תוכנית בנייה ללא התייחסות להריסת מבנים

הינה כי כן לא ניתן לבסס על סמך תשובות חלקיות של המומחה בחקירה הנגדית את היכולת הפיזית להרוס חלק מהמבנה, מבלי להתייחס לשאלה האם זה אפשרי מבחינה תכנונית ומה יהיו העלויות הכרוכות בכך לצורך התאמת המבנה לבית מגורים.

קשה לקבל פרשנות של הוצאת היתר לחלק בנוי בדרך של הריסת החלק הבנוי, מבלי שהדבר יופיע במפורש ובמיוחד בהיתחשב בנסוח שלא היתייחס להוצאת היתר סתם אלא הוצאת היתר לחלק הבנוי וכן בהיתחשב בכך שבהסכם עם גרושתו של ברינג הייתה היתייחסות מפורשת ליכולת להרוס חלק מחריגת הבניה בעוד שבהסכם בין הצדדים אין היתייחסות לכך.

בתוכניות אלה לא הייתה היתייחסות להריסת חלקים מהמבנה, והתנהגות זו מחזקת את כוונת הצדדים כי הכשרת המבנה לא תהייה בדרך של הריסה.

...

לאור האמור נדחית טענתו של שרעבי להפרה יסודית של הסכם המכר בשל אי טיפול בהסדרת חריגות הבניה.

בנוסף לכך אציין כי הטיעון מבוסס על תשובות חלקיות של שרעבי ביחס לסיבת רישום סכום התמורה בהסכם בכתב באופן שונה ממה שסוכם בעל פה כאשר ביחס לסיכום בעניין גובה התמורה התשובה הייתה חד משמעית ולפיה סוכם שהוא ישלם סך של 2,600,000 ₪ (עמ' 21 שורות 24-25) ועל כן אני דוחה טענה זו. סיכום מסיכומם של הדברים עולה כי יתרת התמורה המוחזקת בידי שרעבי עומדת על סך של 249,721 ₪.

התביעה לתשלום פיצויים מוסכמים נדחית.

ביחס למבנה זה ציין טלמון בחוות דעתו כי "למבנה קיים איזכור בתוכנית והיתר בניה... מיום 31.05.2010 ושטחו נגזר מתוכנית בקשה להיתר... מיום 17.11.96". בהמשך חוות הדעת מתייחס השמאי טלמון למבנים נוספים, סככה, מחסן חקלאי וסככה נוספת, כאשר ביחס לאלו הוא מציין כי קיים אזכור לתוכנית הבניה מ – 31.05.2010 וכי "חלק מהשטחים נגזר מתוכנית ובקשה להיתר מיום 17.11.96 וחלק נמדדו במהלך הביקור בנכס". בהמשך חוות הדעת, בפרק "רשוי" מתאר השמאי טלמון את תכניות הבניה וההיתרים שהוצגו לו, ומציין בין היתר, כי במסגרת ההיתר מיום 21.5.2010 נקבע "הריסת מבנים בתחום מגורים, הצבת 2 מכולות לאיחסון ציוד ביתי" (ההדגשות בקוו תחתון בציטוטים, אינן במקור לאורך כל פסק הדין).

בסיכום חווה"ד טלמון נקבע, "לאור בדיקתי את הנכס והתוכניות החלות עליו, אני מסיק וקובע כי הנכס לרבות מרבית המבנים בחצר בנויים על פי תשריט, היתרים ונכללים בתוכניות מאושרות". אמנם, חוו"ד טלמון אינה מפורטת עד תום בניסוחה, בכל הנוגע לשאלה אלו מבנים בה ניבנו שלא בהיתר, והשורה התחתונה בה מנוסחת בכלליות, כפי שצוטט לעיל, אולם לא ניתן להיתעלם מן האמירות בחוות הדעת, שמהן עולה שלא כל המבנים בנחלה ניבנו בהיתר.

...

לאור עמדת הנתבעים ונוכח התחייבותם בהסכם ולאחריו, החלטתי לתת צו מעין זה. הערות נוספות בשולי הדברים אציין כי לא נעלמה מעיניי הודעת ה"ווטסאפ" ששלחה הנתבעת לעו"ד פנר בשנת 2020, כשנתיים לאחר הגשת התביעה (נספח ד' לתצהיר עו"ד פנר), שהתובעים נתנו לה דגש מיוחד.

סוף דבר תוצאת כל האמור היא שאני מקבל את התביעה בהיבטה הכספי, בחלקה הקטן, באופן שאני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם, את הסך של 90,000 ₪.

בנוסף, כפי שפורט, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לעשות את כל שביכולתם, ובמהירות המרבית האפשרית להביא לרישום הזכויות על שם התובעים.

בבואה לידון בהתאמת המבנה לסביבתו, הועדה מעלה שני שיקולים: 1- אופי הבנייה כפי שמתוכנן בתכנית הכוללנית של חיפה, לפיה האיזור מיועד למבנים של 7 קומות עם שטחי הבנייה עקריים של 210% (ולא הבנייה הקיימת היום של 3 קומות).

התכנית תאפשר את מבנה תחנת הטרנספורמציה הקיים במרווח הדרומי, בתשריט המבנה לא יסומן להריסה.

נטען כי מדובר בהחלטה שהתקבלה כדין, לאחר דיונים ארוכים בנוכחות כל הגורמים המקצועיים הרלוואנטיים וכן בנוכחות העותרים עצמם במסגרת שמיעת היתנגדותם, ומכאן שאין כל סיבה להתערב בה. עוד טענה המשיבה 3 כי טענות רבות מטענות העותרים אינן מתייחסות להחלטת הועדה המחוזית לאשר את התכנית אלא להחלטות אחרות קודמות של הועדה המחוזית ושל הועדה המקומית, לרבות לעניין היתר הבנייה שניתן על ידי הועדה המקומית למשיבה 3 בשנת 2018 מכוח תמ"א 38, המלצת הועדה המקומית לועדה המחוזית לאשר את התכנית והחלטת הועדה המחוזית מיום 04/11/20 להפקיד את התכנית להבדיל מהחלטתה מיום 05/07/21 לאשר את התכנית, שלעמדת המשיבה 3 כלל אין להן מקום להתברר במסגרת עתירה זו. הצדדים הגישו עקרי טיעון וביום 15/01/23 היתקיים דיון בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

...

במקרה הנדון, התכנית בכללותה נבחנה על ידי הוועדה המחוזית שהגיעה למסקנה כי מדובר בתכנית ראויה שעומדת בהוראות התכנית הכוללנית חפ/2000, מספקת מענה לצרכים הקיימים של עיבוי בית אבות קיים במקום הקמת אחד חדש או הפניית מטופלים לאזורים מרוחקים.

העותרים לא ביססו את טענתם לעניין הפסול בקביעת דרישת אישור הפרוגרמה בשלב הרישוי, ולא הצביעו על פגם שנפל בקביעה זו, ומשכך, דין טענה זו של העותרים להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל - העתירה נדחית.

(2)   נוסף על האמור בפיסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצוו נמשכה, לאחר שהומצא הצוו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

בדין הקודם, לפני תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה, אין היתייחסות בחוק למשך הזמן ולתנאים לעיכוב ביצוע צוי הריסה ובכללם צו הריסה ללא הרשעה פלילית לפי סעיף 212 לחוק.

יתירה מכך, ביחס למבנים אלו וביחס למבנים לגביהם ניתן צו לפי סעיף 212 לחוק – לא מתקיימים טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע הצוים מעבר לאורכה שניתנה, בודאי לא למשך הזמן המבוקש - המבנים אינם ניתנים להסדרה תכנונית ואין כוונה להסדירם תכנונית ולהוציא להם היתרי בניה, כך שהיתרי בניה אינם בהשג יד ; ניתנו למשיבים אורכות רבות לפני ואחרי הגשת הבקשות לצוי הריסה, הם לא ניצלו את הזמן שניתן להם ולא פעלו למציאת חלופות מתאימות עד לסיום בניית מבני הקבע.

...

בנסיבות אלה, נוכח האמור, הבקשה לדחייה נוספת של מועד כניסתם לתוקף של צווי ההריסה– נדחית.

כך, תחילה הוא טען כי את התכניות לבניית הקירות הוא ערך מספר שנים לפני הריסת התחנה וכי לצורך הערכת עלויות ההריסה הוא חזר ועיין באותן תכניות.

עולה, אם כן, כי הנתונים שעמדו בבסיס חוות דעתו של מר תיים בנוגע לגודל ועובי משטח האספלט לא הוכחו כלל ועל כן, לא ניתן לקבל את חוות דעתו בעיניין זה. בסעיף 00.1.050 היתייחס מר תיים להריסת ופינוי מבנים קלים בשלמות בשטח של 1,420 מ"ר , והעריך את עלויות ההריסה והפינוי בסכום של 298,200 ₪.

רואה החשבון זילבר אינו מתייחס לדו"ח הכספי של התובעות בשנת 2020, אינו משווה אותו לדוחות הכספיים שלהן בשנים קודמות, אינו מסביר כיצד הכנסות ורווחי התובעות לא ירדו באותה שנה על אף הפסקת פעילות התחנה ואינו קובע ממצאים כיצד השפיעה הפסקת פעילות התחנה על הכנסותיהן.

...

נוכח כל האמור, התביעה בגין מוניטין דינה להידחות, גם בשל העדר הוכחה.

סוך דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מכל האמור לעיל, אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם למועצה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 150,000 ₪.