תוספת שכר לעובדי מערכת בתי המשפט משפטנים בעלי ניסיון רב

במסגרת תפקידם, מטפלים בזירות עבירה שונות (פריצות ועבירות רכוש, עבירות שוד, אלימות ומין, זירות מוות בלתי טבעי והתאבדות, זירות רצח וניסיון לרצח, וכן בזירות של אסון המוני או פיגוע חבלני).

לפניה זו השיבה קצינת בירור קבילות, עו"ד הדס הר שפי במכתב מיום 21.8.2014: "אשר לתגמול חוקרי הזירה, שבתי וחזרתי על הצורך הדחוף להסדיר את הנושא בכללותו, קרי לפעול לתגמולכם באופן ההולם את עבודתכם הייחודית והסיכונים אליהם אתם נחשפים וזאת, באמצעות תוספת ייחודית שכן תגמולכם ברמת פעילות א' אינו מתאפשר על פי ההסכם מ- 4/2012 בדבר רמות הפעילות במישטרה, בנוסחו דהיום.... יישום תגמול ייחודי כאמור מותנה באישור האוצר ... נימסר לי ב7/2014 כי כרגע הנושא מוקפא ע"י האוצר בין היתר בשל הליכים משפטיים שונים התלויים ועומדים בבתי המשפט" (נספח ב' 2 לתצהירי התובעים).

טענות הצדדים התובעים טוענים כי אין הצדקה להבחין ביניהם לבין קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת שהוכרו כזכאים לרמת פעילות א' והם מופלים לרעה, שעה שיתר בעלי התפקידים במחלקה, אשר חלקם עובדים עימם כתף אל כתף מקבלים את התוספת.

וכך נאמר בע"ע 1093/00 אברהם טרר - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 09.06.2003): "סמכות המישטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם. על מערכת ייחודית זו עמד על בית דין זה בעיניין יהב וכך נאמר שם: "בעיניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למישטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד". משכך, למדינה הסמכות לקבוע, ובמסגרת זו גם לשנות, את תנאי השרות והשכר של השוטרים באופן חד צדדי, כל עוד השינוי עומד במבחן הסבירות המידתיות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין.

הדברים יפים מקל וחומר כשמדובר בשירות הבנוי על אדני ההירארכיה הפיקודית, דוגמאת משטרת ישראל או המערכת הצבאית, מסגרות בהן נוהגים בתי המשפט לסייג את מידת התערבותם בהחלטותיהן (בג"צ 9628/03 רס"מ אבי צרפתי ואח' נ' ראש אכ"א ואח', ניתן ביום 7.3.06).

עקרון השויון מבוסס על תפיסת השונות הרלבנטית: "עקרון השויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף מטעמים של צדק והגינות להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלבאנטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הנם רלוואנטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו איבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובילבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים, פ"ד כה (1) 357).

...

לא שוכנענו כי יש פגיעה בשיווין בהחלטת המשטרה שיישמה את פסק דין ברזובסקי, לפיה ניתנה התוספת הייחודית (בשווי תוספת פעילות רמה א') לקציני הזיהוי וסגניהם ולא ניתנה לתובעים.

לנוכח האמור אין מנוס אפוא מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לאחר כעשור שנים של ניהול הליכים מורכבים מול שילטונות המס שהגיעו לסיומם עם חתימה על הסכם פשרה, הגיעה העת לתשלום שכר טירחה לתובע בהתאם למערכת ההסכמים בינו לבין הנתבעת.

אלא שהנתבעת לא הסכימה לדרישת התובע ופתחה את 'תיבת הפנדורה' שעניינה פרשנות חוזה ובעיקר, פרשנות המונח "חסכון במס". מאז הלכו היחסים בין הצדדים ונעכרו, יחסים שהתנהלו במשך עשור שנים בשיתוף פעולה מוצלח ופורה שהוביל את הנתבעת להישג בתחום המס, והפכו ליריבות מרה המתנהלת באולמות בית המשפט.

משהסתיים הטיפול בנושא שלשמו נשכרו שירותי התובע, שלח התובע ביום 27.7.2016 דרישה לנתבעת לתשלום שכר טירחה: "החלטנו לשם ההגינות לקבוע את סכום החסכון במס, ללא קנסות וכפל מס, והוא מוערך על ידנו בכ-105 מיליון ₪, לפיך, נודה לאישורכם את חשבון שכר הטירחה בשיעור של 12% מהחסכון במס ובסכום של 12.6 מיליון ₪ בתוספת מע"מ – מסכום זה יקוזזו סכומים ששולמו ע"ח בהתאם להסכם שכר הטירחה" (נספח 50 לתצהיר עו"ד מזרחי).

הנתבעת דוחה את טענות התובע באשר לתוכן המושג חסכון במס, וטעמה "לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית" (סעיף 172 לסיכומי הנתבעת) ויש לצקת פרשנות למונח זה שבהסכם בהתאם לעובדה כי מנסחי ההסכם הם משפטנים בעלי ניסיון משמעותי.

אף שהצדדים חלוקים בשאלת תוקפו של ההסכם שנכרת בשנת 2006, אין ספק כי קיומו של הסכם קודם בין אותם צדדים שלשונו מבארת מושג השנוי במחלוקת בחוזה המאוחר מהוה נתון רב ערך בהתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה המאוחר (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' Cornucopia Equities LTD, פסקות 42-52 (6.9.2017)).

נראה כי התובענה שלפני, שכל עניינה שכר טירחת עו"ד, היא מקרה שראוי לשימוש בכלי פסיקת ההוצאות, לנוכח התרשמותי כי נעשה שימוש בהליכים משפטיים באופן שחורג מן הראוי והמקובל, תוך העמסת עלויות על בית המשפט ועל בעל הדין שכנגד, כך הגישה הנתבעת שתי חוות דעת שכל אחת מהן מחזיקה קלסר בן עשרות עמודים, ובנוסף הפריזה באורך סיכומיה, שכן למעט הצורך לשמוע את החקירות על חוות הדעת, לא תרמו אלה במאומה להליך.

...

לסיכום חלק זה, הבהרתי כי השאלה מהו שיעור החיסכון במס תענה בהתאם לכללי פרשנות החוזים.

וכאמור כבר ציינתי כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את עדויות המצהירים, ראיתי לקבוע כי שיעור החיסכון במס הוא ההפרש בין חבות המס כפי שנקבעה בשומות רשויות המס ובין הסכום ששילמה הנתבעת בפועל מכוח הסדר הפשרה שחתמה מרצונה והסכמתה (כפי שהוגדר על ידי הצדדים בהסכם 2006).

השני, מקובלת עלי טענת התובע כי בהתאם לעמדת פקיד השומה הסכום שממנו צריך להפחית את סכום הפשרה שהושגה הוא 165 מיליון ₪ (ראו נספח 50 לתצהיר עו"ד מזרחי).

לטענתם, הנתבע, שהציג עצמו כאיש מיקצוע ובעל ניסיון רב בתחום השיפוצים, התחייב לבצע שפוץ כללי בדירתם, לרבות החלפת אינסטלאציה, אמבטיות וכלים סניטאריים, מטבח, צבע, ריצוף וחידוש חדר האמבטיה.

התובעים שכרו את שירותי הנתבע לבצוע העבודות ורק לאחר ביצוע העבודות החלו לראשונה בעיות רטיבות קשות בדירת התובעים.

לכלל בדבר השתק עילה שני טעמים עקריים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה, ומניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום היתדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה.

לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה". סעיף זה פותח איפוא פתח להגשת תביעה על יסוד עילת הפסק בדומה לתביעה לאכיפת חוזה:"...כאשר התובענה היא 'תובענה על יסוד פסק בוררות' (action on the award). דין תביעה זו הוא כדין כל תביעה חוזית אחרת, ועילתה ההיתחייבות הנובעת משטר הבוררות, לקיים את מצוות הבורר" (ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל, בעמ' 420).

התובעים טענו, כי במכתבי הבורר ומתצהיר הנתבע, עולים ניסיונותיהם הכושלים ליצור קשר עם הנתבעת לצורך ביצוע התיקונים, בהתאם למכתב הבורר מיום 21.1.2016, מכתב ב"כ התובעים לנתבע מיום 12.5.2015 בהמשך למספר פניות של ב"כ התובעים אל הנתבעת, בכתב ובעל פה, וכעולה מסעיפים 7, 8, 29, 30 לתצהיר הנתבע ומעדות התובעת בקשר לשיחותיה הטלפוניות עם הנתבע: "כל פעם שדיברנו אתו בטלפון הוא אמר שהוא לא מצליח לתאם". התובעים טוענים, כי הנתבע אמר להם בדיעבד, לאחר זמן ממושך, שהנתבעת לא מאפשרת לו להכנס לדירתה לצורך ביצוע תיקונים, דבר שהיווה טעם לתיקון תביעתם ולצרופה כנתבעת בהליך.

משלא נחקר המומחה אין להתערב בהערכותיו ולו נידרש היה לקבוע, היה על הנתבע לשלם לתובעים את עלות התיקון שהוערכה בחוות דעת מומחה בית המשפט בסך 63,000 ש"ח בתוספת מע"מ, דהינו סך 73,710 ש"ח. באשר לנזק לא ממוני, נפסק בתביעות שעניינן ליקויי בניה, כי מטרת הפצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אילמלא ארעה ההפרה והנזק שניגרם בעקבותיה.

...

משכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ובהתאם גם ההודעה נגדה לצד ג'.

עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית שערך מומחה מטעם בית המשפט, מצומצמות למקרים חריגים, בהם פעל המומחה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, או בחוסר תום לב. כאשר מסקנות המומחה נוגעות במובהק לעניינים שבשיקול דעת, אין לאפשר בדיעבד, ניהול דיון בנוגע ליישום שיקול הדעת, גם אם מדובר בטעות שטעה המומחה בתום לב (עא (מחוזי-מרכז) 50647-10-19 עובדיה נ' וקנין, לא פורסם, מיום 1.9.20).

במקרה דנא מדובר בליקויים בדירת מגורים, שחלקם מהווים הפרעה של ממש לשימוש בדירה, אך מכיון שלא ניתן לנתבע הזדמנות לתקנו בסמוך לפסק הבורר, למרות שהינו מונע הנזק הטוב ביותר, לו נדרש היה לקבוע, יש לפסוק על דרך האומדן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ש"ח. סוף דבר לאור האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבע ישלם לתובעים סך 20,000 ש"ח שישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

2.1 בהתאם להוראת סע' 2.3 להסכם – "החברה מצהירה כי ערכה את כל הבדיקות הרלוואנטיות לצורך התכנות התקנת המערכת, ולא מצאה כל מניעה טכנית להתקנת המערכת במקרקעין". 2.2 בסעיפים 5.1 ו-5.1.1 להסכם הצהיר התובע – "כי הוא בעל הזכות להקים במקרקעין ואין מניעה חוקית ו/או אחרת מלהתקין במקרקעין את המערכת". 2.3 בסעיף 10.3 להסכם נקבע, כי – "מובהר לרוכש כי לאחר תחילת התקנת המערכת אין אפשרות לבטל את העסקה, והרוכש יחויב בתשלום מלוא התמורה הנקובה בסעיף 6 לעיל". 2.4 בסעיף 10.4 נקבע בנוסף, כי – "על אף האמור לעיל, תעמוד בידי הרוכש להודיע, 14 יום מקרות אחד מהאירועים להלן, על ביטול הסכם זה ולקבל מהחברה את הכספים ששילם עד למועד הביטול, בקיזוז הסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין, שיהוו את שכר טירחתה בעבור פעולותיה להשגת האישורים הנדרשים.

7.4 בהתאם לנספח 3 לתצהירו של העד, סיכום ראשוני בשטח מיום 27.11.18, שנערך בידי נציג חברת החשמל – נרשם במפורש בסעיף 9 כי "גג נמצא בבעלות של הלקוח"; עובד חברת החשמל, חשמלאי מוסמך, החתום על המסמך אף הוא אינו משפטן או בודק זכויות קניין במקרקעין, וההצהרה נרשמה לאור דבריו של התובע עצמו.

לבית משפט: אולי הוא טעה? אדם כזה לא יודע מה שלו ומה לא שלו? בטח בן אדם מכובד רו"ח לא מהרחוב.

7.9 ניסיונו של התובע להסתמך על הוראת סע' 10.4 להסכם, המתירה לו לכאורה לבטל את ההסכם תוך השבת רוב הכספים ששולמו, לא תוכל לסייע, הואיל ובסעיף זה נרשם במפורש כי ההשבה תעשה רק אם הוא עמד בהתחייבויותיו לפי סע' 5 להסכם, שעניינו – כמובא לעיל - ההצהרה שהמקרקעין הם בבעלותו.

...

טענותיה של הנתבעת בסיכומיה בדבר חובת הקטנת הנזק של התובע, המסתמכות על חוות הדעת שהוגשה מטעמו במסגרת זו נדחות גם מטעם זה, ובעיקר מהטעם שאין בהן כל צורך לאור נימוקיי להלן והתוצאה אליה הגעתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה דחיה.

התוצאה 8.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 55200-12-15 פרחי נ' עריית נצרת עילית תיק חצוני: לפני כבוד השופט אלעד טל התובע: יהודה פרחי (ע''י ב''כ עו''ד מ. אזולאי) הנתבעת: עריית נצרת עילית (ע''י ב''כ עו''ד א. גורדון) פסק דין

המדובר בתביעה שעניינה מערכת יחסים חוזית בין התובע לבין הנתבעת.

כפי שצויין בסעיף 3 לפניית העיריה לתובע מיום 30.5.10 (נספח 3 לתצהיר גרמן): "יש להגיש 2 הצעות נפרדות עבור שכ''ט אדריכלות בלבד ולצוות היועצים בנפרד, את הצעות יש להגיש ב – ש''ח ובאחוזים". התובע הגיש שתי הצעות מחיר כאשר הצעתו המתוקנת על בסיסה הוצאה הזמנת עבודה הנה תיכנון בעלות של 247,500 ₪ ושכר המתכננים 212,200 ₪, סה''כ 459,700 ₪ לפני מע''מ (נספח 7 לתצהיר גרמן).

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשני מישורים, זכאותו של התובע לשכר טירחה ויועצים מעבר ל- 50% מהזמנת העבודה ששולמה לו; זכאותו של התובע לשכ''ט בגין תוספות ועבודות נוספות כתוצאה מהגדלת הפרוייקט.

העובדה שלא ניתן תקציב הביאה לאי יכולת היתקדמות בפרוייקט שהוקפא והתובע עוכב על ידי גורמי העיריה פעם אחר פעם כאשר לא נראתה תוחלת למצב זה. העובדה שהתובע דרש אף שכר נוסף וניסיון מהנדסת העיר לשלם לו את שכרו שלא צלח, הביאה כפי הנראה את גורמי העיריה למסקנה שעדיף לבטל את החוזה עימו מאשר להמשיך במצב הקיים.

עוד טוען התובע לפגיעה במוניטין ובתדמיתו כתוצאה מביטול החוזה וזאת כאמור בסעיף 35 לתצהיר עדותו הראשית: "הנני ידוע כמומחה בתחומי וכי הכשלון הגלום בפרוייקט זה הנעוץ במחדלה של הנתבעת גרם לי לנזק רב עת בכל עבודה שניגשתי אליה לאחר מכן שאלו אותי אודות כשלון הפרוייקט דנן, ולעניות דעתי חלק ניכר מן הפרוייקטים שלא קבלתי לידיי מאת מזמינים נוספים נעוץ בכשלון פרוייקט זה". בכל הנוגע לפרמטר זה של פגיעה במוניטין נאמר: "טענה בדבר פגיעה במוניטין או 'דילולו', הגם שְכֵּנָה היא, אינה יכולה להיזרק לחלל האויר סתם כך, ויש לגבותה בנתונים עובדתיים המעידים על פגיעה או דילול כאמור " (רעא 910/15 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ (פורסם בנבו) את טענותיו אלו לא גיבה התובע בראיות כלשהן שהיה ביכולתו להביא ועל כן אינו זכאי לפצוי בפרמטר זה. על כן, מצאתי כי על העיריה לפצות את התובע בפיצויי קיום בגין ביטולה שלא כדין של ההיתקשרות מולו בסך של 248,274 ₪ כולל מע''מ. לסכום זה יש לצרף הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה – 263,781 ₪.

...

כפי שציינתי, לא קיבלתי את טענת העיריה שהתובע לא עמד במשימת התכנון שהוטלה עליו ומטעם זה איני מקבל את הטענה כי איכות התכנון היא הגורם לביטול ההתקשרות.

העובדה שלא ניתן תקציב הביאה לאי יכולת התקדמות בפרוייקט שהוקפא והתובע עוכב על ידי גורמי העיריה פעם אחר פעם כאשר לא נראתה תוחלת למצב זה. העובדה שהתובע דרש אף שכר נוסף וניסיון מהנדסת העיר לשלם לו את שכרו שלא צלח, הביאה כפי הנראה את גורמי העיריה למסקנה שעדיף לבטל את החוזה עימו מאשר להמשיך במצב הקיים.

בכל הנוגע לתקציב שאמור היה להתקבל ממשרד הנגב והגליל בסך 600,000 ₪ הוכח כי בסופו של דבר הוא לא התקבל (נספח 16 לתצהיר גרמן; עדותו של עופר לוי בעמוד 23 שורות 23 – 26).