תוצאות הפרת הוראת החוק על שחרור חשודה

ביום 3/12/2018 הורה בית משפט השלום על שיחרור המשיב בתנאים הכוללים, בין היתר, מעצר בית בבית הוריו.

נקבע, כי במעשי העבירה שהמשיב עבר בימים 15/9/2018 (הפרעה לשוטר, החזקת נכס החשוד כגנוב וגניבה - בין היתר של מכשיר טלפון סלולארי חכם), 22/1/2019 (הפרת הוראה חוקית והחזקת סם לשימוש עצמי) , 4/10/2021 ו-25/10/2021 (שתי עבירות של גניבה – בין היתר של מכשיר טלפון סלולארי חכם) הוא פגע בערכים המוגנים במידה בינונית, וכי ביתר מעשי העבירה נפגעו הערכים המוגנים במידה נמוכה בלבד.

המשיב מדגיש, כי כתוצאה מהודאתו ומצירוף התיקים על ידו נחסכו דיונים במספר רב של תיקים שהיו תלויים ועומדים נגדו.

...

בחינת השיקולים המנחים הנדרשים לצורך העניין מביאה לידי מסקנה לפיה על המשיב לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בבית המשפט קמא במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה.

התוצאה: מצאנו אפוא כי דין הערעור להתקבל, על כל רכיביו.

יחד עם זאת, בשל כך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, החלטנו שלא להתערב במשך עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב, אלא לקבוע כי זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה, וכי עונשי המאסר המותנים יופעלו שניהם במצטבר.

באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו: "כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו היזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם". נישאל העד הכיצד שיחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב: "אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים". העד שלל טענת הסניגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוואנטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שיחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השיחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.

סעיף 51 לחסד"פ שעניינו תוצאות הפרת תנאי שיחרור בערובה קובע כך: "שופט הדן בעיניינו של משוחרר בערובה, שהובא בפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השיחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחרורו בערובה בתנאי שיקבע". סעיף 52 לחסד"פ קובע כך: "52 (א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

...

באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו: "כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו הזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם". נשאל העד הכיצד שחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב: "אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים". העד שלל טענת הסנגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוונטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.

המשיך הנאשם וטען שהשוכר קיבל את מפתחות הדירה לידיו יום עובר להגעת הבלשים לדירה ומציאת האופניים, או אז עומת עם העובדה כי האופניים נגנבו באותו היום בו הגיעו הבלשים לדירה ומצאו את האופניים והסביר: "אני לא זוכר באיזה יום זה היה, מהבוקר היה לו מפתח ביד. אני חושב שזה היה יום שישי. מהבוקר היה לו כבר מפתח ביד. זה מה שאמרתי לך". עוד טען הנאשם, כי האופניים לא נתפסו בדירה שבה שהה אלא בדירה אחרת במתחם הדירות אשר בבעלות אמו, או אז עומת עם גרסתו בחקירתו במשטרה ולפיה השוכר שם חלק מהדברים בדירה שלו וטען: "אולי המשמעות שלי כי זה בבעלותי, של אימא שלי, שלי. אם הייתי משקר ויודע שזה גנוב לא הייתי אומר שלי, ישר הייתי מפנה את זה ומפיל על אימא שלי". ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, העיד הנאשם כך: "אמרתי שאני זוכר שחתמתי על משהו. לא קראתי את זה, אמרתי מלכתחילה שלא קראתי". אישר הנאשם, כי הקצין איימן הסביר לו פרטי כתב הערובה ובהם היותו מורחק מהעיר נהריה למשך 14 ימים וכי הוא חתם מרצונו וכלשונו: "אני לא מכחיש. אמרתי לך שאיימן החתים אותי, לא קראתי מה היה רשום. אמרתי במילים פשוטות שאין לי לאן ללכת ושיעצור אותי, אם לא אני הולך הביתה...כן. התחננתי אליו אחרי שעצר אותי לילה, שאין לי לאן ללכת, שהוא משחרר אותי. אחתום לך ואלך הביתה... לא הפרתי. הייתי בבית. אם זה נקרא להפר אז יכול להיות. אני לא משקר". בחקירתו במשטרה מיום 04.05.2022-ת/4 ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית תאר הנאשם כך: "אני וגנגה נסענו אתמול אחרי בית המשפט לבית אח שלו לקיים את המצער בית, היום בבוקר גנגה היה צריך לקחת את הטיפול אדולן שלו בנהריה, אני נסעתי יחד איתו ואחר כך החלטנו לא לחזור לבית אח שלו כי זה בית מאוד קטן ולא נח ולא אכלנו שם כלום אנחנו לא יכולים להמשיך לביות שם במעצר בית". משנשאל מדוע לא חזר למקום מעצר הבית, כפי שהורה בית המשפט, השיב: "התייעצנו עם עורך הדין סיפרנו לו את הסיפור והוא אמר לנו להגיע לתחנה ולהגיד שאנחנו לא חוזרים לבית... אני מעדיף להיעצר ולהגיע לבית המשפט מאשר להישאר שם. אני גאה בעצמי שלקחתי אחריות". בחקירתו במשטרה מיום 08.05.2022-ת/6 הכחיש הנאשם כי הפר הוראה חוקית וטען כי הגיע לתחנת המשטרה על מנת לקבל עזרה, מסר בחקירה במשטרה כי אחרי שנעצר ללילה שוחרר ונמסר לו "לא לצאת מהבית". הנאשם הכחיש כל קשר לאופניים שנתפסו וטען "אני השכרתי את הבית הזה לאיזה ספר שהולך בבוקר ובא בלילה" לא זכר הנאשם פרטי השוכר.

לפיכך, המסקנה היא כי הטלת כתב הערובה על הנאשם הייתה בחוסר סמכות וכל הליך קבלת ההחלטה על שחרורו היו נגועים בפגמים כאלו המביאים לביטול האישום בגין הפרת הוראה חוקית.

אין בדעתי לקבל עתירתו החילופית של ב"כ המאשימה ולפיה אם ימצא בית המשפט כי כתב הערובה ניתן בחוסר סמכות אזי יש להרשיע את הנאשם בגין הפרה חוקית של ההוראה החוקית הראשונה אשר ניתנה על ידי בית המשפט.

סיכום לאחר ששמעתי ראיות התביעה, עיינתי בכל המוצגים והראיות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ביחס לעבירה של גניבת אופניים על פי סעיף 384 לחוק העונשין ובאשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, כאמור מהנימוקים לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה על פי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות קשות, בהן שברים בגולגולת, חשד לקרע בכבד ודמם תת מוחי.

יצוין כי למשיב 3 יוחסה עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית, בגין הפרת תנאי השיחרור שהוטלו עליו בהליך פלילי מקביל המתנהל נגדו.

לבקשת המשיבים, ועל רקע העדר ההמלצה על שחרורם לחלופה, נדחה הדיון על מנת לאפשר להם להציע חלופת מעצר מרוחקת גיאוגרפית ממקום הארוע, לצד פקוח אנושי הדוק.

...

בענייננו, בית המשפט המחוזי לא התעלם מן המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, כפי שהיא עולה מן המעשים המתוארים בכתב האישום, אולם בשים לב לקשיים הראייתיים שהועלו, ולאחר שבחן את מתווה המעצר שהציעו המשיבים המרוחק גיאוגרפית מזירת העבירה, התרשם ישירות מן המפקחים המוצעים, ואף בחן את פוטנציאל ההסלמה של הסכסוך, הגיע למסקנה כי מדובר במתווה מעצר מאוזן הנותן מענה לעילות המעצר בעניינם של המשיבים.

בנסיבות אלו, סבורני כי מתווה המעצר שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מהווה פתרון ראוי ומאוזן לעניינם של המשיבים.

בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל, ובהינתן הקושי האמור – לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי גם בעניין זה. אשר על כן – הערר נדחה.

על עבירות שבוצעו במסגרת לינץ' עמד השופט ג' קרא בעיניין חלאף (פסקה 16): "למעלה מן הצורך, יוער כי בעבירות שבוצעו במסגרת לינץ', על ידי המון זועם, ממדים ייחודיים לעניין אומדן מסוכנותו של חשוד או נאשם. לעיתים קרובות, לחלק ניכר מן הפרטים המרכיבים את ההמון הזועם, תרומה פיזית שולית לתוצאה. אין בתרומה שולית זו כדי ללמד בהכרח על העדר מסוכנות. מי שנוטל חלק בארוע תקיפה כזה באופן אקטיבי, ותורם את חלקו לו, הוא ככלל אדם מסוכן. המסוכנות גוברת בהנתן הרקע הלאומני-אידיאולוגי לארוע, וזאת בפרט כאשר הארוע בוצע על רקע מתיחות ביטחונית מיוחדת (ראו והשוו, למשל: בש"פ 4172/21 זעתרי נ' מדינת ישראל (21.6.2021)). עצם נכונותו של המשיב ליטול חלק בארוע שנועד לפגוע באדם חף מפשע על רקע גזעני, מלמדת על מסוכנותו של המשיב ועל העדר מוראו מן החוק (ראו והשוו: בש"פ 748/13 פלוני נ' מדינת ישראל (28.2.2013)). בנסיבות אלה, מצאתי ממש בטענת העוררת, כי העובדה שחלקו הפיזי של המשיב בפגיעה בקורבן אינו רב, אינה מלמדת על העדר מסוכנות." (ההדגשות הוספו – ע.מ) בנסיבות המקרה שלפנינו, לא ניתן לראות במעשיו של מי מהמשיבים ככאלו המהוים "תרומה פיזית שולית לתוצאה", שכן השניים היו פעילים מרכזיים בארוע.

למשיב 2 תיק שהסתיים בשנת 2021 בבית משפט לנוער בצו דרכי טפול ללא הרשעה, לאחר שנקבע שעבר עבירה של הפרת הוראה חוקית, בגינה נידון לעונשים של התחייבות וצו של"צ. על רקע זה לא ברורה עמדת משיב 1 שטען בפני שירות המבחן שבשונה מבעבר, כיום הוא מחזיק בעמדות שאינן מעודדות אלימות, או שהוא שולל בעיתיות כלשהיא בהתנהלותו כיום.

ב"כ המשיבים בקשו להורות על שיחרור המשיבים, זאת על אף ששרות המבחן שלל אפשרות זו. כידוע, סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג, ורק כאשר נמצא שמתקיימים "טעמים כבדי משקל" התומכים בכך [ראו מיני רבים: בש"פ 935/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (8.2.23); בש"פ 6884/22 מדינת ישראל נ' הייב (20.10.22)].

...

לפיכך, אני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

עוד נטען, כי לחובת המשיב עבר פלילי מכביד הכולל הרשעה בעבירת הריגה, עבירות בנגוד לפקודת הסמים המסוכנים, שבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית ואלימות.

ב"כ המשיב מנגד, טען להעדר קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב, ומשכך עתר להורות על שיחרורו בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט.

שרידי ירי יימצאו על חשוד כתוצאה ממעבר ראשוני הנובע מקירבה לפיצוץ פיקת תחמושת, בין אם מדובר ביורה או באדם שעמד בסמוך לו. אפשרות נוספת להמצאות שרידי ירי היא מעבר שניוני של חלקיקים כתוצאה ממגע הדוק עם משטח שעליו שרידי ירי.

...

עוד נקבע, כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבות, תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראה בש"פ 5046/05 ובש"פ 8087/95).

מעיון בכלל חומר החקירה שהונח בפניי, ובהינתן העדר מחלוקת על העובדות המתוארות בכתב האישום, אין בידי לקבל את השגות הסנגור, וביתר שאת, משהמשיב בחר לשמור על זכות השתיקה בכלל חקירותיו, ובוודאי לא כאשר נדרש בית המשפט בשלב זה, לבחון רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי.

דומני, כלל הנתונים המצטברים, הן ביחס למעשה ולעושה, מעידים כי שום חלופה לא תסכון, ועל כן, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.