לעומת זאת, בהסכמים קבוציים אחרים החלים על רופאים בתפקידי ניהול, נימנו מפורשות מינהלי מרפאות בבתי חולים, למשל לעניין תוספת כוננות מיוחדת.
בית הדין קבע עוד, כי פרשנות תכליתית זו של ההסכם, מתבקשת נוכח עיקרון השויון ואיסור האפליה המוטל על גוף צבורי, שכן מתן תנאים מיטיבים ועדיפים לרופאים מנהלים, לרבות מינהלי יחידות, בנושא ההשתלמות מהוה יחס שונה לשווים שאין ביניהם שונות רלבאנטית.
בסיכומי התשובה מטעמה הסבירה המדינה, כי לא ניתן היה לבדוק את אופן החלת ההסכם על רופאים שפרשו מתפקידם לפני שנים רבות, מפני שבמשרד הבריאות אין מערכת המתריעה על מתן שכר אשר עובד אינו זכאי לו, משהאחריות להיבטי כוח אדם ושכר נתונה לבתי החולים.
...
בית הדין מצא, כי עיון בהסכמים האחרים שאליהם הפנתה המדינה אינו תומך בעמדתה, שכן השוואת תפקידם של מנהלי מרפאות לבעלי תפקידי ניהול אחרים בהסכם הכוננות למשל, נוכח היקף האחריות והדרישות המיוחדות המוטלות עליהם, מציבה סימן שאלה ביחס לטענת המדינה שלפיה הצדדים אכן התכוונו להבחין בין מנהלי מרפאות לצוות רפואי ניהולי אחר, לרבות מנהלי יחידות, בקשר להענקת זכות אחרת - השתלמות מקצועית, הקשורה אף היא בטבורה לאחריות המיוחדת, הניהולית והמקצועית, המוטלת על רופאים בתפקידי ניהול.
אני סבור כי מנהלי מרפאות החוץ המופיעים לצדם של מנהלי מחלקות, מנהלי יחידות ומנהלי מכונים בהסכמי השכר בשנים 1976 1978, כזכאים לתגמול עבור כוננות על, מוגדרים גם הם כמנהלים.
כדעתה של כבוד השופטת דוידוב-מוטולה אני סבור כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המדינה בהוצאותיהן של המשיבה ושל הר"י, בסך של 7,500 ₪ לכל אחת.
סוף דבר
בהתאם לדעת הנשיא פליטמן, שאליה הצטרפו השופט טוינה ונציגת הציבור דומינסיני, הערעור מתקבל, ופסק הדין האזורי בטל.
