תוקף הסכמת עובד לוותר על שימוע

(ג) לענין חובת השימוע קבע בית הדין קמא בהיבט הנורמאטיבי כי זכות השימוע קוגנטית והיא אינה ניתנת לויתור, הגם שהגשמתה אינה מחייבת כללי טכס צורניים (פיסקה 36 ביחד עם 38 לפסק הדין); בית הדין קמא קבע כי ניתנה למערער זכות הטיעון.

מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת.

אם כך, כיצד ניתן – בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה – תוקף להסדר התמורה הכוללת? הדרך למתן תוקף להסדר התמורה הכוללת הנה להתייחס אליו כמעין הסדר מוסכם של תשלום "שעות נוספות גלובליות" (דב"ע מד/3-34 דוד אלון – בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984)), מתוך הנחה כי בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (כן ראו את סעיף 10.2 להסכם הקבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08).

על הקשר שבין כבוד האדם של העובד לבין זכות הטיעון בהליך פיטורים עמדה רעות שמר בגס "צדק פרוצידוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהילכת השימוע", עבודה, חברה ומשפט יג', בעמ' 17-19, וראו גם ע"ע (ארצי) 666-09 מולי אורן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (1.4.12) (להלן: ענין אורן) וע"ע (ארצי) 27600-10-11‏ ד"ר גרשון אהרונוב נ' המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (22.12.15) (להלן: ענין אהרונוב).

...

בקביעות עובדתיות מסוג זה ערכאת הערעור לא תתערב, ולא מצאנו כי המקרה שלפנינו הוא מן המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור (ראו ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ (25.12.05), בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (2.8.07) בפסקה 4 וההפניות שם).

משכך, דין טענותיו של המערער בהקשר זה להידחות.

לאור כל האמור החלטתנו לדחות את הערעור.

התביעה בביה"ד לעבודה התובעת הגישה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה (סע"ש 12042-10-11) במסגרתה ניסתה למנוע את פיטוריה על ידי הוצאת צוי מניעה וצוי עשה זמניים, בטרם יתקיים שימוע.

הבקשה לסעד זמני נמחקה בהסכמה, התובעת ויתרה על דרישתה להשאר לעבוד ב"הדסה" והגישה כתב תביעה מתוקן שהתבררה עד תומה.

"הצדדים הסכימו להצעת בית הדין. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כאמור. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, ובהתאם להסכמת הצדדים לפסוק לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אנו קובעים כי על המשיבה (נתבעת 1 כאן-מ.ק.) לשלם למערערת סך של 120,000 ₪ תוך 45 יום מהיום". (הדגשות לא במקור).

...

החלטה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות אליהם הפנו, דעתי היא שיש לדחות הטענה בדבר מעשה בית דין, באשר הצדדים הסכימו כי עילת התביעה הנזיקית תיוותר לתובעת, ואין מדובר בהשתק פלוגתא, משום שפסק הדין האזורי בוטל ע"י ביה"ד הארצי לעבודה.

נוכח כל האמור לעיל נדחית טענת נתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף מטעמים של מעשה בית דין או השתק פלוגתא.

סוף דבר הבקשה נדחית על כל רכיביה.

באותו יום בשעה 21:56 פנה רונן לתובעת, באמצעות הודעת דוא"ל, במסגרתה צוין לאמור: "בהמשך לשיחתנו הנעימה, מצרף מכתב הכולל את סיכום הדברים. קראתי בתשומת לב רבה את מכתבך המנומק. בכפוף לסיכום בפרידה בהסכמה, החברה תמשוך חזרה את מכתב הזימון לשימוע, לרבות תוכנו. אני מבקש שתעבירי לי מייל בו את מוותרת על זכות השימוע, ונוכל לגבש את ההסכמות הסופיות, לרבות מועד הפרידה בסיכום עם המנהל הממונה." להודעה זו צורף מכתב סיכום דברים, במסגרתו נדרשו הצדדים להשלים את מועד סיום העבודה.

ביום 7.10.2018 נחתם בין החברה לבין הלאומית והועד הסכם קבוצי במסגרתו נקבע לאמור: "2. הוראות הסכם 2014 יוארכו וימשיכו להיות בתוקף ולחול על הצדדים בשלוש שנים נוספות עד ליום 31.12.2021". ביום 25.10.2018 נחתם זיכרון דברים בין החברה לבין הלאומית וועד העובדים (להלן- זיכרון דברים) לאמור: "הואיל והצדדים מבקשים לעגן ההסכמות ביניהם במסגרת ההסכם הקבוצי הקיים, הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

...

במקרה דנא לא נתבע סעד מכוחו של חוק היסוד הנזכר ולפיכך דין התביעה בעניין חוק הגנת הפרטיות להידחות על הסף.

דא עקא, החברה לא פגעה בפרטיותה של התובעת כלל ועיקר ולא מצאנו כי זו נהגה בחוסר תום לב כלפיה.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להידחות על כל סעדיה.

מבלי להדרש לשאלת קבילות מימצאי הפוליגרף, הרי שהתנהגותו זו מעוררת תמיהות ואינה עולה בקנה אחד עם טענתו, כי הוא לא אשם במיוחס לו. מדריך הירי עובד בסמיכות רבה לשוטרות צעירות מתוקף תפקידו, וכל הממצאים הנ"ל, מקבלים משנה תוקף, נוכח עובדה זו."

ב"כ התובע הודיע כי התובע מוותר על שימוע בעל פה ומבקש לבחון פגישה עם מקבלי ההחלטה במישטרה, וככל שהמשטרה תתנגד, להעביר טיעונים בכתב.

בתום הפגישה סוכם כי ב"כ התובע יעביר למר שילה טיעונים בכתב ומר שילה יעבירם למפקד המכללה.

...

התובע מבקש כי יינתן משקל לכך שבסופו של דבר, התיק הפלילי נסגר נגדו בהיעדר אשמה, אך התנהגותן הנמהרת של הנתבעת הביאה לפגיעה קשה בזכויותיו והביאה לפיטוריו.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך 6,000 ₪.

בדיון שנועד ביום 8.11.05 בהיעדר התייצבות המועצה, הגיעו המערער והמדינה להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה המערער יוחזר לעבודה כמבקר פנים במועצה וייערך לו "שימוע מחדש בפני מנהל שירות עובדים מר שפיצר וראש המועצה מר הרצל גדז". לקראת הליך השימוע מחדש, נשלח למערער ביום 21.11.05 מכתב מטעמו של מר שפיצר שכותרתו "הפסקת מינויך כמבקר עקב אי עמידתך בתנאי הכשירות שנקבעו על פי החוק" ובו נאמר כך: "1. על פי המידע שהגיע לידנו ובעקבות ההליך המשפטי (בש"א 1048/01 רוני חסאן נ' מו"מ מג'דל שמס) במועד קבלתך לעבודה כמבקר פנים במו"מ מג'דל שמס לא היה לך תואר אקדמאי כדרישת סעיף 145ב (א) (4) לצוו המו"מ (א).

התובע מוותר על שימוע בעל פה ומבקש לראות בטיעוניו בתביעה ובבקשה למתן צו המניעה הזמני יחד עם האסמכתאות שימציא לגבי התואר אשר בו הוא מחזיק לטענתו - כטיעונים מטעמו.

...

אף לגופו של הדין, דין טענותיו של המערער להידחות.

סוף דבר נדחה ערעורו של מר יוסף עמאר באופן שפסיקת בית הדין האזורי על ביטול מינויו והפסקת העסקתו כמבקר פנים במועצה, בעינה עומדת.

המערער ישלם סך 5,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין בערעור, לכל אחת מן המשיבות בנפרד.