מישפחת אזולאי, טוענים כי אין מחלוקת כי התובעת, לאחר ביצוע תוספת בניה אשר ניבנתה על הגג המשותף, עושה שימוש ייחודי במרבית הגג המשותף שכן החלק הארי של דירת התובעת ניבנה ללא היתר על הגג המשותף בחלקו הצפון מערבי.
והיא מפנה לע"א 447/07 לאה הלברשטיין נ' הדס קולובסקי- גוברין ; שם, היתייחס ביהמ"ש לבניינים אשר ניבנו בטרם חוק המכר דירות ובפועל אינו חל עליהם, בניינים מבחינת מאפייניהם ראויים להרשם כבתים משותפים ולא נרשמו, כך שחל עליהם פרק ו'1 לחוק המקרקעין, במקרים אלה יש לתור אחר אומד דעת הצדדים בהתאם למבחנים המקובלים בדיני החוזים, היינו מבחנים מרוככים יותר , מהמבחנים הקבועים בפסיקה עת מדובר בבית משותף רשום, וצריך כי הוצאת השטח מן הרכוש המשותף תהיה חד משמעית וברורה.
התובעת הגישה בקשה להיתר, כדי להכשיר את תוספת הבנייה על הגג, לאחר שבחוות הדעת השמאית שהיא צרפה , דנה גם בהיתרי הבניה של יתר הדיירים, אך לא בדירה שלה, דבר המעיד על מגמתיותה של התובעת בניגוח השכנים בבניין ללא כל קשר לעילת התביעה.
...
לעניין הגג, אני מורה לתובעת ולנתבעים 5-6 לאפשר גישה בטוחה לגג לשימושם של כלל הדיירים.
מתן הגישה לתובעת לעשות שימוש באותם שטחים ברכוש המשותף, יחייבו אותה לשאת בחלק היחסי בהוצאות האחזקה של אותם שטחים, כגון מים, גינון, נקיון וכיו''ב.
באשר לתבעה שכנגד, וכפי האמור לעיל, דין תביעה זו להידחות.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מורה על חיובם של הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש''ח לתשלום בתוך 30 יום.
