על כך באה תגובה מפורטת עד מאד של הלפ, שהוסיפה עוד נתונים אחדים לעניין מצבה הכספי שמקומם היה בבקשה, ניתחה את הפסיקה שהציגה הממונה, וחזרה על עמדתה בדבר חיוניות עיכוב ביצוע דרישת התשלום.
הקושי ביצירת מצב שבו המבקשת יכולה להתנהל תחת מטריית ההגנה של בית המשפט בדמות צו עיכוב הבצוע, ואז לא לשלם במקרה של דחיית העירעור, מוחרף אם נשית לבנו לקלות שבה יכולה חברה מסוגה של המבקשת לחדול מפעילות, ולהמשיכה בדרך אחרת.
ובשנת 2016: החברה הקודמת, הלפ פי סי החזקות, מכרה פעילותה לחברה אחרת, היא המבקשת, שאף היא בבעלות מר גילבוע, זו שינתה את שמה ל"הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ", היא ממשיכה לפי העולה מן הראיות עם אותם לקוחות, באותה פעילות, עם אותם עובדים, במשרדים סמוכים, תחת אותו שם מסחרי.
סיכום השיקולים והתוצאה
מן האמור עולה כי קבלת הבקשה אינה על הפרק, כשם שחיוב המבקשת לשלם כ-5.1 מיליון ₪ כבר עתה אינו על הפרק, שכן הוא עלול להביא לקריסתה, וממילא כמוהו כקביעה מעשית כי המבקשת לא תשלם דבר (כפוף לגבייה, שאינה פשוטה).
הדברים יפים לענייננו, גם אם המבקשת בהתייחסותה מהיום לאמור התקשתה למצוא את הזיקה בין האמור בפסק הדין ובין ענייננו.
...
וכה קבע בית המשפט העליון (כב' השופטת י' וילנר):
"אשר למאזן הנוחות – אמנם אין לכחד כי דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני תסב נזק כלכלי למבקשת, ואולם, אני סבורה כי האינטרס הציבורי הטמון בהגנה על צרכנים קשישים מפני הונאה והטעיה – מכריע בענייננו את הכף. הלכה למעשה, קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני משמעה המשך פעילותה העסקית של המבקשת אל מול לקוחות קשישים, תוך חיובם בסכומי כסף גבוהים (לכאורה יתר על המידה) מידי חודש בחודשו. אם כן, בבואנו לבחון בקשה מעין זו שומה עלינו לשוות את החשיבות הרבה הטמונה בהגנה על אוכלוסיות מוחלשות, ובהן קשישים. בתוך כך, על בית המשפט להישמר מפני מתן "הכשר" (אף אם לתקופת זמן מוגדרת) לפעילות אשר יש בה לכאורה משום פגיעה צרכנית בקשישים – תופעה אשר נראה כי פושה בתקופה האחרונה בקרבנו, כפי שעולה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ויש לעשות כל מאמץ למגרה.
סוף דבר
הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, אך בחלקה בלבד.
ביצועה של דרישת התשלום תעוכב עד להכרעה בערעור, זאת כפוף לתשלום לרשות של 1.2 מיליון ש"ח. את הסכום האמור תשלם המבקשת עד יום 24.9.2020.
