תוספת תלויים בקצבת נכות בגין בת הזוג

פרשת טובה פרץ בפרשת טובה פרץ (דב"ע (ארצי) מה/43-0) המוסד לביטוח לאומי - פרץ, פד"ע טז 413 (1985); להלן - "פרשת טובה פרץ") נדון עניינם של בני זוג שהתגרשו ולהם 2 בנות; שתי הבנות נותרו בידי הגרושה, שאינה נכה; האב היה זכאי לקיצבת נכות ולתוספת תלויים עבור שתי הבנות; התוספת שולמה בפועל לידי הגרושה (מכוח החלטה שיפוטית); האב נישא בשנית לְאשה הזכאית אף היא לקיצבת נכות ונולדו לו ממנה שני ילדים שעבורם שולמה תוספת תלויים מכוח קצבת הנכות הבסיסית של אימם; המוסד סבר כי בנסיבות העניין לא זכאי האב לתוספת תלויים בגין בנותיו מנישואיו הראשונים ועל כן שלל אותה ממנו; בית הדין האיזורי הורה למוסד לחזור ולשלם לידי אם הבנות (הגרושה שאינה נכה) את תוספת התלויים.

...

לאחר שבחנתי את החלטת הנתבע, ואף שעל פניו ועל פי פסיקת בית הדין היה מקום לשלם את התוספת לידי התובע, אשר שני הילדים הראשונים מצויים בחזקתו, מצאתי כי לא נפל כל פגם בהחלטה.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הנתבע ודין תביעות התובעים - להידחות.

סוף דבר לאור האמור, תביעות התובעים נדחות במובן זה שכל אחד מהם יקבל את מחצית התוספת בלבד.

לאחר שנבחנו טענות התובע ונמסרו לו מסמכים שונים הודיע ביום 28.3.2019 כי נותרו שתי מחלוקות: האחת, מועד ההכרה בו ובבת הזוג כידועים בציבור והשנייה, מועד הזכאות לתוספת תלויים לקיצבת נכות בעבור בתו הקטנה.

שנית, התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים לקיצבת הנכות בגין 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה, דהיינו מחודש 9/2016, ונסביר.

...

שלישית, לא מצאנו כי יש בפסק הדין בעניין יצחקי ביטון[footnoteRef:25] כדי לסייע לתובע, ונבאר.

בנסיבות אלה, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה מחודש 9/2016, דהיינו שנה לפני מועד הגשת התביעה לנתבע, בהתאם לסעיף 296 לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית.

במסגרת ב"ל 46566-12-11 נקבע כי התובע זכאי לתוספת גמלה עבור אישתו החל מיום 1.1.98 עד ליום 21.2.01, שכן היה על הנתבע לבחון את הנספח שצורף לתביעתו לקבלת תוספת תלויים עבור אישתו – "הצהרה על עבודה והכנסות של נכה ובן/בת זוג", בו ציין התובע כי הוא ואישתו גרים יחד כמשפחה מינואר 97.

...

לחלופין, טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, שכן תביעת התובע נדונה במסגרת ב"ל 3743/07, בערעור ובעתירה שהוגשו על פסק הדין ולפיכך אין לבית הדין סמכות לדון בעניין.

גם טענה זו אין בידינו לקבל.

מקובלת עלינו עמדת המוסד לביטוח לאומי, כי ההודעה, כנדרש בתקנה 9 הנ"ל, צריכה להיעשות בכתב, מה גם, שלא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי, המעוגנות, היטב, בחומר הראיות שהיה לפניו, ועל פיהן לא נתקבלה טענתו העובדתית של המערער, כי פנה בעל פה למוסד לביטוח לאומי ונדחה, בעל פה, מאחר ולילדים לא היו מספרי תעודות זהות.

סוף דבר – מכלל הטעמים שהובאו לעיל, התביעה נדחית.

] "נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימאלית, שהנכה היה מישתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200(ג)(1) לחוק) ותוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין ילד (סעיף 200(ג)(2) לחוק) מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אלולא נכותו.

אולם, אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק הנה להעביר אותה לידי התלויים, היינו: בת זוגו או ילדיו (באמצעות בת זוגו).

...

על כן אינני נדרשת לשאלה האם התנהלות הצד השלישי בעצם ציון (לקוני ולא בלתי נכון) של הקטין כבנו בטופס התביעה לקצבת זקנה, בנסיבות בהן לא היה לצד השלישי כל קשר עם הקטין זולת תשלום מזונות, מלמדת על חוסר תום לב. די לקבוע כי התוספת שולמה לצד השלישי שלא כדין ובהעדר זכאות ומשכך דין התביעה נגד הצד השלישי להתקבל.

להשלמת התמונה אציין כי לא הוכח שהנתבע פנה לצד השלישי מהמועד ששולמה לו תוספת התלויים ולא ביצע בירורים שונים בכל הנוגע לקשריו עם הקטין ולמידת תמיכתו בו. כאמור, סבורני כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע שעה שלא נערכה מצדו כל חקירה ודרישה טרם החלטה כי תוספת התלויים תשולם לצד השלישי דווקא, על אף שהקטין אינו במשמורתו וחרף העובדה שהתובעת, אמו של הקטין, מגדלת אותו בגפה וזכאית אף היא לתוספת תלויים לקצבת נכות – תוספת אשר לא שולמה לה במועדים ששולמה לצד השלישי.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, תביעת התובעת מתקבלת ונקבע כי היא זכאית לתוספת תלויים לקצבת הנכות – תוספת שתחושב בהתאם לכללי הדין - רטרואקטיבית משנת 2011 ואילך.

לפנינו תביעתה של גב' איילת אהרוני כנגד החלטת הנתבע מיום 19.11.2018, לפיה התובעת לא תקבל תוספת תלויים לקיצבת הנכות, למועד שקדם ליום 1.8.2016, וזאת בהתאם להוראות סעיף 200 (ג) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") - תקופה שבגינה קיבל שלמה כהן (להלן: "מר כהן" ו/או "צד ג'" ו/או "בן זוגה"), אבי הקטינות, את תוספת תלויים עבור הקטינות לקיצבת נכות.

על כן, סבורים אנו, כי היה על מר כהן לעדכן את הנתבע על שינוי הסטאטוס שלו - מנשוי לגרוש וכן ליידע את הנתבע על כך שהקטינות נימצאות בחזקת התובעת (האם) כך שתוספת התלויים תשלום לתובעת ולא לו. לפיכך, אנו קובעים כי מר כהן פעל בחוסר הגינות, פעם אחת כאשר לא הביא בפני בית המשפט לעינייני מישפחה אישור בדבר תוספת התלויים אותה הוא מקבל מהנתבע עבור בנותיו הקטינות במסגרת קצבת הנכות, ופעם שניה שלא עידכן את הנתבע על היות הקטינות בחזקת התובעת ולא בחזקתו.

בסיכומיו הפנה מר כהן לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה – עמ"ש 51826-11-12 ג. – מ. ואח', שקבע בין היתר כי "כאשר קצבת תלויים משולמת לאם עבור הילדים בגין נכות האב החייב במזונות, יש לנכות את תוספת התלויים ממזונות הילדים אותם משלם האב." (סעיף 50 לסיכומי צד ג').

...

לאור האמור ובנסיבות המקרה, אין אנו סבורים כי טענת השיהוי וטענת ההתיישנות חלות במקרה דנן.

סוף דבר: לאור האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

מהטעמים המפורטים לעיל, תביעת התובעת מתקבלת ונקבע כי היא זכאית לתוספת תלויים לקצבת הנכות – תוספת שתחושב בהתאם לכללי הדין - רטרואקטיבית מיום 1.7.2015 ועד ליום 31.7.2016.