לחילופין טען התובע כי תשלום התוספת האמורה מקורו בנוהג הקיים ביחידה, שכן חלק מהעובדים שנסעו עמו קיבלו את תוספת לשכרם (תחשיב שעות ההתייצבות צורף כנספח ד' בכתב התביעה); תוספת משמרות- עבודתו של התובע כללה, דרך קבע עבודה של שלוש שעות במשמרת השנייה, המוגדרת על פי סעיף 27.6 בתקש"יר כעבודה בין השעות 14:00-22:00 ומזכה בתמורה נוספת בשיעור של 20% מן השכר.
לטענת הנתבעת, התפקיד אותו מילא התובע אינו תפקיד משפטי בשירות המדינה והמועמדים אף לא נדרשים לתואר אקדמאי.
בסיכומיה, טענה הנתבעת כי לתובע לא היה רישיון תקף לעריכת דין בשנים 2008 עד 2015 (סעיף 19 בסיכומיה) ועל כן, אף מטעם זה הוא אינו זכאי לתוספת בגין הופעה.
למעלה מן הצורך והגם כי הדבר אינו דרוש להכרעתנו, נציין כי אכן וכעולה מעדותו של התובע, משנת 2008 ולפחות עד שנת 2015 לא היה התובע בעל רישיון עו"ד בתוקף (עמ' 4 שורות 30-32, עמ' 5, שורות 1-26), אולם אין לנתון זה רלוואנטיות לעניינו שכן סעיף 25.631 (ו), נוקט במילה 'משפטן' ולא 'עורך דין'.
מר אדלשטיין הצהיר כי נוכח קליטת עובדים גדולה בסוף שנת 2012 ומאחר שבאותה התקופה התחבורה הציבורית הייתה בתדירות נמוכה, העמידה הנתבעת לרשות העובדים הסעה למשך ארבעה חודשים בלבד לקציעות וחזרה, כולל קורס ההכשרה שנערך בנתב"ג, לאחר מכן עשו התובעים שימוש ברכבי האיגום, שאינם מיועדים להסעות, כדי להגיע אל מקום העבודה וזאת מאחר ובכל מקרה עשו הרכבים דרכם אל קציעות בבוקר.
...
לא מצאנו לנכון להכשיר מעשה פסול, אם נעשה, מכספי הציבור וזאת בשים לב לדבריה של הנתבעת לפיה תערך בדיקה מתאימה ביחס לתשלום תוספות שלא תחת אישור גורמים מוסמכים ואם ימצא כי התוספת שולמה ללא אישור, הנתבעת תטפל בעניין (סעיף 34 בסיכומיה).
לאור האמור – דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.
סוף דבר
א. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 4,000 ₪ בגין פיצויי הלנה;
הנתבעת תמסור בידי התובע טופס 161 מלא וחתום וכן אישור בדבר שחרור קופת הפיצויים המנוהלת על שמו בתוך 21 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
