תוצאות פוליגרף סותרות: שני צדדים טוענים לאמינות

העובדה שחן ראה בשנת 2008 או בשנת 2009 את התובע מלווה לנתבעים 300,000 דולר במזומן, לא סותרת את העובדה שבשנת 2012 נחתם הסכם הלוואה ע"ס של 325,000 דולר.

הלכה היא, כי במשפט הפלילי המהותי מדובר בראיה בלתי קבילה באופן מוחלט ואילו במשפט האזרחי, בדיקת הפוליגרף תהווה ראיה קבילה רק אם קיימת הסכמה של שני הצדדים (זגורי-זגורי דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה (תשע"ב-2011) עמ' 25).

בע"א 8987/05 יהודה מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ (9.10.07) נקבע כי: "תוצאות הפוליגרף לא יהיו קבילות כראיה – גם לא במשפט אזרחי – אלא בהסכמת הצדדים. אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך מימצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה שבמחלוקת". הנתבע 1 (להלן: "בסיק") העיד שהוא איש עסקים שלא "עובד בשחור" והוא מדווח על כל הכנסותיו והוצאותיו (עמ' 18 שורות 9-14).

הדבר פוגם קשות באמינותו של גרשון.

...

בהסכם נקבע, כי הנתבעים ישלמו לתובע ריבית חודשית בשיעור של 2.5% בתוספת מע"מ. הוסכם כי סך של 25,000 דולר יושב ביום 20.10.12 ללא ריבית ואילו הסך של 300,000 דולר בתוספת ריבית, ישולם בתוך שלושה חודשים.

מכל הנימוקים הנ"ל, וכן לאור העובדה שהנתבע 2 נבדק במכונת אמת ונמצא דובר אמת, יש לדחות את התביעה על הסף.

טענת הנתבעים, שהריבית שנקבעה בהסכם ובהסכם הפשרה מנוגדת לריבית המקסימלית המותרת בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג–1993, דינה להידחות.

אף במקרה שלפנינו אין מניעה כי בית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו בהקשר זה. יתר על כן, מקובלת עלי הטענה כי חוזה הלוואה כפוף גם למערכת דיני החוזים הכלליים, אשר גם מכוחם – בהתקיים בנסיבות המתאימות לכך – רשאי בית המשפט לעדכן את שיעור הריבית שנקבע.

דיון והכרעה – תביעת שכה"ט מעיון בטענות הצדדים – כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומים מטעמם, לאחר שחלקן נזנחו בשלב הסיכומים או שלא ניתנה ביחס אליהן רשות להיתגונן, עולה כי לצורך הגעה להכרעה הסופית ביחס לתביעה זו עלי להכריע במספר שאלות עיקריות: האחת – האם נפלו פגמים בכריתת ההסכם המובילים לבטלותו; השניה – במידה שיקבע שההסכם אינו פגום מיסודו, האם הופר ההסכם והופרו חובות תמאם כלפי כהן באופן שהקנה לכהן את הזכות לבטל את ההסכם ולפטרו; השלישית – האם הפסקת הייצוג בנסיבות דנן מצדיקה הפחתה משכר הטירחה הנקוב בהסכם; הרביעית – מהו הסכום אשר הועבר לידי תמאם בפועל; החמישית והאחרונה לענין זה – האם זכאי תמאם לשכר טירחה נוסף מאת כהן מעבר למה ששילם בפועל ובמידה שכן באיזה סכום.

" מאחר שתנאי ההסכם האמורים סותרים את העקרונות הללו ומקנים לתמאם זכות לא סבירה – להפסיק את עבודתו מכל סיבה אך בה בעת לזכות במלוא שכר טירחתו הצפוי עבור העבודה במלואה – נהיר כי מדובר בתנאים גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל והראוי, ולטעמי יש בהם חוסר הוגנות ניכר והחרפה של פערי הכוחות הקיימים ממילא בין הצדדים.

בהקשר זה יצויין כי בסיכומים מטעמו טען כהן כי בכך שתמאם הציג לו שאלות בחקירתו על בדיקת פוליגראף שעבר יש כדי להכשיר את קבילותה כראיה וטען כי נמצא דובר אמת ביחס לתשלום סך 80,000 ₪ בבדיקה זו. מובן כי לטענה זו אין כל בסיס שכן הכלל החל ביחס לבדיקת פוליגראף הוא כי תהיה קבילה רק בהסכמת שני הצדדים וכפוף לשיקול דעת בית המשפט (ראו למשל ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446 (27.4.1988)), כאשר בעניינינו לא היתקיימו תנאים אלה ולא ניתנה מעולם הסכמה של תמאם לקבלת תוצאות הבדיקה ואף לא עלתה בקשה שכזו.

השאלות הבודדות שהפנה תמאם לכהן בחקירתו בנושא זה (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 34-30) היו לאחר שכהן הוא שהעלה את נושא הפוליגרף ותמאם רק ניסה לקעקע את אמירותיו בנושא זה, אך ברי כי שאלותיו אינן עולות כדי הסכמה לקבילות ראיה זו. אולם מעל לכל – תוצאות בדיקת הפוליגרף הנטענת כלל לא הוגשו ולפיכך לא ניתן לדעת מה בדיוק נישאל כהן, אם בכלל, מה היו תשובותיו ומה היו מימצאי הבדיקה באשר לאמינותו, ובכל מקרה טענת כהן בענין זה אין לה על מה שתסמוך.

...

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שתביעת הפיצויים נדחית במלואה, ובגין תביעת שכה"ט אני מחייב את כהן לשלם לתמאם סכום של 54,463 ₪ כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

כמו כן, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם את אגרת בית המשפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

נוסף על האמור לעיל ובשים לב להתמשכות ההליכים בתובענות אלה ולהתנהלות כהן כמתואר לעיל, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם בגין שני ההליכים יחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד הפרעון המלא.

במסגרת בקשה נוספת, הסכימו הצדדים להבדק בבדיקת פוליגראף לבדיקת אמינות הטענות.

בית המשפט קבע כי קיימת חזקה שלא נסתרה כי ידון בסכסוך בין הצדדים בצורה אובייקטיבית וכי אין בטענות שהעלה המערער כי ללמד על כך שבית המשפט מוטה או נושא פניו כלפי צד אחד על פני האחר.

ואולם, כל בקשה נדונה לגופה, לאחר דיון במעמד שני הצדדים וחקירתם וניתנה החלטה מנומקת.

לאור כל האמור לעיל, חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה הנזיקית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, לרבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, ומבלי שלעובדה כי נענה בעבר לחלק מבקשות המשיבה להוצאת צוי ההרחקה תהיה השפעה פסולה כלשהיא על החלטתו.

...

לאור כל האמור לעיל, חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה הנזיקית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, לרבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, ומבלי שלעובדה כי נענה בעבר לחלק מבקשות המשיבה להוצאת צווי ההרחקה תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערער, ולא ניתן לומר כי הדיון בתביעה הנזיקית בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור" (השווה: ע"א 6858/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 14.9.2005).

משכך, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

החבות- טענות הצדדים טענות התובע לטענת התובע, הוא יצא מביתו ברמלה בשעה 21:30 כדי ללכת להתפלל במסגד.

שילוב העובדה שחלפו 26 דקות מהתאונה עד למפגש הראשון עם מד"א, בהן נסע התובע עם אלמוני ברכב, שאיננו יודעים את זהותו, בצרוף עם העובדה שהתובע כבר היה בעל ניסיון אישי בתביעות בגין ניזקי גוף וידע שפגיעה במהלך משחק כדורגל אינה יכולה להיות מקור לתבוע ממנו פיצויים, ולעומת זאת, ידע על האפשרות לקבל פיצוי בעקבות תאונת דרכים, ביחד עם הקשיים שפורטו לעיל באמינותו, תומכים בטענות הנתבעת ומקימים את החשד שבמשך הזמן שעד למפגש עם מד"א, החליט התובע למסור גרסה לפיה נפגע מרכב חולף שברח, טענה שלכאורה אין דרך לסתור אותה.

שנית, תביעה זו הנה אזרחית, ובדיקת פוליגראף איננה נחשבת בה ראיה קבילה, אלא אם ניתנת הסכמת שני הצדדים לתת לה תוקף מחייב.

אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך מימצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה שבמחלוקת (ראו והשוו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (1) 446 (1988); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 3.11.94))".

עוד נזכיר כי התובע טען בתצהירו שהוא הפסיק לשחק כדורגל רק כתוצאה מהתאונה דנן, טענה שהוא ניסה לתקן בעדותו, שבה שינה לפתע מתצהירו וטען שהפסיק לשחק כדורגל כבר שנתיים קודם לכן, סתירה מהותית ביותר אשר נראית כמיועדת "להצילו" מהמסקנה שיכול היה בהחלט לשחק כדורגל לפני התאונה ושהפגיעה קרתה במשחק זה, כטענת הנתבעת.

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

אציין כי גם אם התביעה הייתה מתקבלת בסופו של דבר, לא היה מקום לחרוג בנסיבות העניין משיעור שכר הטירחה הנ"ל כטענת התובע, שכן בהתחשב בדברי העד אזברגה לחוקר הנתבעת, הכחשתה של הנתבעת את החבות לא הייתה סתמית וחייבה את ניהול ההליך.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע לא הוכחה והיא נדחית.

העולה מהאמור הוא שטענת המערערת כי אכן נטלה כספים מהכספת של המשיב אולם הם היו מכספים משותפים – אינה סותרת כלל לתוצאות מכון הפוליגרף ואדרבה אלו מחזקות משמעותית את גירסתה שהכספים היו משותפים כאמור בתוצאת בדיקת שאלה 2.

וכפי שנראה מחוות דעתו של מכון הפוליגרף, תשובתה לא הוכחשה ושני הצדדים נימצאו דוברי אמת אליבא דהמומחה במכון הפוליגרף – מה שמטיל ספק באמינות חוות הדעת.

תשובותיו לבית הדין בעיניין הפסקת הטיפול הזוגי משום שקבל עצת רב אינה משכנעת, שכן המערער לא הביא כל ראיה לדבריו וכן משום שגם אם אכן רב הציע לו זאת, אי אפשר לקבל החלטה כה גורלית ללא שהרב שמע גם את טענות הצד השני.

...

מסכים אנוכי עם מסקנה זו בהסתייגות שזו תהיה מוחזקות לעד, מכוח הספיקות שהבאנו ומשום שעל פי ההלכה (כפי שהבאנו מקורות הלכתיים) היא נאמנת להחזיק בהם.

אם תגיע למסקנה שהזכויות שוות יותר ממאה אלף ש"ח פתוחה הדרך לפניה לפנות לבית הדין האזורי כדי שימנה אקטואר לבדוק מה הן זכויותיה שנצברו לה במהלך הנישואין עם בעלה.

הרב אברהם שינדלר פסק דין לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק כדעה הממוצעת: הערעור מתקבל חלקית.