תוכנית לשימור מבנים בתל אביב

מבוא; כרקע כללי רלוואנטי, אפרט תחילה כי תכנית מתאר 2650/ב לשימור מבנים בתל אביב מיום 29/6/08 (להלן: "תכנית השימור"), היא תכנית אשר הוחלה על כל שטח העיר תל אביב-יפו ואשר מטרותיה הן ליישם את השימור כמנוף לחשיפת הערכים האדריכליים של מבנים באיזור העיר תל אביב, לשם שימור מורשת הבניה והשבחת רמת האדריכלות בעיר, תוך חשיפתם לציבור הרחב.

...

לאור כל אלו הנני דוחה את טענת העותרים ולפיה נפל פגם בהצטרפות הוועדה המקומית לתכנית.

אשר לכך, אפתח ואציין כי על פניו גם דין טענה זו להידחות על הסף, הואיל ולא נטענה במתכונתה במסגרת כתב ההתנגדות.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – העתירה נדחית.

(ה) הבניין שבו מצוי "הממכר" – הנו "ביניין לשימור", אשר ממילא לא ניתן לממש בו זכויות בניה, אלא בכפוף להוראות שימור מחמירות, לרבות הוראות תוכנית "שימור מבנים ואתרים בתל אביב" הקובעת כי לבנין המיועד לשימור לא יתוספו זכויות בניה חדשות, אלא בכפוף להיתר הרשות ורק בנסיבות מסוימות המוגדרות בתקנון התכנית.

...

המשנָה לנשיא מ' נאור: מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט מלצר כי התובענה הקונקרטית של המערערת אינה "תובענה במקרקעין" לצרכי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

גם לדעתי יישומו של מבחן "תוכן התביעה" בענייננו מביא למסקנה שמדובר בתובענה כספית בלבד אשר לגביה אין חולק שחלה תקופת התיישנות בת 7 שנים.

אין אני קובעת עמדה בנוגע לשאלה הכללית בדבר הסיווג לצרכי חוק ההתיישנות של תובענה המבקשת לממש זכויות בניה במקרקעין שלתובע יש זיקה קניינית אליהם.

בשנת 2008 פורסמה תכנית מתאר מקומית לשימור מבנים בעיר תל אביב ("תכנית השימור"), ובגינה נדרשו התובעות על ידי הנתבעת, וועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב ("הועדה"), לשלם היטל השבחה.

...

לא שוכנעתי שלכל אורך הדרך ברור היה לתובעות שחוות הדעת המכריעה תחול גם על היטל ההיתר.

מסקנתי היא שעל התובעות להביא טיעוניהן בפני ועדת הערר, ותביעת השבה אינה האכסניה הנאותה לבחינת הטענות שעלו.

והדין הוא שטענות התובעות אין מקומן בבית משפט זה. התביעה נדחית.

בתאריך 4.9.2008 פורסמה למתן תוקף תכנית לשימור מבנים בתל אביב שמספרה תא/2650/ב (להלן: "תכנית השימור").

...

פסק הדין ביטל את פסק הדין שניתן לטובת התובעות בבית המשפט המחוזי, וקבע כי: "קניין לחוד ותכנון לחוד. במקרה דנן, מצאנו כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי קיימות מספר תכניות מאושרות, החל מתקופת המנדט ואילך, שבהן מסומן השטח הכולל את המדרכה כ"דרך". תכניות אלה פורטו בסיכומי המערערת וצורפו כנספחים למוצגיה: תכנית מס' 55 שפורסמה למתן תוקף בשנת 1938; תכנית מס' 44 שפורסמה למתן תוקף בשנת 1941; תכנית מס' 995 שפורסמה למתן תוקף בשנת 1968; ותכנית מס' 1795 שפורסמה למתן תוקף בשנת 1978.

כפי שיפורט להלן, יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.

סוף דבר תביעה זו מוטב היה לה שלא הוגשה משהוגשה; ומשהוגשה – דינה להידחות על הסף.

תכנית 1200 שאושרה בשנת 1975 – קובעת את מיתחם ביה"כ בייעוד "שטח לתיכנון בעתיד". תכנית תא/2650ב' קיבלה תוקף ביום 4.9.2008 – התכנית ייעדה מבנים לשימור ברחבי תל אביב, וקבעה את ביה"כ והחצרות סביבו לשימור.

...

בעקבות החלטתי מיום 18.4.2023 נדונו שלושת העתירות בפני במאוחד ביום 14.9.2023.

לסיכום: מדובר כאמור בהחלטות מקצועיות תכנוניות שנתנו למעשה עדיפות למרחב הציבורי על פני חניון מסחרי בשימוש חורג תוך קידום ושימור מבנה בית הכנסת הגדול האייקוני ויצירת מרחב ציבורי פתוח.

החלטות אלו מצויות בליבת שיקול הדעת של הועדה המחוזית שאיזנה בין האינטרס הציבורי לאינטרס העותרים לגישה ברכבים ולחניה והחלטתה היא החלטה סבירה שלא נפל בה פגם ובוודאי לא כזה המצדיק את התערבות בית המשפט ולכן דין העתירה להידחות.

התוצאה: לאור כל האמור, עתירות מרדכי וסדיר נדחות.