באותו מועד חתמה הנתבעת אף על מסמכים (חלק מנספח 1 לתצהיר מר שלמה לוגשי מטעם התובע) הבאים – מיסמך שכותרתו "הודעה לערב (שאינו "ערב יחיד")(ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום)" בו נאמר כי במועד החתימה אין לנתבע 1 חובות כלפי התובע, ומסמך שכותרתו "הצהרת ערב – (לערב שאינו ערב יחיד)" בו נאמר כי הנתבעת היא בת זוגו של החייב-הנתבע 1 ואינה ערב יחיד כמשמעו של מונח זה בחוק הערבות.
התובע חולק על טענה זו וטוען כי הוסבר לנתבעת במפורש טיב הערבות עליה חתמה וכי אף נוכח חתימתה על כתב הערבות לא ניתן לטעון טענה זו.
עוד טוענת הנתבעת כי לאחר גירושיה מן הנתבע 1 פנתה אל התובע בעצת עורכת דינה והודיעה לו על הגירושין וכי באותו מועד נאמר לה במפורש מפי הפקיד המטפל, אשר למיטב זיכרונה שמו היה שלומי, כי (סעיף 14 לתצהירה) – "אין שום בעיה בחשבון ואני לא שותפה בו וכי אין לה (כך במקור – א.ב.) מה לחשוש ולמעשה אין אני חלק מחשבון זה! ...". התובע חולק על טענה זו וטוען כי עד לאחר הגשת התביעה לא נימסרה לו כל הודעה על גירושי הנתבעים או הודעה מאת הנתבעת על הפסקת ערבותה לחובות הנתבע 1.
היינו, גם אם טוענת הנתבעת כי לא עיינה בכל נסוחו הארוך והמפורט של כתב הערבות ואף לא בסעיף 2 שבו, שכותרתו "הסכומים המובטחים" ומתוכו הובאו הציטוטים לעיל, המופיע אף הוא באותו עמוד ראשון של כתב הערבות אך בתחתיתו, קשה מאד להלום טענה על פיה עת הטביעה חתימתה בסמיכות כה גדולה לכותרת הבולטת של כתב הערבות המצביעה על כך שמדובר בערבות שאינה מוגבלת בסכום ועל היותה מתחדשת, לא היתה הנתבעת מודעת לכך שאין מדובר בערבות להלוואה ספציפית או למצער אמור היה הדבר לעורר בליבה שאלה שאמורה היתה להפנות אל פקיד הבנק.
יש להזכיר כי סעיפים שונים בחוק הערבות (למשל סעיפים 4(א), 4(ג), 5 ו-6) משקפים את הראציונאל על פיו הערב אינו יכול להינזק כתוצאה מפעולה של הנושה בחייב העקרי שיש בה כדי להרע את מצבו, אלא שבעניינינו לא הוכח כי מצבה של הנתבעת הורע בשל העמדת ההלוואה – שלא לומר ההפך, כל זאת כשהנתבעת מקבלת מדי תקופה הודעה על מצב חובותיו של הנתבע 1 להם היא ערבה.
...
גם הגב' שרית סיני, במענה לשאלה האם נכון שחובו של הנתבע 1 נובע בעיקרו מסכום ההלוואה, השיבה (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 20) כי – "זה פחות או יותר החבות שלו שהיתה לו מאז ומתמיד".
מתמונת הדברים עולה בהסתברות לא מבוטלת המסקנה כי ההלוואה, בסכום שהיה קרוב מאוד לסכום כלל יתרת חובו של הנתבע 1 במועד העמדתה, לא הגדילה את יתרת החובה שלו כדי סכום הההלוואה אלא נועדה, ככל הנראה, להסדיר יתרת חוב גבוהה בחשבון העו"ש או בכל מסגרת בלתי מוסדרת אחרת שמנגנון הקטנתה אינו מוסדר מול הבנק ותנאיה טובים פחות.
סיכום
לאחר שקבעתי כי הנתבעת ערבה כלפי התובע בערבות מתמשכת לכלל חובות הנתבע 1, כי לא הודיעה לו על ביטול הערבות בסמוך למועד הגירושין ביניהם או בכל מועד לפני הגשת תביעה זו וכי לא הופטרה על ידו מערבותה טרם מועד הגשתה וכן כי אין ביתר טענותיה כדי להקים לה הגנה בפני התביעה, אני מקבל את התביעה במלואה.
הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
סך של 23,942 ₪ בצירוף הריבית הבנקאית החריגה המקסימלית הנוהגת אצל התובע וכפי שתשנה מעת לעת בחשבונות העו"ש, ריבית אשר תתווסף לסכום החוב מדי רבעון החל מיום 18.10.15.
