תוקף הסכם ממון שנחתם לאחר פרידה

בטרם עברו להתגורר יחד, הם חתמו על הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הממון).

לבסוף, בסעיף 6(ב) להסכם הממון נקבע כי רכוש שיצטבר לאחר מועד החתימה על ההסכם ממקורות אישיים של אחד מהצדדים יישאר בבעלות בלעדית של הצד שרכש אותו.

המבקשת טוענת כי היא זכאית לקבל את חלקה היחסי בזכויות בדירה החל ממועד החתימה על הסכם הממון ועד לפרידתם של הצדדים, וזאת הן על-פי נוסח הסכם הממון והן לפי תקדימיו של בית משפט זה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט לעינייני מישפחה לא ייחס משקל מספק לנסיבות החיצוניות להסכם הממון אשר יש בהן, לגישתה, כדי להעיד על קיומה של כוונת שתוף בדירה, ובכללן משכו של הקשר בין הצדדים, ילדיהם המשותפים וניהולו של משק בית משותף.

...

לסיכום, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כוונת שיתוף בנכסים וממילא לא הוכיחה כי עומדת לה כל זכות בנכסים הרשומים על שם המשיב.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הבקשה נסבה על תוקפו של הסכם ממון שנחתם בין בני זוג מספר שנים לאחר שנפרדו.

...

בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה לא השתכנע כי ישנם טעמים כבדי משקל המצדיקים את ביטולו של ההסכם, וקבע כי המבקש לא עמד בנטל הראייתי הגבוה הנדרש במקרים מעין אלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות.

על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה.

מספר ימים לאחר מכן דוד ואישתו עתרו לאישור הסכם ממון שנחתם ביניהם, וביום 19.7.2016 ניתן גם לו תוקף של פסק דין.

לאחר הפרידה שרי עתרה לאכיפת ההסכם (תמ"ש 67893-01-17) ודוד עתר לביטולו (תה"ס 34895-03-17).

...

באשר לסיכויי ההליך – אחת מהטענות המרכזיות של המבקש בתביעתו היא כי המשיבה הפרה הפרה יסודית את ההסכם משלא קיימה את הוראת סעיף 25.2 להסכם שאסר עליה להציג את ההסכם ו/או לגלות אודות קיומו: "הצדדים מתחייבים שלא למסור כל פרט המופיע בהסכם זה לכל גורם שהוא, כמו"כ מתחייבים הצדדים שלא לספר אודות קיומו של הסכם זה". ביהמ"ש קמא הביע בהחלטתו את התרשמותו כי מהמסמכים שצורפו לבקשה "לא ניתן לקבל את טענת המבקש שהמסקנה המתחייבת מהם היא שהמשיבה הפרה את החיסיון" ונימק זאת בכך ש"המסמכים אליהם הפנה המבקש אינם מלמדים שהמשיבה הפרה את חובת הסודיות עוד בטרם אישור ההסכם, אלא שהמשיבה אישרה שפנתה לעו"ד נטר והודיעה אותו שהגיע להסכם עם המבקש (אך לא מעבר לכך), זאת על מנת שעו"ד נטר לא יגיע לשני הדיונים שהיו קבועים כאמור למחרת היום.

בפתח פרק "דיון והכרעה" נפסק כך: "אני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד, כך שהצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו". בפרק "סוף דבר", נכתב כך: "הצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו. ככל שתביעת המבקש בביהמ"ש קמא תידחה ובמועד מתן פסה"ד חובו בתיקי ההוצל"פ שפתחה נגדו המשיבה ושהוא עותר לביטולם יעמוד על מעל סכום זה (150,000 ש"ח) הסכום יועבר לידי המשיבה על חשבון חוב המבקש כלפיה (ותבוצע הפחתת חוב בהתאם בלשכת ההוצל"פ). ככל שסכום החוב בתיקי ההוצל"פ יהיה פחות מסכום זה (150,000 ש"ח) תוחזר יתרת הסכום (שמעבר לחוב בהוצל"פ) לידי המבקש". 34.4 ביום 18.10.2021 התביעה לביטול פסקי הדין נמחקה משום שדוד לא הפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של שרי על אף שהמועד להפקדתה הוארך ארבע פעמים.

המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שדין הערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 8.3.2022 להידחות אף ללא צורך בתשובה, בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: 35.1 הלכה למעשה ערעורו של דוד מכוון ביחס להחלטת כב' הרשמת מיום 19.10.2021 לחדש את הליכי הכינוס נוכח מחיקת התביעה לביטול פסקי הדין.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

" לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שהונח בפני וכן שמעתי את הצדדים ועדיהם מצאתי לקבל את טענת האשה כי מדובר בהסכם ממון תקף, וכי חרף פרק הזמן שחלף בין מועד עריכת ההסכם ובין הנישואין עצמם, הרי שבנסיבות העניין המסוימות של בני הזוג שבפני, ההסכם אכן צפה פני נישואין וכבר במועד חתימת ההסכם התעתדו הצדדים להנשא, אם כי טרם נפלה החלטה סופית ומשותפת באשר לאופן עריכת הנישואין.

15 , לסיפוק צרכי קטינים שהינם למעלה מגיל כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור העומד לרשותם.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את זמני השהות והכנסות הצדדים מכלל המקורות מצאתי לקבוע כדלקמן: האיש ישלם לידי האישה עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים סך 600 ₪ בחודש לכל אחד.

עד למועד זה תעמוד החלטתי למזונות זמניים מיום 1.6.2019 בתוקפה.

נצרכו וכן מהטעם שלקטינים מלאו 6 רק ביום 24.12.2020 סוף דבר - , בתביעה הרכושית יפעלו הצדדים כאמור בסעיפים 66 ו - האיש יישא בהוצאות האישה בגין תביעה זו בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

דברים אלה נכונים ביתר שאת, כאשר טענות אלה מועלות במסגרת הליכי פירוד בין הצדדים, תקופה ארוכה לאחר שההסכם נחתם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, לאחר שבני הזוג הסתמכו על קיומו של הסכם הממון וכאשר הגיעה העת לפעול בהתאם לו (ר' תלה"מ - 12- .

...

סוף דבר: לעניין התביעה הרכושית נפסק בהתאם לאמור בסעיף 65 לעיל.

לאור העובדה שהתביעות הנזיקיות ההדדיות נדחו מחד ומאידך נדחתה תביעת הרכוש של האב אני סבור כי יש מקום לחיוב הנתבע בהוצאות מתונות.

אני מורה כי הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.