תוקף התחייבות או תנאי על פי פרשנות החוזה

לטענתה, אין כל זכר או תנאי לבנייה בפועל.

שכן, הנתבעת חבה את מלוא חובה לתובעת על פי ההסכם ומעולם לא הופטרה מחובה זו. התובעת מדגישה, כי היתנתה את תוקף הסכמתה בהמחאת הזכות בכך שהשיקים שניתנו לה ע"י מר דלגושן ייפרעו.

הפן הנורמאטיבי- בחינת חוזה ע"פ לשונו ומהותו: יפים לענייננו הדברים שנאמרו במסגרת ע"א 7649/18, 7729/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (ניתן ביום 20.11.19) (פורסם בנבו) מפי כב' השופט א' שטיין: "לאור האמור לעיל, לנוכח הכלל הבסיסי אשר קובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, וכן בהיתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם (ראו ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק, [פורסם בנבו] פיסקה 12 (2018)); וכן שלו וצמח, בעמ' 511 והאסמכתאות הנזכרות שם) – שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" – מלאכה שכונתה על ידי הנשיא ברק בהילכת אפרופים כ"פרשנות סובייקטיבית" (ראו הילכת אפרופים, בעמ' 312).

דורי בע"מ (מיום 15.04.12): "רבות נכתב על האופן בו יש לפרש חוזה, הן לפני תיקון מס' 2, והן לאחריו. לאחרונה ניתן על ידי ביהמ"ש העליון, ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר, חברה לתביעות בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (26.2.2011), פסק דין מקיף בסוגיה זו, אשר סוקר את הדין בטרם התיקון [במרכזו - הילכת "אפרופים" - ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) ודנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 37 (2006)], את משמעות התיקון ואת אפשרויות הפרשנות הטמונות בו. לא ארחיב בעיניין זה ואומר רק, כי, בסופו של דבר, הגיע ביהמ"ש העליון למסקנה, כי יש לתת ללשון משקל משמעותי בפרשנות החוזה וכי על פי התכלית הסובייקטיבית של סעיף 25(א) המתוקן, "הסיפא של הסעיף מבטא את החזקה הפרשנית בדבר פירוש החוזה בהתאם לפשט לשונו". כבוד השופט ריבלין מבהיר, כי: "... הפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי." בהתייחס לתכלית האובייקטיבית של התיקון נאמר, כי היא "תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעיניין אפרופים ועוצבה בעיניין מגדלי הירקות, תוך עגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית..." וכי "המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על-פני השני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות." הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא, כי מקום בו הנסיבות מצביעות על כך שלשונו של החוזה עשויה להתפרש בדרכים שונות, יעזר ביהמ"ש בנסיבות החיצוניות לשם היתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים ובאיזון הכולל ייתן ללשון החוזה משקל משמעותי.

ובהמשך: "לפיכך סבורה אני, כי כאשר מדובר בעיסקאות מסוג זה, אשר נעשות בין אנשים או גופים המצויים בעסקי מקרקעין, כאשר המתווך בעיסקה אינו מי שעוסק דרך כלל בעינייני מקרקעין וכאשר הצדדים לעיסקת המקרקעין (או לפחות מי שהתחייב לשלם דמי תיווך), יודעים שהמתווך אינו מורשה על פי חוק המקרקעין ועל אף זאת עורכים עימו הסכם לפיו הוא יהיה זכאי לדמי תיווך, יהיה מקום לראות בעסקת התיווך "עסקת אקראי", אשר חוק המתווכים אינו חל עליה ולזכות את המתווך בדמי התיווך המגיעים לו, כמוסכם.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה הן לגופה , שכן בסופו של דבר לא הייתה עסקה והסכם המכר לא יצא אל הפועל, וכן מטעמים מהותיים ומקדמיים נוספים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, ומאחר שהעסקה לא התממשה, לא בגלגול הראשון ואף לא בגלגול השני, הרי שלא הייתה עסקת יסוד בגינה ניתן בכלל לבחון זכאות לדמי תיווך.

בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה.

בעניין ההוצאות- התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

גם ביחס לתיקון זה, מבלי להביע כל עמדה בשלב זה ביחס לטענת התובע באשר ל"איכות" עדות הנתבע, אולם נוכח עצם היתנגדותו ובמצטבר לאותם נימוקים שהובאו בסעיף משנה א' לעיל אינני מקבל בקשה זו. באותו עמוד בשורה 18, במענה לשאלה מדוע לא הוסיף משפט על פיו התכשיטים ילקחו לשמאי מוסכם ובכפוף לכך הסכם זה יכנס לתוקף, נכתב בפרוטוקול בחתימת תשובת הנתבע כך – "... אתם יודעים רצינו לבטל את ההסכם". הנתבע ביקש להוסיף לאחר תום התשובה מספר מילים כך שחתימת התשובה תהיה "רצינו לבטל את ההסכם לרכישת הדירה לבן". התובע מיתנגד לתיקון זה וטוען כי מדובר בשינוי מהותי של תשובת הנתבע ובהחלפתה בגירסה כבושה אשר עלתה רק לאחר שאלה שהפניתי אל הנתבע לאחר תשובה זו. עיון בפרוטוקול מלמד כי לאחר התשובה האמורה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול, הפניתי אל הנתבע שאלת הבהרה והוא השיב עליה כדלקמן – "לשאלת בית המשפט – אם ההסכם לא השתכלל למה צריך לבטל אותו אני משיב מי אמר לבטל, אם ההסכם לא השתכלל המשמעות שהוא לא יצא לפועל. את הסכם קניית הדירה רצינו לבטל". נהיר כי לו היתה התשובה נאמרת כפי שמבקש הנתבע לתקן לא היה צורך בשאלת ההבהרה שלי שכן לא עלתה מעולם טענה כי חוזה הדירה לא השתכלל אלא רק חוזה מכר התכשיטים נושא תובענה זו. לא זו אף זו, הטענה כאילו את חוזה הדירה רצה הנתבע לבטל תמוהה עד מאוד שעה שחלק מהותי מטענות הגנתו, כפי שאף העיד שוב ושוב, היתה הטענה כי החוזה דנן נחתם עקב חששו שמא התובע לא יקיים את חוזה הדירה ובהמשך אף הגיש הנתבע תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפת חלק מהתחייבויות התובע, כך שהטענה כי היתה כוונה לבטל חוזה זה מוקשה עד מאוד.

" מעבר לעקרונות פרשנות חוזים כלליים אלה עסק בית המשפט העליון גם בשאלה הנוגעת לפרשנות תנאי חוזי בהתייחס לשאלה האם מדובר בתנאי מתלה אם לאו, וכך נקבע בע"א 1156/10 אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ (פ"ד סו(1) 167 (18.11.2012), פסקה כ"ה לחוות דעת כב' השופט אליקים רובינשטיין) – "חוק החוזים מאפשר לצדדים לקבוע כי חוזה יהיה תלוי בהתקיימותו של תנאי (תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (תנאי מפסיק) (סעיפים 29-27 לחוק החוזים). תנאי מתלה הוא תנאי חצוני לצדדים לחוזה אשר התקיימותו היא עתידית ואינה ודאית (ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה), עמ' 470 (להלן שלו); ע"א 4999/97 כהן נ' מדר, פ"ד נד(2) 385; ע"א 4075/06 גליקמן נ' איזביצקי (לא פורסם)). חוזה על תנאי הוא חוזה שלם מרגע כריתתו, עם התקיימות התנאי או אי התקיימותו נקבע למעשה הקף ההתחייבויות האופרטיביות של החוזה (שלו, עמ' 472-470). ככל שקיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם החוזה אכן תלוי בהתקיים תנאי מתלה, נידרש בית המשפט לפרש את החוזה ולהתחקות אחר כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מנוסח החוזה ומשאר נסיבות העניין (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (פורסם במאגרים))." עתה אבחן את השאלה הפרשנית העומדת להכרעה לפני, השאלה האם המילים – "בהתאם להערכת שמאי תכשיטים וצורף" המופיעות ב"הואיל" הראשון מהוות תנאי מתלה, וכדרך שהציע בפנינו בית המשפט העליון אפנה תחילה אל לשון החוזה.

ברצוני להבהיר כי המילה "בהתאם" אינה יכולה להתפרש – ולו בדוחק – כהופכת את הערכת השמאי לתנאי מתלה, שכן אין הדבר עולה בקנה אחד עם הסכום הסופי הנקוב בסוף אותו "הואיל" בחוזה, מה גם שפירושה הסביר על פי ההקשר מצביע על הערכה שכבר בוצעה.

...

טרם חתימה אוסיף כי התמיהות שהבאתי לעיל ביחס לגרסת הנתבע ועדיו המובילות – בין היתר – למסקנה כי מדובר בגרסה שלא רק שלא התקבלה אלא אף מופרכת, וזאת לצד פערי הכוחות בין הצדדים אשר נטו כל העת לטובת הנתבע שאף העיד כי ניצל אותם על מנת לשתול "מוקשים" בחוזה שיוכלו לאפשר לו לחמוק ממנו בהמשך.

מאחר שעל פי מסקנותי מדובר בטענות שאינני מקבל במישור העובדתי ולטעמי נועדו רק על מנת לחמוק מחבות חוזית אין מקום להעבירן לבחינת רשויות אכיפת החוק אך למצער יש אף בהן כדי להעיד על חוסר תום ליבו של הנתבע.

הפועל היוצא הוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 300,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.10.18 ועד הפרעון המלא.

השאלה המצויה במוקד העירעור היא האם ניתנו הבטחה או התחייבות בעלי תוקף מחייב על מנת שהארכתם של חוזי החכירה תיעשה בתנאים שאינם נהוגים כיום ברשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות), כלומר מבלי שזו תהא זכאית לקבל את הקרקעות לידיה בחזרה במקרה של שינוי יעוד מחקלאות לבנייה (מה שמכונה "תניית שינוי יעוד").

כאמור, החזקה הפרשנית מניחה כי התחייבות שכזו לא ניתנה, אלא שהארכת חוזי החכירה צריכה להעשות על פי תנאי החכירה הסטנדרטיים, ובכללם תניית שינוי יעוד.

...

בכל הנוגע לחוזי רשות הפיתוח – אינני רואה שוני מהותי בהתייחסות של שני חבריי, בהגיעם למסקנה שלפיה טענת המערערים כי נוסחם של החוזים המקוריים מלמד על קיומה של מניעה מכוחם להוספת תניית שינוי יעוד בעת הארכתם, דינה להידחות.

מסקנה זו מקובלת גם עליי.

סופו של דבר, אני מצרפת כאמור את הסכמתי לפסק דינה של השופטת ברק-ארז, ודין הערעור להידחות בלא שנעשה צו להוצאות.

תחום חידלות הפרעון מכניס לתמונה נדבך חדש, והוא בדיקת המהות הכלכלית האמיתית והמהותית של העסקה בין הצדדים, וזאת כדי לבדוק את תוקפה במישור היחסים בין החברה לנושיה, וזאת להבדיל ממישור היחסים ה'פנימי' בין הצדדים לחוזה.

אמנם, פרשנות החוזה לפי אומד-דעתם הסובייקטיבי של הצדדים עשויה לשמש לא פעם כלי-עזר לבדיקת המהות הכלכלית של העסקה, אולם מעמדה אינו בהכרח מכריע כשם שהיה יכול להיות אילמלא הפכה החברה לחדלת-פירעון.

יתר על כן, הדיירים בחתימתם על הסכם המכר ונספחיו אישרו כי ידוע להם כי אין לבנק כל התחייבות ישירה ו/או עקיפה כלפיהם, לא בקשר לבניית ו/או השלמת הפרויקט ו/או הדירה ואין לבנק כל מחוייבות ביחס לטיב ו/או איכות הבנייה ו/או קצב הבנייה ו/או קיום התחייבות כלשהיא מהתחייבויות החברה כלפיהם.

כל עוד הבנק לא החריג מהשיעבודים דירה ספציפית על פי תנאי ההחרגה המפורטים גם בהסכם הלווי וגם במסגרת מכתבי הכוונות המותנים שנמסרו לכל דייר והכוללים את התנאי של תשלום מלוא תמורת הדירה לבנק באמצעות שוברי התשלום, השיעבודים הנם שרירים וקיימים וגוברים על טענות הדיירים.

...

מכלל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לפתרון אותם כשלי-שוק, הרי שבמלוא הזהירות (שכן העניין לא נדון בפניי במלואו ומדובר בהערות עקרוניות בלבד מזווית הראייה של מותב אחד מסוים), אני סבורה כי האחריות לכך מוטלת על שכמו של הממונה, כגורם אשר הוא למעשה המאסדר של תחום חדלות-הפירעון בישראל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לעניין זה טוען התובע כי בנסיבות שבהן הרגולציה הממשלתית יצרה סוגים שונים של "שכר מנכ"ל" וממילא של שכר של בכירים שהוא נגזרת של "שכר מנכ"ל", היה על המדינה, בהתאם למטרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי קבלה ומיון לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), לפרש בחוזה העסקתו של התובע את שכרו של התובע ולפרש את מנגנון העידכון של שכרו.

התובע טוען שאי הבהירות בחוזה העסקתו מודגמת ומוכחת ממכתבה של גב' ישראלי וינברג מיום 23.2.20, שבו אישרה את זכאותו של התובע את המשך הישתכרותו לפי תנאי הישתכרותו הקודמים – שכר בדרוג 15 דרגה 470 "(95% משכר מנכ"ל משרד ממשלתי שנתמנה החל מיום 01.06.1996)". התובע אינו חולק על עדותה של גב' וינברג כי מדובר בטעות שלה, אך לטענתו, טעות זו מוכיחה את ההצדקה להבנתו הסובייקטיבית לפיה בכל התקופה מיום אישור חוזה הבכירים והעסקתו על פיו, השכר ששולם לו הוא השכר שמגיע לו על פי החוזה, ואת עומק ההסתמכות שלו על התחייבות זו, באופן שמצדיק קביעה, כמבוקש על ידו, שהפחתת שכרו מהוה הפרה של התחייבות המדינה כלפיו.

אלא שאין מקום למתן הצהרה בדבר הפרת התחייבות של המדינה כלפיו לתשלום שכרו לפי דרגה 170, שכן תנאי מוקדם לקיומה של התחייבות בת תוקף כאמור, הוא קיומה של סמכות ליטול התחייבות כזו.

...

לאחר סגירת טח"י התובע הועבר לתפקיד מנהל אגף בכיר (טלויזיה ודיגיטל) במשרד החינוך לתקופת ניסיון, עד ליום 30.6.20, וזאת כאמור במכתבה של גב' ישראלי-וינברג מיום 23.2.20, שזה לשונו: "בהמשך לסיכום שגובש בעניינך סביב ההחלטה על סגירת הטלוויזיה החינוכית (על רקע המסוכם בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.05.2019), אנו מאשרים העברתך לתפקיד מנהל אגף בכיר (טלוויזה ודיגיטל), לתקופת ניסיון, החל מיום 01.01.202 עד ליום 30.06.2020 (בהתאם לכללי פרק 11 לתקשי"ר).

הכרעה בית הדין סבור שדין תביעותיו של התובע לסעדים ההצהרתיים להם עתר – כמו גם לסעדים הכספיים - להידחות.

התוצאה התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.