תלושי השכר מחודש ינואר 2015 ועד חודש מאי 2015 צורף כנספח 19 לתצהירי הנתבעת, והעתק גמר חשבון מיום 20.5.15 צורף כנספח 2 לתצהירי הנתבעת).

...

אנו סבורים כי לא נפל פגם במכתב הפיטורים שנמסר לתובע, שכן התייעלות והבראת החברה הוא נימוק ענייני לפיטורים.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

על כן, דין התביעה שכנגד להידחות.

בנספח ג' להסכם, המהוה נוסח מוסכם של כתב הויתור נכתב כך: "הריני מאשר/ת כי עם ביצוע האמור לעיל, אין לי ולא תהיינה לי או למי מטעמי כל תביעות נוספות מכל סוג שהוא לרבות תביעות בקשר לתקופת עבודתי, או סיום עבודתי בעתון ולרבות בגין פצויי פיטורים, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, הפרשות סוציאליות, וכיוצ"ב". המשיבה ביקשה לברר את זכאותה במסגרת הפורשים מרצון, ונימסר לה כי עליה לחתום על כתב הויתור שצורף להסכם, וכי משמעות החתימה היא גם ויתור על זכויותיה בתביעה הראשונה שהיתה תלויה ועומדת.

מנגד טענה המבקשת כי קיימת פראקטיקה נוהגת ביחסי עבודה קבוציים של חתימה על כתבי ויתור בתמורה למענקים מוגדלים, מכוחה קונה המעסיק לעצמו שקט משפטי.

לטענתה, יש בנימוקי בית הדין קמא כדי לעקר מתוכן את תוקפם של כל כתבי הויתור שנחתמו מסגרת הסכמים קבוציים לפרישה מרצון, בין אם מדובר בתביעות שהוגשו ובין אם מדובר בתביעות שטרם הוגשו; האמור בכתב הויתור מתאים להקשר התעשייתי, בדבר משמעותם של הסכמים קבוציים לפרישה מרצון וחתימה על כתבי וויתור בעיסקות חבילה, והפסיקה הענפה בנושא; הסכם הפרישה מרצון, לרבות תניית כתב הויתור המופיעה בו (שהנם פרי מו"מ קבוצי), אינו מבחין בין תביעות שהוגשו בטרם החתימה על הסכם הפרשיה מרצון לבין תביעות שהוגשו לאחר מכן; עובד שמסרב לחתום על כתב וויתור אינו זכאי לקבל את התנאים המועדפים.

עוד נטען כי היה על בית הדין לתת את המשקל הראוי למודעתו של ועד העובדים וארגון העובדים לתביעתה של המשיבה, בעת ניהול המו"מ הקבוצי; דברי יו"ר ארגון העובדים לפי "ההסכם לא ניכנס לגופו של אדם", חסרים משמעות; לא היה מקום לתת משקל לעדותה של גב' אהרון בדבר משמעות החתימה על כתבי הויתור; גם ללא החתימה על כתב הויתור, הסכם קבוצי לפרישה מרצון קובע כי "הסכומים והזכויות שישולמו לעובדים על פי האמור בהסכם זה, יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל המגיע להם מן חברה בגין תקופת עבודתם וסיומה"; טעה בית הדין כאשר נתן את פסקו בנגוד לפסק דין חלוט ו/או השתק עילה או פלוגתא.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, כפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

בהתחשב בכך, שוכנעתי כי ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין, עד לקבלת ההכרעה בערעורים, וזאת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק במלואו (ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי קביעת בית הדין האזורי) בקופת בית הדין (או לחלופין הפקדת ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום האמור) עד ליום 13.6.19.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת כאמור בסעיף 16 לעיל.