תוקף חתימה על טופס ויתור על תביעות עתידיות נגד המעסיק

הסכם מיום 30.6.10 (יקרא להלן – הסכם 2010) כולל אישור הבקרה התקציבית לשכרו של התובע והמענקים המובטחים שהוא עתיד לקבל במהלך שלוש שנות ההסכם מעונת 2011/12 ועד לעונת 2013/14, וכולל אופציה לקבוצה בתום כל עונת משחקים להפסיק את החוזה ללא כל פיצוי מטעמה.

לאחר תום פרשת הראיות הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. נפנה להכריע בתביעת התובע ותחילה בטענתו לפיה כתבי הויתור עליהם חתם בכל שנה אינם בעלי תוקף מחייב.

מגמת הפסיקה ביחס לכתב ויתור הנה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן לו תוקף מחייב: "כידוע, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים המגיעים לעובד שאינם שנויים במחלוקת בחתימת העובד על כתב ויתור [דב"ע (ארצי) מט/62 – 3 ליפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע כ' 362 (1989); דב"ע (ארצי) מה/131 – 3 דימנט – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פד"ע י"ז 200 (1986); דב"ע (ארצי) נא 141 – 3 לוג'יק בע"מ – דיאנה סול, פד"ע כ"ד 143 (1992)]. ...אין פסול בכך שמעסיק מבקש לברר עם העובד מה הן טענותיו ביחס לתשלומים המגיעים לו. אולם, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת עובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, שבו ניתנת לעובד אפשרות לפרט את טענותיו. יתכנו מצבים, שבהם במועד תשלום פצויי הפיטורים העובד אינו יודע מה הן כל טענותיו כנגד המעסיק, והוא מבקש לערוך בירורים נוספים, ואין מקום לידרוש ממנו להתחייב מראש לצמצם ולהגביל את טענותיו. יתכנו מצבים, ומקרה זה נימנה עימם, שיש לעובד טענות רבות ומורכבות, כך שהדרישה מהעובד להעלותן על הכתב במספר שורות על טופס אינה סבירה. בכל מקרה, מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת העובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, ועובד אינו חייב במעמד תשלום פצויי הפיטורים לפרט את כל טענותיו ולהתחייב מראש שלא להעלות טענות נוספות מעבר לאותן טענות שפירט בכתב הוויתור המסויג, על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לו על פי הדין." ( ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי, מיום 13.10.16, פסקה 143).

במצב דברים זה כאשר ישנה גרסה מול גרסה, ואין חולק כי לפחות טכנית נעשתה החתמת התובע על כתבי הויתור במועד קבלת הפרישי השכר ולמעשה טרם קבלת ההמחאות, ומשלא הובאו עדויות עדים אשר נכחו במעמד החתימה ויכלו לשפוך אור לגבי נסיבותיה, סביר בעיני כי קיים קשר בין תשלום השכר והחתימה.

...

כן תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום - פיצוי בגין פגמים בעריכת תלושי השכר בסך של 2,000 ₪.

התביעה בגין חופשה, הבראה, השלמת הפרשות לקרן הפנסיה ועוגמת נפש – נדחית.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

לבית הדין הוגשה תביעת גב' עו"ד רחל קמרון (התובעת) כנגד מעסיקה – בנק דיסקונט (הנתבע), התובעת עותרת לסעד בסך 250,000 ₪ בגין היתעמרות נטענת ובגין חישוב מוטעה של הקף המשרה שנערך לקראת פרישתה וגרם, לטענתה, לקפוח זכויותיה בעת חתימתה על הסכם פרישה.

מר כץ הבהיר במכתבו כי התובעת חתמה במסגרת פרישתה על התחייבות וויתור על תביעות עתידיות כלפי הבנק בגין עבודתה בבנק לרבות בגין סיום העבודה ולרבות בכל הנוגע לשכר (נספח ג' לכתב התביעה).

קיומו של סעיף וויתור תקף, כמו זה שהמשיבה חתמה עליו, משמש עילה לסילוק על הסף של תביעה (ר' ע"א 757/70 אורבוך נ' אורבוך, פד"י כה(2) 104; 1030/01 בנק דיסקונט לישראל נ' אליהו קרפין, (15.03.04((.

בקשה לקבלת טפסי 101 בד בבד עם הגשת התביעה כאן הגישה התובעת 'בקשה בכתב' בה ביקשה להורות לבנק למסור לידיה את כל טפסי 101 שמילאה במהלך 30 שנות עבודתה בבנק וכן להתיר לה לתקן את כתב תביעתה לאחר שתקבל את המסמכים לידיה.

...

בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

מאליו נדחית גם בקשת התובעת (שהוגשה יחד עם כתב התביעה) לקבל לידיה טפסי 101 שמילאה משנת 1981 ועד פרישתה בשנת 2012 (סע' 11 לתביעה).

לאור תוצאת פסק הדין מצאנו לפסוק כי התובעת – המשיבה תישא בהוצאות המבקש – הנתבע בסך 2,000 ₪.

אני מצהיר כי אני מוותר על כל טענה ו/או תביעה בעיניין זה נגד כלל חברה לביטוח ו/או נגד המעסיק: די.בי.סי. קהילות סחר דיגיטאליות בע"מ מס' ח.פ. 513608133.

מר אלדד הצהיר כי "בגין המבוטחים ליבנה איתי (בני) וליבנה אלדד דוד (אנוכי) הצהרנו כי אנו מסירים כל אחריות מהתובעת וכי אנו מוותרים על כל ההפרשות שלא הופרשו לקופות הנ"ל". כן נאמר בתצהיר של מר אלדד כי "לגבי העובד חריט יצחק - המדובר בעובד שהגיע להסכם פשרה עם הנתבעת 1, אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיו לא מגיעים לו כספים מהנתבעת 1, לרבות הכספים הנתבעים בתביעה זו על ידי התובעת..." (סעיף 3 לתצהירו של מר אלדד).

גב' ילנה הצהירה בתצהירה: "4. הנתבעת 1 חתמה על טפסים להוראות קבע ואף מסרה שיקים לידי התובעות אשר הוחזרו לנתבעת 1. כל ההתנהלות של הנתבעים נעשתה בידיעתי ובהסכמתי ואני חתמתי על ויתור כל ההפרשות וקבלת שיפוי מתאים מהנתבעים. ר' נספח נת/1 לתצהיר הנתבע 2.

(תיקון מס' 11) תשל"ו-1976 (ה) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ובטרם שולם החוב בשל העובד קרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל, רשאית היא לתבוע מהמעסיק סכום השווה לסכום ששילמה לעובד או לחליפו או שהיא עתידה לשלמו ואת השווי הכספי של השרות בעין שניתן או שהיא עתידה לתת לעובד או לחליפו, בנכוי כל סכום שהיה משתלם בשל אותו מקרה לעובד או לחליפו, או למעסיק, או לשניהם, בין סכום חד פעמי ובין סכומים עתידים, אילו עזב העובד את קופת הגמל ביום שקרה המקרה המזכה כאמור.

...

על כן, אנו סבורים כי יש הצדקה לחייב את נתבע 2 יחד ולחוד עם הנתבעת בגין החוב הקיים.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את הוויתור של מר אלדד וגב' ילנה ומסירים את האחריות של התובעות (והנתבעים) כלפיהם.

עוד מעיד התובע בתצהירו כי ביום 30.12.2015 התבקש להגיע למועדון על מנת לקבל חלק מסכומי הפצוי, ובאותו מועד אולץ לחתום על מיסמך שכותרתו "מכתב סילוקין" (נ/13) בו אישר כי קיבל את הכספים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו וכן פצויי פיטורים בגובה 100% ממשכורתו, תוך ויתור על טענות או תביעות עתידיות נגד הנתבעת (להלן: "כתב הסילוק השני").

לגירסתה, לאחר קבלת החלטת ועדת הכספים של העמותה להעניק לתובע פצויי פיטורים בסך 110%, חתם התובע ביום 18.10.2015 על מכתב התפטרות וקיבל מכתב המאשר את תקופת העסקתו, ובהמשך אף שוחררו הכספים שהופקדו בקופות הגמל וקרן ההשתלמות השייכות לו והוגשו טפסים לרשות המסים לצרכי אישור פטור/ניכוי מס כמתחייב בדין (ר' סעיפים 13-22 לכתב ההגנה).

במקרה דנן, לשיטתנו, ניתן להפריד בין פצויי הפיטורים לבין יתר הזכויות שנזכרו בכתב הסילוק, שכן בנגוד לזכויות האחרות, סעיף 29 לחוק פצויי פיטורים מעניק לגיטימציה לפשרה בין העובד למעסיק בעיניין פצויי פיטורים, אך מטעים כי "פשרה לעניין פצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פצויי הפיטורים". לאור הניסוח המפורש והבהיר בכתב הסילוק עליו חתם התובע, ניתן לשיטתנו לראות בכך "פשרה והודאת סילוק" כלשון סעיף 29 הנ"ל, משמע שויתור התובע בעיניין זה על כל פיצוי מעבר לפיצויים בשיעור 100% שקבל בהתאם לחתימתו על כתב הסילוק השני - הנו חוקי ותקף.

...

על כן, דין תביעתו ברכיבים אלו – להידחות.

מאחר שהתובע לא הוכיח שהפנה לנתבעת דרישה כאמור, ומשהחוק אינו מחייב מעסיק ועובד לחתום על הסכם עבודה ביניהם – יש לדחות את תביעת התובע גם ברכיב זה. דיון בתביעה שכנגד כאמור, במסגרת התביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה את הסכום ששילמה לו עבור פיצויי פיטורים (132,614 ₪) וכן את יתרת ההלוואה שנותרה לו, בסך 11,950 ₪ (ס' 24-26 לכתב התביעה שכנגד).

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דינן של שתי התביעות – הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד – להידחות.

עוד נטען, שלא ניתן לחייב עובד לוותר על זכויות מכוח חוקי מגן ושלא ניתן לפגוע בתנאי עבודה של עובד מאחר שהגיש תביעה וכי כתב הויתור אינו חל על תביעות תלויות ועומדות, ותחולתו צופה פני עתיד.

משרד האוצר הוא שפירסם את ה"קול קורא" ותנאי הכרחי להפעלתו הוא חתימה על הנספח הנילווה לקול קורא, בו נידרשת הצהרת העובד שאין לו דרישות או תביעות נגד הרשות בכל עניין הנוגע לעבודתו ולסיומה וכי הוא מוותר על כל טענה או תביעה כנגד העיריה הנוגעת לפרישה או לפרטי התכנית.

לדבריו, בהתאם לע"ע (ארצי) 26530-04-19 ידיעות אחרונות נ' אביטל אביטל (פורססם בנבו, 27.2.2020) (להלן – "עניין אביטל"), מעסיק רשאי להתנות מתן הטבות בויתור של עובד על תביעה נגד מעסיק, גם כאשר התביעה קדמה לכתב הויתור והיא תלויה ועומדת.

איננו עוסקים בתוקפו של כתב ויתור עליו חתם המבקש ואם הסכים לתנאי הויתור הסכמה מדעת, אלא בשאלה משפטית שונה במהותה – האם רשאית הייתה המשיבה להתנות את קבלת תנאי הפרישה המיטיבים בויתור על זכויות נטענות.

ממילא, אף אם יימצא - ובכך איננו מחווים דיעה - כי הערייה לא הודיעה מבעוד מועד למבקש על חובתו לחתום על כתב הקבלה והסילוק, אין לכך כל משמעות אופראטיבית, שכן, משרד האוצר שהעניק לרשויות את האפשרות להתיר פרישת עובדים בתנאים מיטיבים, הוא אשר קבע את התנאים לכניסה לתכנית זו. למעלה מן הצורך, ייאמר כי אפילו אם היה נמצא - ולא כך הדבר - כי די בחתימת המבקש על טופס גמר החשבון כדי להכניסו תחת כנפי הזכאים לפרישה בתנאים מיטיבים, הרי בנסיבות העניין דנא, מאחר שהמבקש הוסיף בכתב ידו את המילים "למעט תביעה בתיק 42470-03-20" רק לאחר שנציגי הערייה חתמו על המסמך המלא, בודאי שאין מקום לקבוע כי הערייה מחויבת לתוספת שכתב המבקש לאחר שחתמה על המסמך מצדה.

...

גם בעניין זה לא מצאנו שיש להקיש מפסק הדין לענייננו.

אנו מקבלים את טענות המשיבה והמדינה לפיהן תנאי פרישה מיטיבים אינם בגדר זכות מוקנית, אלא נתונים לשיקול דעתן.

אנו מקבלים גם את הטיעון שלא מדובר בוויתור על זכויות קוגנטיות – גם לפי דברי המבקש בסיכומים המחלוקת בין הצדדים אינה מחלוקת על זכויות מכוח החוק.