תוכנית בנייה בחוף הקשתות באשדוד

המערערת שוכרת מסעדה בשם "פטרה" המצויה בחוף "הקשתות" באשדוד, אשר בחזיתה המערבית קיימת מזה זמן רב סככה, בה מוצבים כסאות ושולחנות אוכל.

מעבר לכך, יש לקחת בחשבון כי לפי הכללים של תיקון 116, לפי סעיף 254ט(ד)(2) לחוק, אין לעכב ביצועו של צו הריסה שניתנה לגביו החלטה סופית "אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין". לאחר שנקבע כי הבניה הנוכחית אינה תואמת את התוכנית הנוכחית, הרי שלמעשה אין סמכות לעכב ביצוע מהותי.

...

סיכומו של דבר יש לדחות את הטענה לפיה נפל פגם בצו ההריסה.

תוצאה התוצאה היא אפוא שהערעור נדחה.

הטענות לפיהן מדובר בבנייה מותרת לפי תקנות הפטור נדחות באופן חד משמעי מכמה טעמים מצטברים.

היות שכך, הפניתי מספר לא מבוטל של שאלות בעיניין זה למר חזן מהנדס הועדה המקומית לתיכנון ובנייה אשדוד, אשר בסופו של דבר השיב, כי אמנם בשנה שעברה ניתן היתר "לפנים משורת הדין", אך משלא נעשה דבר לקידום תוכנית, אשר תכשיר את חריגות הבנייה בחוף הקשתות ולהיפך, בעלי הזכויות בשטח פועלים בהתנגדות לתוכנית אותה מקדמת עריית אשדוד, אזי לא הוצאו היתרים דומים בחורף השנה.

...

העובדה שבעבר ניתן למבקשת היתר בגין עבודות זהות, ולטענת המשיבה ההיתר ניתן "לפנים משורת הדין", אין בה כדי לשנות מן המסקנה שמדובר בעבודות "טריות", שבוצעו בתוך מסגרת הזמן המותרת להוצאת צו הריסה.

לפיכך, אני דוחה את בקשת המבקשת להורות על ביטול הצו, ולחילופין להורות על עיכוב ביצועו.

אני מורה כי צו ההריסה יותר על כנו, והמשיבה רשאית לבצעו בתוך 7 ימים מיום שתימסר ההחלטה לידי המבקשת.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 10,000 ₪.

בשנת 2003 הוכנה והוגשה תכנית מס. 24/113/03/3 (להלן:- "תכנית 24/113") לצורך הסדרת הבנוי בחוף הקשתות.

במסגרת ההליכים לאישור התכנית, החליטה ועדת המשנה הסטאטוטורית שליד הועדה המחוזית לתיכנון ובניה ביום 30.10.06 להפקיד את התכנית בכפוף לתנאים מסיומים, ביניהם, נידרש אישור הולחו"ף. ביום 25.7.07 ניתנה החלטת הולחו"ף, בה, בין היתר, נקבע כך: "הועדה אינה רואה בחיוב את הכשרת עבירות הבניה אשר מבקשת עריית אשדוד. עם זאת, ומאחר ואין במקום תוכנית בתוקף ויש להסדיר את המצב הסטאטוטורי, על מנת ליצור את הכלים להיתמודד עם הבניה הפרועה, רואה הועדה צורך בתוכנית שתיקבע זכויות וחובות.

...

כב' הש' אקסלרד דחה התביעה שהתנהלה לפניו, בין היתר, מהנימוקים הבאים: "טענות הנתבעת הוכרעו בפסק דין חלוט שלא הוגש עליו ערעור, טרם הגיעה העת לרישום בית משותף ולכן, לא היה ביכולת הנתבעים לרשום את ההצמדה, אין סתירה בין היות הקולונדה שטח פרטי צמוד לבין ייעודו כמעבר לציבור, אין מניעה להציב שולחנות וכיסאות, ממילא לא הייתה רמייה או מצג שווא מצג שווא מצד הנתבעים או מי מהם ולאחר רישום הבית המשותף, ניתן יהיה להצמיד השטח שהוגדר בתשריט שצורף כחלק בלתי נפרד מהחלטת כבוד השופט חדש, לבעלותה של התובעת. ..." המבקשת ערערה על פסק דינו של כב' הש' אקסלרד – הערעור נדחה.

חזקה על רשויות התכנון כי יבחנו תוכנית כזו, ככל שתוגש, לגופה, תוך שיתנו דעתם למכלול השיקולים התכנוניים הרלוונטיים, ובכלל זה שיקולי האפליה אותם העלתה חברת קשתות נכסים בהליך זה. משאלו פני הדברים סבורני כי החלטת הוועדה המחוזית, לפיה אין מקום לערוך בשלב זה שינויים מרחיקי לכת בתוכנית, כפי שעולה בדרישת חברת קשתות נכסים, הינה עמדה נכונה ואין מקום להתערב בה. שינויים כאמור היו מחייבים ביצוע סבבים נוספים, לרבות החזרת התוכנית לדיון בולחו"ף, ומשמעותם הייתה סיכול התכלית של הסדרת הבניה הקיימת בבית הקשתות בעתיד הנראה לעין.

האבחנה שבין התכנית שעמדה לפני וועדות התכנון ובין האישור בסופו של דבר להציב שולחנות וכסאות בשטח הקולונדה הינה אבחנה שנדונה באופן מפורש לפני כב' השופט אקסלרד, אשר ההליך שלפניו התנהל לאחר שניתנה החלטת הולחו"ף. בפסק דינו של כב' השופט אקסלרד עוד לא נדונו ההתנגדויות הנוגעות לשטח ההצמדה מושא התובענה, אך נדונה האפשרות לבצע את ההצמדה, חרף קיומה של תכנית הקובעת מה ייעוד שטח הקולונדה.

התובענה נדחית לפיכך.

1.1 תובענת התובעת ב-ת.א. 1377/96 הינה לאכיפת זכויות, פיצויים וצו מניעה, בגין חוזה לרכישת נכס ושטח מקורה צמוד בפרוייקט "חוף הקשתות" באשדוד (להלן: "הפרוייקט").

לטענת התובעת, עולה מעדותו של מהנדס העיר אשדוד, כי על שטח הקולונדה חל האמור בתקנה 9 (ד),(6) ו-(7) לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב-1992, (להלן: "התקנות").

...

בהתאם לנטען ע"י התובעת בכתב תביעתה (המתוקן) ב-ת.א. 1377/96 (להלן: "כתב התביעה"), היא רכשה מן הנתבע מס' 2 ובעלה המנוח של הנתבעת מס' 1, מגאלשווילי ויסריון ז"ל, חנות בפרוייקט בשטח של 19 מ"ר (להלן: "החנות"), וכן שטח מוצמד בקולונדה, בן 17 מ"ר. 5.1 ביום 13.10.93 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים (להלן: "זכרון הדברים"), לפיו תשלם התובעת לנתבעים בגין הממכר, סך של $113,400.

לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 78.432,03 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התובענה, 14.8.98 ועד ליום התשלום בפועל.

הנני מחייב את הנתבעים להצמיד לחנות שטח של 17 מ"ר בקולונדה, באופן שיקבל את אישורם של הגורמים המוסמכים להצבת שולחנות וכסאות בו, בשלמותו.

כל שאר עתירות התובעת נדחות.

בתגובתה ציינה המשיבה, בין היתר, כדלקמן: ביום 11.2.07 ערך מפקח וועדת בניין ערים (אשדוד) מר אלי אלייב, סיור במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 3 בגוש 2079 "חוף הקשתות", (להלן:"המקרקעין") ובמהלך הביקור, התברר כי המבקשים החלו בבנייה טעונה היתר ללא היתר.

במהלך הדיון מיום 6.6.04 הוגשה לבית המשפט תוכנית הבינוי המפורטת שהוגשה לועדה המחוזית (סומנה מש/4) ובהחלטתי מאותו היום, הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי נציגי הצדדים יגיעו למתחם חוף הקשתות נשוא דיוננו, יבחנו המצב בשטח בכל הנוגע לחריגות הבנייה באיזור הנכס ולאחר בחינה זו, יחזירו התוכנית,מש/4, לבית המשפט לאחר שיסמנו על גבי התוכנית את השטחים שנסגרו בפועל באמצעות קירות ודבר אותה סגירה, לא בא לידי ביטוי בתוכנית מש/4.

...

זאת ועוד, בנסיבות העניין, ולאחר שנתקבל הפרוט האמור ע"י מר טננבאום, לא מצאתי לנכון לקבוע, כי העובדה שהתוכנית שהוגשה לעיוני, מש/4, אשר נמצאה כמתארת מצב השונה בפועל מהמצב בשטח, תביא לידי מסקנה, שיש לבטל את צו ההריסה וזאת לאחר שהמשיבה לא טענה בשום שלב כי התוכנית משקפת באופן מלא מצב אמת.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את בקשת המבקשת, אשר ביקשה לאסור על ביצוע צו ההריסה המנהלי.

בנסיבות האמורות ולאור כל שפורט בבקשה ובהחלטה, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ח (06/02/2008) בהעדר הצדדים.