תוספת לבית קיים וסגירת קומת עמודים

עוד נטען כי בבקשה למתן היתר בניה שהוגש לועדה המקומית המשיבים עשו מעשה זיוף ומרמה והציגו מצג שוא לפיו הבניה המבוקשת היא במיגרש המשיבים היא תוספת לבית של המבקשים.

עוד מציינים המבקשים כי נודע להם שבבקשת המשיבים למתן היתר בניה הגישו המשיבים בקשת שכללה מתן היתר לבניית 3 יחידות דיור מעל קומת עמודים ולגיטימציה לסגירת קומת העמודים בבניין צפוני בקומת מרתף.

עוד נקבע בפסיקה כי בין שיקולים אלה מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", וכן כי ככלל יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות" לצד זאת השיקולים האמורים , יש גם לשקול את תום לבם של הצדדים וכן אם בנסיבות קיים שהוי מצדו של מבקש הסעד הזמני.

...

כפועל יוצא אני מורה על ביטול הצו הארעי שניתן על ידי ביום 23.11.21.

מדוע אם כן לא הוגשה על ידם התביעה ולצידה בקשה למתן צו מניעה לפני שנתיים? השיהוי בו נקטו המשיבים הוא שיקול נוסף המצטרף לנימוקי הדחיה של הבקשה למתן צו זמני כאשר נפסק כי שיהוי לבדו יש בו טעם מספיק לדחיית הבקשה: " שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני אף עשוי לשמש טעם מספק לדחיית הבקשה. בשונה מבירור טענת שיהוי בהגשת תביעה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני ניתן להסתפק בעצם קיומו של שיהוי וזאת אף ללא דרישה לקיומו של יסוד נוסף, דוגמת שינוי מצבו של המשיב לרעה בעקבות אותו שיהוי" רע"א 1450/20 פרופ' טוביה פרילינג נגד ניר משה מושב עובדים (19.4.20) מכל הנימוקים שציינתי לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים 1-2 הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪.

נהפוך הוא – כך למשל, בשומת היטל השבחה מיום 3 ביולי 2012 מצוין במפורש כי "סגירת קומת עמודים ותוספת שטח בניה כולל שיפור מיגון בבית קיים" (ראה פרק "מטרת השומה"), יש בה כדי להוות "תוספת בניה" (ראה פרק "עקרונות, גורמים ושיקולים בשומה").

...

מכיון שכך, אני דוחה את טענות התובעים לפיהן אין עליהם לשלם אגרות והיטלים בגין סגירת קומת העמודים, בין אם השטח שנוצר כתוצאה מכך נקרא "חדר משחקים" ובין אם לאו.

התובעים לא עמדו בנטל זה, ועל כן דין תביעתם – להדחות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לעיריית חיפה הוצאות בסך של 1,000 ₪, ולמי כרמל הוצאות בסך 500 ₪.

המשיב הגיש לועדה המקומית בקשה להיתר בניה שעניינה "לגאליזציה לשינויים במבנה קיים + לגאליזציה לסגירת קומת עמודים למגורים + תוספת חצי קומה בקומה א' + תוספת קומה ב' של מחסן וחדר כביסה + תוספת ממ"ד בקוו 0 ב-2 קומות + הריסת סככות + גדרות (סה"כ 2 יח"ד במיגרש)". העותר מצידו הגיש היתנגדות לבקשה זו. ביום 03/02/21 התקבלה היתנגדות העותר לבקשה של המשיב למתן היתר בנייה.

לטעמי, את הנסיבות עליהן הסתמכה וועדת הערר לצורך שלילת הטענה לקיומה של שאלה קניינית מהותית, ניתן להביא בחשבון לצורך השאלה על מי מהצדדים מוטלת החובה לפנות לבית המשפט ולהתניית פניה זו בפרק זמן קצוב ככל שזו תימצא מוטלת על המתנגד למתן ההיתר, כמו במקרה דנן וכפי שפורט לעיל.

...

התוצאה היא ששטח הבית המקורי שהותר למשיב לצד תשריט החלוקה, מונעים זה מכבר את האפשרות של העותר לקבל את סך השטח לו הוא זכאי (589 מ"ר) בתוך מגרש 83, ששטחו 563 מ"ר. כמו כן, נימקה ועדת הערר כי העותר שזכויותיו נרשמו מכוח "ירושה על פי הסכם" בשנת 2006, לא פנה מאז לערכאה משפטית מוסכמת לשם מיצוי זכויותיו.

על כן, סבורני כי נכון היה באופן עקרוני לעכב את הליכי אישור הבקשה עד להכרעה בשאלה הקניינית ,קרי, הכרעה של בית משפט מוסמך בבקשה לפירוק השיתוף בחלקה שתוגש.

לסיכום, הגם שלטעמי שגתה וועדת הערר בקביעתה העקרונית כי במקרה דנן נוכח נסיבותיו לא מתעוררת שאלה קניינית מהותית הטעונה הכרעה (בשל כך שלמשיב יש תימוכין קנייניים), מסכים אני עם התוצאה הסופית של החלטתה שמשמעותה המעשית היא עיכוב ההליכים המנהליים המותנה בהגשת תובענה לפירוק השיתוף תוך פרק זמן קצוב, ע"י העותר.

סוף דבר, המועד להגשת תביעה אזרחית לפירוק השיתוף מוארך לעותר (בשים לב לצורך בהכנת תשריט חלוקה לצורך התביעה) עד ליום 1.7.22.

ביום 2.2.2012 קיבל התובע היתר בניה לתוספות ושינויים בבית המגורים, סגירת קומת עמודים ליחידת דיור שניה בנחלה, בריכה שחיה ומחסנים.

פסק הדין המוסכם בבית המשפט המחוזי לא מנע ממנו לעשות כן. אולם במישור ההגינות שבין הצדדים, כמו גם לנוכח התכלית הנשקפת מהצעת בית המשפט המחוזי למניעת הליכים נוספים כל עוד הנתבע יקיים את הוראות הדין בפרסומיו, מהוה הדבר שיקול משמעותי למיתון גובה הפיצויים.

...

כן נדחה הערר שהגיש לוועדה המחוזית, אשר בגדרם העלה הנתבע את טענותיו לעניין מסוכנות תכנונית של הצומת, כשלים בהליך האישור והתעלמות מחלופות עדיפות, וכן הפקת טובת הנאה על ידי התובע בשל קיצור מרחק נסיעה לתושבים מעטים.

כדברי בית המשפט (כב' השופט א' מצא) בעניין שרון (בעמ' 267): "כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב". סיכומם של דברים: פרסום הנתבע מוגן בהגנת הבעת דעה בתום לב על איש ציבור ובקשר לעניין ציבורי, ולכן התביעה ביחס לפרסום זה נדחית.

סבורני כי בהתבטאויות הנתבע כלפי התובע בפרסום דנא, הוא חצה את רף הסבירות הראוי להכלה במסגרת חופש הביטוי.

ביום 2.2.2012 קיבל התובע היתר בניה לתוספות ושינויים בבית המגורים, סגירת קומת עמודים ליחידת דיור שניה בנחלה, בריכה שחיה ומחסנים.

פסק הדין המוסכם בבית המשפט המחוזי לא מנע ממנו לעשות כן. אולם במישור ההגינות שבין הצדדים, כמו גם לנוכח התכלית הנשקפת מהצעת בית המשפט המחוזי למניעת הליכים נוספים כל עוד הנתבע יקיים את הוראות הדין בפרסומיו, מהוה הדבר שיקול משמעותי למיתון גובה הפיצויים.

...

כן נדחה הערר שהגיש לוועדה המחוזית, אשר בגדרם העלה הנתבע את טענותיו לעניין מסוכנות תכנונית של הצומת, כשלים בהליך האישור והתעלמות מחלופות עדיפות, וכן הפקת טובת הנאה על ידי התובע בשל קיצור מרחק נסיעה לתושבים מעטים.

כדברי בית המשפט (כב' השופט א' מצא) בעניין שרון (בעמ' 267): "כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב". סיכומם של דברים: פרסום הנתבע מוגן בהגנת הבעת דעה בתום לב על איש ציבור ובקשר לעניין ציבורי, ולכן התביעה ביחס לפרסום זה נדחית.

סבורני כי בהתבטאויות הנתבע כלפי התובע בפרסום דנא, הוא חצה את רף הסבירות הראוי להכלה במסגרת חופש הביטוי.