בית משפט השלום בנצרת קיבל את התביעה שהגישה המשיבה 1, במסגרתה עתרה התובעת שם, נתבעת 1 כאן, להורות לנתבעים שם, להרוס תוספת בנייה שנבנתה על גג ביניין מגורים שנימצא במקרקעין בבעלות משותפת, מבלי לקבל את הסכמת יתר השותפים.
יתר על כן, בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בנצרת ביום 26.9.23 הבהיר השופט אדהם ספדי בס' 7 לפסק הדין כי "אין זה נכון כפי שנטען בפניי כי בפסק הדין נקבע שלא ניתן לפרק את החלקה", כן הוסיף וציין כי לא היה אפשרי להורות על פירוק השתוף על דרך של רישום בית משותף משום שלא היו דירות פנויות אותן ניתן היה לרשום על שם המדינה, וגם לא היה ניתן לעשות זאת על דרך של תשלומי איזון לטובת המדינה, נוכח הסכומים הגדולים עליהם דובר.
...
מנגד, נטען כי גם אם לא יזכה המבקש בסעד של ביטול פסק הדין שניתן ובהנחה וקיום התוספת יכשיל את פירוק השיתוף ובכל זאת יגיע בית המשפט למסקנה שההריסה מתבקשת, אזי דחיית ביצוע ההריסה אינה פוגעת במי מהצדדים שהרי התוספת קיימת מאז שנת 2020 ומחציתה קיימת משנת 2014.
השופטת עינב גולומב אשר דנה בתביעת פירוק השיתוף בעין שהגישה רשות הפיתוח, התייחסה לכך בסוף פסק דינה מיום 11.2.15 וקבעה כי התביעה כפי שהוגשה נדחית, וכי לתובעת ,רשות הפיתוח, עומדת הזכות להגיש תביעה חדשה לפירוק השיתוף, על דרך של מכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר.
לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, אני קובעת כי קיימים סיכוי תביעה לפירוק השיתוף וכי מאזן הנזקים נוטה לטובת המבקש ועל כן הבקשה מתקבלת.
סוף דבר
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
(א) ניתן בזה צו מניעה זמני המונע בשלב זה את צו ההריסה שניתן בפס"ד מיום 26.9.23 אשר הורה על הריסת תוספת הבנייה שנבנתה על גג המבנה במקרקעין.
