תום לב בביצוע חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים)

[footnoteRef:2] [2: עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור הן: הפרת חובת נאמנות המוטלת על המשיבה לפי חוק הנאמנות, תשל"ט – 1979; הפרת חובת הנאמנות ובצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; לפי סעיפים 3 ו-35 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), תשס"ה – 2005; סעיפים 16-15 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה – 2005; תקנות 31 ו-38 לתקנות מס הכנסה; תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג – 1993; תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (כסויים בטוחיים בקופת גמל), תשע"ג – 2013; תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) ( איתור עמיתים ומוטבים), תשע"ב – 2012; נוהל איתור עמיתים ומוטבים; סעיפים 10 ו-12 לחוק הנאמנות; סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965; עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין; הפרת חוזה הביטוח – חוזה לטובת צדדים שלישיים, לרבות מוטבי העמיתים, והפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בבצוע חוזה לפי סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; פגיעה באוטונומיה.

עם זאת, יצוין כי כפי שציין היועמ"ש קיימת אי בהירות בין האמור בבקשה לאישור הסדר הפשרה כי "ככל שבעת ביצוע מנגנון ההשבה כמתואר בהמשך, יתברר כי ישנם מקרים נוספים אשר היו צריכים להיכלל בפשרה זו ולא נכללו בה, תיבחן פסגות כל מקרה לגופו בהתאם לעקרונות הסדר פשרה זה" (סעיף 39 לבקשה לאישור הסדר הפשרה).

...

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

] יצוין כי לפי שיטת חלוקת הפיצוי לא אמורה לכאורה להישאר יתרה שתועבר לקרן לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות ובכל מקרה גם אם תיוותר יתרה כלשהי והיא תועבר לאותה קרן, אין בכך בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק הפחתה של שכר הטרחה של ב"כ המבקשים ביחס לחלק זה. זאת בהתחשב בכלל השיקולים כאמור בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות – בכלל זה התועלת לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, הטרחה שטרחו ב"כ המבקשים והסיכון שנטלו על עצמם כי ההליך יסתיים ללא קבלת שכר כלשהו או החזר הוצאות (או אף חיוב בהוצאות על ידי בית הדין לו הבקשה הייתה נדחית); החשיבות הציבורית של התובענה לעניין ההשלכות שלה על המשיבה ואופן התנהלותה ביחס לביטוחי החיים הקבוצתיים וההשפעה שעשויה להיות להליך זה על ההתנהלות הענף כולו בהקשר זה. אשר למועדי תשלום שכ"ט ב"כ המבקשים, לא מצאנו כי יש בהסדר המוצע כדי לא לתמרץ את ב"כ המבקשים לפקח על יישום הסדר הפשרה.

גם הגמול למבקשים (250,000 ₪) הוא ראוי והוגן בהתחשב בסיכון שנטלו על עצמם נוכח האפשרות שהבקשה לאישור תידחה והם יחויבו בהוצאות ונוכח החשיבות במתן עידוד ליזום הליכים מסוג זה. האמור נתמך בכך שהיועמ"ש לא העלה התנגדות בעניין זה. סוף דבר לאחר שבחנו את הסדר הפשרה, מצאנו כי הוא סביר, הוגן וראוי בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

הפן הנורמאטיבי: לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהיו בפניי אני קובעת כי שני הצדדים לא עמדו בהנחיות חוק החוזים לבצוע חוזה בתום לב כקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים.

...

בנוסף, התלושים הוצאו על ידי חברה בשם "יגל פרוייקטים" בעוד התביעה הוגשה על ידי עוסק מורשה בעל אותו שם. בנסיבות אלו אני קובעת שהתובע שכנגד לא עמד בנטל ההוכחה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום, סך של 85,738.8 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המקורי ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אף אם אניח כי מנהל התובעת סבר שהנתבעת תוכל להיסתדר גם ללא חתימתו על כתב שיפוי (כפי שאכן אירע בפועל), הרי שנחזה שהתנהלותו בנושא מהוה חוסר תום לב בקיום החוזה כפי שפורש המונח בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

בע"א 3912/90 eximin s. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז(4) 64 (1993), נדונה מחלוקת בין צדדים לחוזה שהיו חלוקים באשר לנטל האחריות לבצוע פעולות שונות וכל אחד מהם פעל על דעת עצמו, בהתעלמו מנזק אפשרי אותו הוא צפה, ובהניחו כי הצד השני ישא בנזק זה. במקרה הנ"ל, נקבע כי אי-שתוף פעולה שהתבטא באי -גילוי הדדי, יוכר כדי חוסר תום-לב בבצוע החוזה.

...

לסיכומו של דבר, העיכוב בחתימה על כתב השיפוי הוא מיום 1.7.19 או בסמוך לכך (כגון במועד קבלת התשלום ביום 3.7.19 שהוא המועד הרלוונטי לכריתת הסכם הפיצויים) ועד ליום 11.8.19 עת נחתם ע"י מר בראנץ.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי יש לזקוף כנגד הנתבעים את אי העדתו של הנתבע 3, שהרי לא נמצאה כל מעורבות שלו בנושאים הרלוונטיים לתובענה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 נכתב בהאי לישנא: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השמוש בזכות הנובעת מחוזה." סעיף זה מטיל על צד לקיים אותו בדרך מקובלת ובתום לב חל על יחסי מבטח ומבוטח המעוגנים בחוזה הביטוח.

ש: ואת אומרת להם, 'רגע, אבל יש היתיישנות, מה קורה לכם'? ת: אני אמרתי את זה לנתי, שימלא טפסים" ידיעתה של הסוכנת פז ושל הנתבעת על תאונת הדרכים והפגיעה ממנה כעולה מחקירתה ומהצהרת הבריאות שנשלחה לנתבעת במסגרת השינויים שביקשה הסוכנת פז לערוך בפוליסה, העובדה שביקשה מהתובע מסמכים בטרם הגשת התביעה לנתבעת ועיכוב הגשת התביעה עד לחלוף למעלה משלוש שנים מיום התאונה, וסרוב הנתבעת להאריך את תקופת ההתיישנות, מהוים לדידי חוסר תום לב בבצוע החוזה ולפיכך אני דוחה את טענת ההתיישנות הן לעניין נכות מתאונה והן לעניין אובדן כושר עבודה.

...

משקבעתי כי התובע מצוי באובדן כושר עבודה מלא מיום התאונה תשלם התובעת לתובע את סכומי הביטוח לפי הפוליסות ושכרו, לפי הנמוך ביניהם עובר לתאונה.

לסיכום התביעה בענין נכות מעבודה מתקבלת בשיעור הנכות שקבעתי לעיל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט בשיעור 23.4%.

הכונס הרישמי סבור כי עומדות לנאמן עילות רבות לביטול ההסכמים, ובהם עילה לפי ס' 255 ו- 256 לחוק החברות בשל הפרת אמונים של אלוני ובן חיים; עילה לפי ס' 55 ו- 56 לחוק החברות בשל ביצוע פעולות שאינן לטובת החברה; עילה בגין הברחת נכסים בנגוד לשיעבוד קבוע; עילה לביטול הסכמים בלתי חוקיים לפי חוק החוזים; עילה לביטול הסכמים מחמת שנערכו תחת כפייה; עילה של עושק; עילה של הפרת חובת הנאמנות לפי חוק השליחות, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק השליחות"); עילה של חריגה מהרשאה לפי ס' 6 לחוק השליחות תוך ידיעה של אחים עזרא על כך, ועילה של חוסר תום לב במשא ובמתן כמו גם בבצוע הסכמים, לפי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים.

...

טענה זו דינה להידחות.

" סיכומו של דבר, הסכמי אוגוסט 2021 וכן הסכם מרץ 2022 נגועים באי חוקיות המצדיקה את בטלותם.

מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.