תוספת שכר לעובד עירייה לאחר השלמת תקופת הניסיון

ביום 23.3.20 הודיע ראש העיר לתובע על שינוי בתנאי שכרו באופן שנוספה תוספת ניהול בשיעור 12.5% וכן תוספת של 20 שעות נוספות, והכל בתוקף משכר חודש 4/2020 (נספח 17 לתשובה).

בחודש 3/2020, לאחר החלטת ראש העיר על שינוי בתנאי השכר, היתרחש ארוע שבו פנה התובע אל קבלן גיזום שנותן שירותים לעירייה, ביקש ממנו לגזום עצים בשטח הערייה באופן שמחציתם יפונה על ידי הקבלן ומחציתם יובא לביתו של התובע.

זאת מאחר ובמועד פיטוריו טרם השלים תקופת עבודה העולה על 24 חודשים (סעיף 5 להסכם קבוצי כללי מיום 25.10.09 שנכרת בין מרכז השילטון המקומי לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה).

בנסיבות אלו, ולאור הבעיות בתיפקוד התובע, אין לומר כי החלטת העיריה שלא להאריך את תקופת הנסיון היא בלתי סבירה בצורה כזו שמוצדק להתערב בה. לא נפל כל פגם בכך שהעירייה החליטה להפסיק את ההליך המשמעתי, שהיה רק בשלביו הראשוניים ממש (שימוע לפני השעיה מיידית) ולנקוט תחת זאת בהליך פיטורים.

שנית, העובדה שהעירייה לא דחתה את בקשת התובע להעלאת שכר והמנכ"ל לא נמנע מלשבח היכן שיש מקום לכך – רק מעידים שגישתה של הערייה כלפי התובע היתה עניינית וכי לא נעשה נסיון לפעול כנגדו ממניעים זרים, כגון מניעים פוליטיים.

...

טענת התובע כי בזמן אמת אין עיגון לטענות העירייה כלפיו – לא מקובלת עלינו, כמפורט לעיל.

טענת התובע כי פיטוריו נעשו בשם מניעים פוליטיים – לא מקובלת עלינו.

עצם העובדה שאביו ואחיו של התובע התעמתו מילולית עם ראש העיר, אינה מביאה למסקנה כי עילת הפיטורים היתה נגועה במניע פסול.

סיכום הבקשה נדחית.

הינה כי כן, מלשון סעיף 6 (ד) להסכם 2000 עולה, כי כוונת הצדדים הייתה כי רק לאחר השלמת הניסיון הספציפי בהצלה יהפוך המציל להיות "מציל קבוע". אין בידנו לקבל את טענת התובע שלפיה כל המטרה של הקביעות בהסכמים היא לתת הגנה ארגונית ותו לא. עיון בהסכם 2016 מעלה, כי מטרת הקביעות לא הייתה רק לתת הגנה ארגונית, אלא גם לשפר את שכרם של המצילים שהשלימו את תקופת הניסיון הנדרשת לצורך קבלת הקביעות.

עוד נוסיף, כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת[footnoteRef:16] שלפיה הוראות ההסכמים בכללותן אינן מתיישבות עם כוונה להעניק למציל דור ב' שהיה עובד קבוע בערייה בתפקיד אחר את תוספת ההצלה הקבועה מיד עם קליטתו לעבודה כמציל, ובכך להעניק לו מעמד עדיף על מציל חדש שלא היה עובד הרשות טרם קליטתו לעבודה כמציל ואשר יידרש להשלים את תקופת הניסיון לקביעות עד שיקבל את תוספת השכר.

...

] הימנעות ההסתדרות מלהגיש עמדה בהליך חיזוק למסקנה שלפיה הקביעות כמציל מותנית בהשלמת תקופת ניסיון של ארבע עונות רחצה רצופות בתפקיד הצלה, ניתן למצוא גם בהתנהגות ההסתדרות, שהינה צד להסכם 2016, בהליך זה. אין חולק כי ההסתדרות הוזמנה על ידי בית הדין להביע עמדתה בהליך דנן[footnoteRef:24], והיא בחרה שלא לעשות כן. זאת ועוד, ב"כ התובע הצהיר במהלך הדיון המוקדם, כי בכוונתו לזמן לדיון ההוכחות נציג מטעם ההסתדרות, על מנת לקבל בדרך זו את עמדת ההסתדרות[footnoteRef:25]; ואולם נציג מטעם ההסתדרות לא הוזמן על ידי התובע להביע את עמדתה גם בדיון ההוכחות.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הקביעות שקיבל התובע בעת ששירת בתפקיד פקח במחלקת השיטור העירוני בנתבעת ובטרם זכה במכרז לתפקיד מציל בנתבעת, אינה מזכה את התובע החל ממועד כניסתו לתפקידו כמציל בנתבעת במעמד של 'מציל דור ב' קבוע' כהגדרתו בהסכם 2016 ועליו להשלים תקופת ניסיון נפרדת בתפקיד ההצלה על מנת להיחשב ל'מציל דור ב' קבוע'.

בנסיבות הענין, משהתובע אינו עונה בזמנים הרלוונטיים לתביעה להגדרת "מציל דור ב' קבוע" כהגדרתו בסעיף 7 להסכם 2000, התובע אף אינו זכאי לתשלום תוספת הצלה קבועה לפי סעיף 29 להסכם 2016 ולהפרשי שכר ו/או זכויות סוציאליות אחרות הנובעות ממעמד של "מציל דור ב' קבוע". אשר על כן, התביעה נדחית.

לפיכך, השאלה המשפטית העומדת לפתחו של בית הדין אינה נוגעת לתקופת ניסיון במהלך היתמחות העל או ההיתמחות השנייה, שכן נראה כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת אמיתית בדבר היותו של הרופא קבוע לתקופת ההיתמחות בלבד (בין אם אחרי תקופת ניסיון ובין מתחילתה של ההיתמחות), גם אם הערייה אינה משתמשת במונח "קבוע" לשם כך. הר"י סבורה כי השאלה הניצבת לפתחו של בית הדין היא האם אופן פעולתה של עריית תל אביב מעקר הלכה למעשה את הוראות סעיף 7 להסכם המעבר.

האם התובע היה זכאי להיתמנות כעובד קבוע בערייה כרופא ראשי/מומחה? התובע טען כי הוראות הדין וההסכמים החלים חייבו העברתו למעמד קבוע במסגרת העסקתו בערייה, ובהתאם לכך – המשך ביטוחו בפנסיה תקציבית, שכן במהלך תקופת העסקתו בערייה השלים את תקופת הניסיון הנדרשת ויש לראותו כרופא קבוע.

ואולם, עד למועד זה לא הציגה הערייה כל כתב מינוי או מיסמך אחר בעיניין זה. ב"כ התובע הגיש תלוש שכר של התובע בתקופת העסקתו באיכילוב עבור חודש יולי 2008 (ת/1), שלפיו שולמה לו תוספת שמשולמת לרופאים מומחים – תוספת תפוקה.

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

הערייה הפניתה לכך שהתובע ביקש להתפטר חודשים רבים לפני השימוע, ואף הודיע על כך, אך לאחר שהבין שלא יהיה זכאי לתשלום פצויי פיטורים או דמי אבטלה, התובע חזר בו מההתפטרות וניסה להביא פעם אחר פעם לפיטוריו.

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי התובע כלל לא ניסה לברר מהם תנאי העבודה כמנהל מרכז נוער, ומה משמעות האמירה לפיה ינויד "ללא מתן התוספות אשר שולמו לך תחת תפקידך במועדון התדר". בהליך זה העיריה הוכיחה כי למעט מיכסת אחזקת רכב, לא היה הבדל בתנאי השכר של התובע כמנהל התדר לעומת תנאי שכרו כמנהל מרכז נוער.

" לאור עדות זו, תמוהה התביעה להפרשי שכר בשיעור של עשרות אלפי שקלים, שהוגשה רק לאחר סיום יחסי העבודה, במיוחד כשהיא מבוססת על אותם דוחות נוכחות שהועברו לעיון ולהערות של התובע במהלך תקופת העבודה.

מעבר לכך, ההסבר שניתן על ידי הערייה (גם אם ניתן לראשונה בסיכומיה), מתיישב עם מתכונת השכר בשירות הצבורי, אשר למגינת הלב, לעיתים טבלאות השכר בו אינם מתעדכנות בקצב עידכון שכר המינימום, כך שקיימים דירוגים ודרגות בהם העובדים מקבלים תוספת השלמה לשכר מינימום (המכונה בתלוש – תוספת על פי חוק) ותשלומה מתייתר עם התקדמותו של העובד בסולם הדרגות, בקידום מקצועי או בותק במקום העבודה.

...

בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה.

התביעה לפיצויים בגין מניעת גישה להסכם העסקה ותלושי שכר של התובע נדחית, בהעדר מקור נורמטיבי לפיצויים בעילה זו. בכל הנוגע לתלושי השכר, יש לציין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית שקיבל את תלושי השכר מדי חודש.

בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר – התביעה נדחית בעיקרה.

מונחת בפנינו תביעה למתן סעד הצהרתי הקובע כי מר דודי מדינה (להלן: "התובע" או "מר מדינה"), הוא מציל דור ב' קבוע בעריית אשדוד (להלן: "הערייה"), החל מחודש ספטמבר 2013 ולכל המאוחר החל מחודש מרץ 2017; ובהתאם להורות לעירייה לשלם את תנאי שכרו של התובע כמציל קבוע דור ב' לפי ההסכמים הקבוציים החל ממועד ההכרה בו כמציל קבוע דור ב', ולשלם לו את מלוא הפרישי השכר ותוספות השכר הנובעים מההעסקה בתקופה בה לא הוכר מעמדו כדין.

בד בבד קבעה כב' הבוררת בעיניין הפרשנות של עבודה במהלך עונת הרחצה כי די בכך שהתובע יעמיד את עצמו לרשות העבודה כמציל במהלך עונת הרחצה, על מנת שתקופה זו תוכר כחלק מחודשי העבודה של התובע, במסגרת תקופת הניסיון הנדרשת לצורך קבלת מעמד של מציל דור ב' קבוע: "כאמור, ועדת המכרזים של הערייה בחרה במר מדינה לתפקיד של מציל ים ביום 8.8.2010. החל מאותו מועד, שובץ מר מדינה על ידי הערייה לתפקיד מציל בתחנות ההצלה. טענת הערייה כי מר מדינה לא השלים שתי עונות רחצה מאחר ובתוך עונת הרחצה שובץ לתפקידים שאינם בתפקידי הצלה, איננה מקובלת עלי (וזאת מבלי להדרש לטענות ההסתדרות כי אין ליתן משקל להערות בכתב יד על גבי דוחות הנוכחות בדבר השיבוץ). הערייה קיבלה את מר מדינה לתפקיד מציל ים והיא זו שהודיעה לו על שיבוצו כמציל, בכל עונת רחצה בחוף אחר על פי צרכיה. מר מדינה העמיד עצמו לרשות הערייה לתפקיד של מציל והיה נכון לבצע את העבודה אליה נבחר ואליה שובץ. ככל שבפועל שיבצה הערייה את מר מדינה לתפקידים אחרים על פי צרכיה, אין בעיניין כשלעצמו כדי להוביל לתוצאה לפיה לא השלים מר מדינה שתי עונות רחצה – הנבחנות כאמור על בסיס חודשי עבודה" (סעיף 3.37 לפסק הבוררות, הדגשה הוספה, י.כ).

במהלך חקירתו הנגדית, נישאל מר תורג'מן – מנהל אגף החופים בערייה, אודות הסיבות שהובילו את הערייה להפסיק את עבודתו של התובע כמציל, לאחר פסק הבוררות; מר תורג'מן לא ידע להשיב לשאלה וטען שצריך לשאול את מר מאיר בן גוזי (אשר שימש באותה תקופה בתפקיד מנהל אגף החופים): "ש. תראה, באותה התקופה, באוגוסט 2013 זו שיא עונת הרחצה, וכשניתן פסק הבוררות גם עבדו מצילים נוספים זמניים.

...

ברם, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות, התרשמנו כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש; ונבאר.

נוכח מסקנתנו, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

אחרית דבר לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, ונוכח התרשמתנו מהראיות והעדויות שהונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת התובע לסעד הצהרתי לפיו, התובע זכאי למעמד של מציל דור ב' קבוע החל מתום עונת הרחצה של שנת 2013.