באשר למנגנון פירוק השתוף בזכויות במשק ומיסוי עסקת המכר שתחול על הצדדים, בית המשפט ביטל את הקביעות בפסק דינו של בית המשפט למשפחה והתיק הוחזר אליו לצורך דיון והכרעה בשאלת גובה הפצוי שעל האח לשלם לעוררת בתמורה לזכויותיה במשק.
כעת, לגוף הטענה עצמה: כאמור, טענת העוררת היא כי מדובר בחלוקה ראשונה של נכסי העזבון שנכפתה עליה על פי סדרת החלטות שיפוטיות ומתוקף סעיף 111 לחוק הירושה המקנה סמכות לבית המשפט לחלק את נכסי העזבון בין היורשים.
ראו סעיף 60 לפסק דינה של כב' השופטת א. אלון בעירעור (נספח 4 לכתב הערר):
"לדידי, אופן פירוק השתוף המוצע על ידי בסעיף 59 מאזן בין זכויות היורשים, תוך שמירה על תכלית הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, המורה על העברת המשק החקלאי ופצוי ליורש הנותר, כמיקשה אחת. תוצאה זו לטעמי מגשימה את רצון האב המנוח שלא להפלות בין ילדיו, מאזנת בין זכויות הצדדים – זכותו של האח לקבל את המשק וזכותה של האחות לקבל את חלקה תוך זמן סביר ותחת פקוח ובקרה של בית המשפט."
94.
...
די בכך כדי לקבוע כי דין הערר להידחות.
מאחר וקבעתי לעיל כי העברת זכויות העוררת במשק והפיצוי ששולם לה על ידי אחיה אינה בגדר "חלוקה ראשונה" של נכסי העיזבון, הרי שבכך נדחית עמדת העוררת.
כל המהלך ה"רעיוני" הסיבובי הנ"ל – אין לו כל בסיס ויסוד ודינו להידחות.
אשר על כן, לעמדתי גם טענת העוררת לפיה התמורה ששולמה לה בסך 2 מיליון ₪ בגין זכויותיה במשק החקלאי מקורה בנכסי העיזבון – דינה להידחות.
סוף דבר:
97.
לאור כל האמור, עמדתי היא כי דין הערר להידחות על כל חלקיו, וכך אציע לחבריי הוועדה לפסוק.
