תוספת בנייה כפגיעה אסתטית במבנה

לטעמם של המערערים, הוראות סעיף 2 לתקנון המוסכם אינן אוסרות ואינן מונעות ביצוע תוספות בנייה בבית המשותף, אלא קובעות מנגנון, לפיו על בעלי הדירות לדאוג לנראות של החזיתות החיצוניות, כדי לא לפגוע במבנה החצוני של הבית.

לכן, אין פגיעה אסתטית בבניין.

...

אין בכל האמור לעיל כדי להוביל למסקנה, שכל אחד מבעלי הדירות בכל אחת מן החזיתות יידרש לממש את הזכות להקמת מרפסות גם אם אינו חפץ בכך, אלא הכוונה היא, שעל בעלי הדירות בבניין להקפיד שהמרפסות, ככל שיוקמו בעתיד, ישמרו על אותו צביון ארכיטקטוני אחיד, כפי שצוין על ידנו לעיל.

כפי שנציין להלן, סבורים אנו, שבנסיבות העניין שבתיק זה, יש מקום לכך, שכב' המפקח יבחן מה משמעות הסכמה מותנית או מסויגת, דוגמת אלה שהובאו בפניו וכמצוין בסעיפים 49-50 לפסק דינו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מבטלים את פסק דינו של כב' המפקח מיום 08/03/15 ומורים, כי התיק יוחזר לדיון ולהכרעה בפני כב' המפקח בשתי הסוגיות הבאות: משמעות ההסכמות המותנות או המסויגות, אליהן התייחס כב' המפקח בסעיפים 49-50 לפסק דינו.

ביחס לצינור נקוז המרפסת נטען כי זה בוצע בנגוד לתכנית הבניה שקבלה היתר תוך פגיעה אסטטית בחזית הבנין; ביחס לעליית הגג נטען כי השמוש בו למגורים נעשה בנגוד לתוכניות המתאר החלות על הבנין ומבלי שניתן היתר לבצוע העבודות שנעשו לצורך הכשרת עליית הגג למגורים, ובאופן ספציפי לפתיחת החלונות; וכן נטען כי צנור נקוז עליית הגג בוצע ללא היתר ותוך פגיעה אסתטית במראה הבנין.

קביעותיה של המומחית, כפי שעולות מחוות דעתה ומחקירתה הנן כדלקמן: (1) באשר לכמות הזיון בקורות המרפסת ופרט החיבור של המרפסת למבנה הקיים א. הנתבעים, באמצעות קפלן ששמש כמתכנן בניית המרפסת, הציגו מסמכים שונים מהם עלתה אי התאמה באשר לכמות ברזל הזיון שתוכננה לקורה מס' 1 (מבין שתיים) התומכת במרפסת.

לא נטען, וממילא לא הוצג כל מיסמך המעיד על כך שנעשה הליך של הקלה לצורך מתן ההיתר, וכל שניתן ללמוד מההיתר הנו כי אושרה תוספת שטח מגורים במקום גג. בהקשר לטענה זו, בנגוד לטענה בדבר ניצול אחוזי בניה, נדרשה דוקא הוועדה לתת הסבר מקצועי מספק הכיצד אין באישור השמוש בעליית הגג משום סטיה מתוכנית המתאר וזאת לנוכח מיסמך שנערך מטעמה המעיד, על פני הדברים, כי אכן קיימת כאן סטיה מתכנית המתאר.

...

כל נסיון של התובעים להשית תביעה בגין לשון הרע על דברים שנאמרו במסגרת תצהיר שהוגש בהליך בבית המשפט, או בפרוטוקול דיון בבית המשפט דינו להידחות שכן דברים אלו נהנים מחסיון מוחלט מכוח הוראת סעיף 13(5) לחוק, כך שגם באם הם עולים כדי לשון הרע (ואודה כי לא ברור לי מה באותו תצהיר או במסמכים נוספים רבים שצורפו כחלק מנספח כ"ז לתצהיר מהווה לשון הרע), לא עומדת לתובעים עילה לתבוע בגינם כל עוד הם נעשו במסגרת הליך משפטי, וגם תצהיר שהוגש נחשב במסגרת הליך משפטי לצורך סעיף זה (רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פ"ד סג(2) 511 (2009)).

הענין שנדון בת.א. 33479-06-11 (שלום חיפה) טנוס נ' רוזן (19.4.13) אליו הפנתה ב"כ התובעים שונה בתכלית השינוי מעניינו בין היתר בשל חומרת האימרות והגוון הגזעני שנלווה אליהן שם, ובעיקר בשל העובדה הפשוטה ששם הוכיח התובע את האימרות באמצעות עדים, בעוד שהתובעים כאן אפילו לא ניסו לעשות כן. לסיכום תביעת התובעים מתקבלת בחלקה הקטן, ובהתאם לאמור בסעיף 45 אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך של 12,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד מתן חוות דעת מומחית בית המשפט (20.7.11) ועד היום, ובפיצוי נוסף בסך של 8,000 ₪ (כערכם היום).

כמו כן יתווסף לסכום הפיצוי שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי (לאחר שיערוכו) בצירוף מע"מ. שאר חלקי תביעת התובעים נדחית, לרבות תביעתם כנגד הנתבעת 3.

מחוות הדעת של השמאי מר סידאוי, עולה כי לשיטתו תוספת הבנייה גורמת למפגע אסטטי, פגיעה בתחושת הפרטיות, הרווחה והנוחיות של דיירי הבית ולפגיעה בתחושת הבטחון.

כך לדוגמא מקום בו ניתן היתר לבניית קומה נוספת, וזו נבנית שעה שחלונותיה צופים לכיוון בו מצוי מבנה אחר, סביר כי יהא בכך כדי פגיעה בתחושת הפרטיות , הרווחה והנוחיות של דיירי הבית השכן.

...

על בסיס כל אלה, באתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו דבר קיומו של קשר סיבתי בין סוגיות הבנייה בבית משפחת רקח, לבין החלטתם לרכוש את הנכס החלופי.

סוף דבר ממכלול הטעמים שנמנו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, וכך אני מורה.

התביעה נדחית.

להמחשת גרסתו הציג ב"כ המאשימה תמונה בה נחזית הבניה נשוא כתב האישום (עת/1), וטען כי מדובר בפגיעה פגיעה אסטטית אל מול העוברים והשבים.

ב"כ הנאשם הגישה לעיוני מכתב מראש המועצה המקומית קדימה-צורן, מר יצחק גולברי, המאשר את גרסת הנאשם כי מדובר במשפחה קשת יום אשר נאלצה לבנות את תוספת הבניה בשל מצוקה בדיור, ובסופו פנה ראש המועצה בבקשה לבית המשפט שלא להטיל על הנאשם קנס כספי ולאפשר לו למצות את ההליכים לקבלת היתר (ענ/2).

בע"פ 4659/09 בן דוד נ' מדינת ישראל נפסק כי : "הענישה הפלילית בתחום התיכנון והבניה משקפת, בין-השאר, מספר תכליות: האחת – שמירה על המדיניות התכנונית, והקפדה שכל בנייה תיעשה כנגזרת של תפיסה תכנונית רחבה; השנייה – שמירת הבטיחות, זאת נוכח הסיכון הנשקף למשתמשים במבנים בלתי חוקיים שהוקמו ללא כל פקוח מצד רשויות התיכנון; השלישית – קיום שילטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, בכל תחום, ובכלל זה בתחום התיכנון והבנייה; ורביעית – מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב'שיקול מרכזי', אשר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר... התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופנייה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח – תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." עוד נקבע כי "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבניה, שהפכו לחזון נפוץ בימינו" (ראה רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל וכן רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל).

...

בע"פ 4659/09 בן דוד נ' מדינת ישראל נפסק כי : "הענישה הפלילית בתחום התכנון והבניה משקפת, בין-השאר, מספר תכליות: האחת – שמירה על המדיניות התכנונית, והקפדה שכל בנייה תיעשה כנגזרת של תפיסה תכנונית רחבה; השנייה – שמירת הבטיחות, זאת נוכח הסיכון הנשקף למשתמשים במבנים בלתי חוקיים שהוקמו ללא כל פיקוח מצד רשויות התכנון; השלישית – קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבנייה; ורביעית – מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב'שיקול מרכזי', אשר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר... התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופנייה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח – תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." עוד נקבע כי "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפוץ בימינו" (ראה רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל וכן רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל).

בשים לב לכל השיקולים האמורים לעיל, לאור מהות העבירה והיקף הבניה, ובשים לב לסכום הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61 (א) (2) לחוק העונשין ולסמכות בית המשפט להטיל אף קנס יומי, כאמור, הרי בשקלול כל האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בהתחשב בנסיבות המקלות המפורטות בטיעוניו של ב"כ הנאשם, ישלם הנאשם קנס בסך 15000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתם.

במקרה של תקלה, יהיה צורך בבניית מעקף מיוחד ויקר; בניית התוספת אינה מאפשרת פתיחת חלונות ותריסים בקומת הקרקע ובקומה א'; קירבת התוספת לבניין פוגעת בפרטיות ובאיכות החיים; התוספת גורמת לכיעור המבנה הקיים; קיומו של צנור נקוז חצוני מתקרת התוספת על-גבי הקיר הגובל מוסיף לכיעורו של הבניין; הפלישה לחצר ביניין מס' 11 גרמה להפחתה של כ-2 מ"ר משטח החצר.

ממצאיו היו כדלקמן: הפרעה לאור שמש ואוויר, פגיעה אסטתית ואובדן פרטיות קיימים רק בנוגע לדירת התובעים הממוקמת בקומת הקרקע בסמוך לתוספת.

...

על יסוד האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכנגד.

הנתבע ישלם לתובעים פיצויים בסכום של 3,000 ש"ח, סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.