ביום 19.4.12, התיר כב' השופט יוסף את תיקון כתב התביעה, ובמסגרת כתב התביעה המתוקן, עתר התובע לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים, וזאת בשל נכות צמיתה בשיעור 36% אשר נותרה לו כנטען עקב קרות מקרה הביטוח, כמשמעותו בפוליסה, הלא היא התאונה בה היה מעורב ביום 4.9.06, תאונה אשר הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ווועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לו נכות צמיתה בגינה בשיעור 10%.
ביום 3.7.13, המציאה מגדל את פוליסת הביטוח הרלבנטית לתובע, בצרוף תצהיר הגב' ענבל אלון, מנהלת מחלקת ביטוח חיים במגדל, ניהול תביעות, ואשר הצהירה, כי הפוליסה הנ"ל, הנה הפוליסה הרלבנטית לביטוחי התובע, שהייתה תקפה ביום בקשת הצטרפותו לביטוח 2.9.96 ו- 4.1.98 וביום ארוע התאונה.
לא זו אף זו, שבכל הנוגע לעילה הביטוחית הנטענת כנגד הבנק, ניתן היה לסיים את פסק הדין בקביעה של העדר עילה, משום שגם אם היה נקבע, שהפוליסה לביטוח חיים, מכסה מקרה של נכות עקב תאונה בחיי המבוטח, עדיין לא היה זכאי התובע לסעד כלשהוא מהבנק, הואיל ובחוזי ההלוואות נקבע בסעיף 23(ב)(8), אשר חוסה תחת סעיף "ביטוח חיים", כי: "הלווה ו/או הערבים פוטרים בזה את הבנק מראש מכל אחריות למקרה שבו חברת הביטוח לא תשלם על פי הפוליסה, מכל סיבה שהיא, או מחמת ליקוי בצורת הביטוח, או חוסר דרישה, או מכל סיבה אחרת שהיא". לא זו אף זו, שבהעתקי "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית" (להלן: "בקשת ההצטרפות"), בשתי ההלוואות, ואשר חתימת התובע מתנוססת עליהן, מופיע שהבנק הוא המוטב במקרה מוות, ולא צוין שהבנק הוא המבטח, כך שהלכה למעשה, כנטען על ידי טניה, טענה אשר לא נסתרה, למעשה במות הלווה, פורעת חברת הביטוח לבנק את יתרת סכום ההלוואה המבוטח, בהתאם לתנאי הפוליסה (ראה סעיפים 6, 8 ו-11(א) לתצהיר טניה, וישיבה מיום 30.6.15, עמ' 54, שורות 21-29).
לא עלה בידי התובע לסתור טענה זו. יחד עם זאת, אוסיף ואומר, שגם אם טענת התובע נכונה, כי הבנק לא מרשה מסירת עותק חוזה ללווה בטרם חתימתו על מנת לאפשר ללקוח זכות העיון בחוזה, ובמעשיו זה מונע מהלקוח זכות העיון בכל סעיפי החוזה, יכל התובע שלא לחתום על החוזה עד שלא יקרא ויבין את כל האמור בסעיפיו.
...
התובע טעו עוד כי ככל שלא עשו לו הנתבעים ביטוח המכסה מקרה נכות, הרי שהם התרשלו, ובסופו של דבר ביקש להצהיר, כי ביטוח החיים מכסה מקרה נכות ופטירה, התאונה שאירעה לו עונה על מקרה הביטוח, אשר בגינה חבים הנתבעים לשלם לו תגמולי ביטוח, וכי הבנק הציג מצג שכביכול התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים הכוללת ביטוח למקרה מוות ונכות, וככל שלא היה ביטוח כזה, הרי שעל סמך המצג שהציג הבנק, חייב הוא בתשלום תגמולי הביטוח לו.
עוד טען התובע, כי הבנק פעל בשליחות מגדל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), החתימו על מסמכים שמתיימרים להיות הצעות ביטוח שאינן דומות להצעות ביטוח, ופעל כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, ומכוח שליחות זו חייבת מגדל יחד עם הבנק וכל אחד לחוד בתשלום סכום תגמולי הביטוח וסכום התביעה במידה והתרשלו בתפקידם ולא ביטחו את התובע בביטוח שמכסה מקרה נכות.
דין הטענה להידחות.
ספק בעיני אם היה מקום כלל להעלאת טענה זו, במיוחד לאור קביעת כב' השופט יוסף, דלעיל, כי דין התביעה בנוגע לפרמיה עבור ביטוח נכס או דמי עמילות ביטוח נכס, להידחות מחמת מעשה בית דין, ואף לאור האמור לעיל בנוגע לנספח ג'2 לתצהיר התובע, הרי שבסעיף 23(א)(1) לחוזי ההלוואות מיום 2.9.96 ומיום 4.1.98, הלווה-התובע התחייב לבטח מיד את הנכס ולהחזיקו מבוטח בערכו המלא עד לסילוקה המלא של ההלוואה, ובסעיף 23(א)(2) התובע התחייב להמציא לבנק: "במעמד ביצוע ההלוואה, פוליסת ביטוח אשר תתחדש ותוארך עד לסלוק הסופי של ההלוואה, לפיה ביטח את הנכס בערכו הריאלי המלא בביטוח מקיף ונגד הסיכונים שהבנק ידרוש ובה "סעיף שעבוד" לטובת הבנק וכן סעיף לפיו לא יהיה הלווה זכאי לבטל את הפוליסה אלא בהסכמת הבנק בכתב ומראש.
לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.
