תוקף חוזה להפעלת מזנון בעקבות מכרז

הטענה האחת, הפרות תברואתיות – טענה שאינה רלבאנטית לתביעה זו. הטענה השנייה, אי הארכת ההסכם, עקב חובתה של הערייה לצאת למכרז צבורי, "משיקולים צבוריים... על מנת לשמור על אחידות ושוויוניות בכל הקשור בהפעלת מזנונים בבתי הספר בעיר" (סעיף 10 למכתב).

בסעיף 12 למכתב הדרישה נרשם כי "במכלול הנסיבות שפורטו... ההסכם לא יוארך עוד". אפילו בהתייחס לטענת ההפרה (שאינה עומדת על הפרק), התובעת ציינה כי נוכח ההפרה, "דינו (של ההסכם) להתבטל... ומשהגיע לקיצו, הוא לא יוארך עוד". כלומר: התובעת דייקה מאוד במינוח המגדיר את ההסכם כהסכם שתוקפו תם, ללא צורך בכל פעולה נוספת.

...

סיכום התביעה מתקבלת.

התוצאה היא, שלכל היותר בידיו של הנתבע זכות כספית לפיצוי בגין אי העמדת מקום חלופי, ועל פי הפסיקה הקיימת (עניין רשות הנמלים) אין מקום להתנות את הפינוי בבירור התביעה הכספית (שאפילו טרם הוגשה).

למען הסדר הטוב, אני מורה לב"כ התובעת ליידע את מנהל/ת בית הספר שבשטחו מצוי הנכס, בדבר מועד הפינוי לפי החלטה זו או מועד פינוי אחר, אם יהיה.

ביחס למזנון זה, נחתם, ביום 12.12.2012 הסכם רשות שימוש בין הערייה לבין החכ"ר, ומכוחו פירסמה החכ"ר מיכרז להשכרת והפעלת בית קפה ומזנון במקום, בו הישתתפה הנתבעת 17 וזכתה בו, ועקב כך נחתם, ביום 31.1.2013, בינה לבין החכ"ר, הסכם להשכרת והפעלת המזנון (להלן: הסכם השכירות).

בשלבים אלו, הייתה הערייה, וחזקה שכמוה גם החכ"ר, מודעת לכך שעליה להסדיר את מעמדה בחוף הים מול רמ"י, שהיא בעלת המקרקעין, וקשה להניח לטובתה כי היא הסתמכה על שתיקתו ארוכת השנים של המינהל, שעה שכאמור ביום 28.12.2011 כבר נשלח לממונה על נכסי הערייה, עם העתק לראש העיר, מכתבה של גב' אפרהימי (מנהלת מדור – עסקות), אשר הבהירה כי "מאחר ואין תכנית בתוקף המאפשרת את השימושים הסחירים, יש להמציא אישור לשימושים החורגים הקיימים בחוף וזאת לצורך בחינת המשך הטיפול בבקשת הערייה להקצאת הקרקע", ואף הוסיפה כי "אין במכתבנו זה משום אישור ו/או הסכמה ו/או התחייבות להקצאת הקרקע שבנידון, הכל בכפוף לחוק חובת מכרזים ובהתאם לאישור הגורמים המוסמכים במינהל". על דברים ברורים אלו חזרה גב' אפריהימי במכתבה מיום 30.8.2012, אשר אף הוא נשלח לממונה על נכסי הערייה, עם העתק לראש העיר, בטרם נחתם הסכם הרשות וממילא בטרם פורסם המיכרז ונחתם הסכם השכירות עם נטו.

כפי שציינתי לעיל, עפ"י הסכם השכירות המקורי שנחתם בעקבות המיכרז, הוקנתה לנטו זכות להפעיל את המסעדה למשך חמש שנים (דהיינו עד שנת 2018), עם אופציה לחמש שנים נוספות (דהיינו עד שנת 2023).

...

סוף דבר ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר, אני מקבלת את תביעת הפינוי שהגישה התובעת נגד הנתבעים 1-14: בריזה על הים בע"מ, ישראל טביב, חוף איביזה בע"מ, אבי רונן ב. בע"מ, דוד ביטון, רונן ביטון, אלי ביטון, אברהם ביטון, טופ דור השקעות בע"מ, מזנון החוף זהוב בע"מ, מנחם אביטל, וניס ביץ' בע"מ, יורשי המנוח אברהם שיאוביץ ז"ל, מרגלית ביטון, רויטל נגה – ומורה כי על נתבעים אלו לסלק ידם מן המקרקעין עד ליום 1.11.2021.

אני מקבלת את תביעת הפינוי שהגישה התובעת נגד החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ, נטו חוף ראשון לציון בע"מ ונטו אינווסטמנט (1998) בע"מ, וקובעת כי עליהן לסלק ידן מן המקרקעין עד ליום 1.9.2022.

הנתבע 1, מר אליהו גינת (ג'נח) (להלן: הנתבע) הוא תושב העיר, אשר במסגרת מאמצים לשיקומו התירה לו הערייה להקים ולהפעיל דוכן לממכר מזון, ובהמשך מבנה על גבי המקרקעין, והתקשרה עמו לעניין זה, בפטור ממכרז, בשני הסכמים שתוקפם למשך 25 שנים (עד לשנת 2020) עם אופציה להארכת השכירות למשך 25 שנים נוספות, עד לשנת 2045.

על פי הסכם מיום 25.11.2004 ניתנה ל- ב' [השם המלא פורט בתצהיר הנתבע, להלן יכונה "ב'"] הזכות להפעלת מזנון בתוך מבנה בית ספר על מקרקעין שבבעלות הערייה, בפטור ממכרז מאחר שפינה דוכן אחר שהפעיל.

...

עם זאת, במקרה זה ה"דיבור" לעניין היעדר צורך באישור משרד הפנים בעמדה המשפטית שהוגשה בעתירה בעניין ב', פרט לכך שהוא שגוי משפטית (ודי בכך כדי לשלול קבלתו) לא היה מפורש, לא היה מנומק, הוא ניתן כטעם חלופי בלבד (היות שבאותה פרשה לא ניתנה כלל החלטה של משרד הפנים שניתן היה לתקוף אותה) ובסופו של דבר העתירה נמחקה.

ברם, פיצוי בדרך של הקצאת מקרקעין בעל פוטנציאל שימוש זהה, כמוהו כהכשרת ההתקשרות הבלתי חוקית של העירייה עם הנתבע, ולכן ברי שלא ניתן להיעתר לבקשה כגון דא, אף לא בדרך של תביעה נפרדת.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים מעלה, דין התביעה להתקבל.

אדרבא, נאמר במכתב בפירוש כי "המזנון החל לפעול בתאריך 15.2.2015 ובהתאם לכך עודכן תאריך תחילת ההיתקשרות לתאריך הנ"ל" וכי "תחילת תוקפו של ההסכם יהיה החל מהפעלה בפועל של מזנון בית מכס נתב"ג". אני סבור כי משמעות ההצהרה היא דחיית מועד תחולת ההסכם כך שעד למועד הפעלת המזנון אין להסכם תחולה.

בנוסף, עפ"י הסכם העבודה הקיים, זכאי כל עובד לקבל תלושי מזון ומאחר ומזנון בית המכס אינו פעיל נאלצת רשות המיסים לרכוש כמות גדולה של תלושי מזון מרש"ת שעלותה יקרה יותר מתלושי המזון בבית המכס.

באשר למחיר התלושים, העובדה כי הצעת המחיר של התובע, אשר בזכותה זכה במיכרז להפעלת המזנון, זולה יותר מן המחירים שנקבעו במזנונים אחרים אינה עומדת במחלוקת אך אין בה בכדי ללמד על קפוח התובע שכן מדובר במכרזים ומערכות התקשרויות נפרדות.

...

לו באמת היה התובע מצפה לקבל בכל חודש סך קבוע של 85,680 ₪ הרי שכבר בתחילת שנת 2015 היה פונה לנתבעת ותובע את השלמת המגיע לו. התובע ביקש להיבנות ממספר מסמכים מהם עולה לטענתו מסקנה שונה.

לא מצאתי למסקנה זו ביסוס.

בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 21,270 ₪.

אשר להרודס, טענו התובעות כדלקמן: הרודס הפעילה את קשריה הפסולים והמושחתים עם גורמים בעריית אילת, וגרמה לעירייה להפעיל את סמכויותיה על מנת למנוע מהתובעות לשרת את באי החוף, ובכך סיכלה את ההסכמים שנחתמו בעקבות המיכרז, אף התעשרה שלא כדין, שעה שהיא עצמה סיפקה את אותם שירותים; הרודס נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן עמן, והמצגים שלפיהם הייתה להרודס זכות בלעדית למכור מזון או משקאות בחוף היו מצגים כוזבים ומטעים.

אסיר תחילה מהדרך את הטענה שלפיה לא היה לעריית אילת הסכם הרשאה תקף עם רמ"י במועד פירסום המיכרז, ועל כן לא הייתה רשאית להגיע להסכמי הרשאה עם מפעילי החוף השונים.

הרושם המתקבל מהתנהלותן של התובעות הוא כי המדיניות בדבר איסור מכירת מזון ומשקאות בחוף, וייחוד ההרשאה הנתנת למפעילי החופים להגיש מזון ומשקאות מהעסק בעל הרישיון לרוחצים בחוף, הייתה דוקא ידועה וברורה לתובעות, כבר בעת מתן ההצעה במיכרז, ואולם הן לא ראו בה מיכשול (כפי שלא ראו בהגדרת המיכרז כמכרז להפעלת מזנון משום מיכשול מפני הפעלת מסעדה במקום).

...

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעות ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪, וזאת בנוסף לכל סכום הוצאות שהוטל על התובעות במהלך ניהול התיק, וזאת בשים לב לסכום התביעה, לעילות התביעה, ולמשאבים שלהן נדרשו הנתבעות לצורך התגוננות בהליך.

המזכירות תעביר לידי כל אחת מהנתבעות את חלקה; התובעות ישלמו את יתרת ההוצאות שקבעתי לכל אחת מהנתבעות בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל; נתבעות 2-4 רשאיות לעשות שימוש בערבות צד ג' שהופקדה לטובתן בקופת בית המשפט.