תוכן וטיב הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3457/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק פח 050665-10-15 שניתן ביום 14.03.2018 על ידי כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן וד' עטר תאריך הישיבה: כ"ג באדר א התשע"ט (28.02.2019) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר ][]פסק-דין

בבוקר יום 11.9.2015 הודיע המערער למישטרה על הארוע והמתין בדירה למעצרו.

למרות זאת, בית המשפט קמא הכריע כי אין מקום להתייחס אליהן לאחר שהצדדים הסכימו על כתב אישום מתוקן ולאחר שהנאשם הודה בתוכנו (פסקה 53 לגזר הדין).

כפי שהובהר בע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל פסקה 26 (14.10.2014): "הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום מבטאת את הסכמתו לעובדות ולנסיבות האמורות בו. יש בה משום הצהרה כי אין בעובדות ובנסיבות המתוארות בכתב האישום יותר מאשר עשה וכן, בהתאם, כי לא נשמטה מכתב האישום עובדה או נסיבה שיכולה היתה להיות לו לעזר או להקל עמו. לכן, משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום – לרוב לאחר שיח ושיג עם גורמי התביעה ובמסגרת הסדר טיעון – משקף כתב האישום את הסכמת הצדדים לאמור בו" (ראו גם [ע"פ 4289/14]חנונה נ' מדינת ישראל פסקה 54 לפסק דינו של השופט דנציגר (21.1.2015) וע"פ 4749/17 בן גניש נ' מדינת ישראל פסקה 25 (30.8.2017)).

...

אדרבא, בכתב האישום המתוקן כתוב כי הפצעים שנמצאו על גופו של המערער לא נגרמו באמצעות חפץ חד. לכן, אין לאפשר את הוספת הטענות בשלב זה בדרך עוקפת (פסקאות 56-57 לגזר הדין; ראו גם עניין ח'טיב, בפסקה 55).

סוף דבר: הכלל המקובל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות.

לפיכך, הערעור נדחה.

בית משפט השלום נעתר לבקשה, בין היתר, לנוכח טיב העבירות, התשתית הראייתית ועילות המעצר נגד המבקשים.

כפי שנקבע לא אחת על ידי בית משפט זה: "במצב הדברים הרגיל, סעיף 17(ד) יוצר רצף של מעצר שתחילתו במעצר ימים לצורכי חקירה ועד מעצר עד תום הליכים עם הגשת כתב אישום. אך ייתכנו מצבים של "חזרה לאחור", כאשר לאחר הצהרת תובע על פי סעיף 17(ד) יורה בית המשפט על מעצרו של אדם כחשוד מכוח סעיף 13 לחוק המעצרים.

זאת, מקום בו מגיע למישטרה מידע חדש, או כאשר חלה התפתחות מהותית בחקירה, המצריכה פעולות חקירה מהותיות נוספות שיש בהן להשליך על תוכן כתב האישום או על האפשרות כי יימצא שהחשוד אינו מעורב בעבירה המיוחסת לו" (ראו: בש"פ 1270/14 ששון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.3.2014)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

עניינם של המבקשים נדון לפני שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את טענותיהם והגיעו למסקנה כי יש להורות על המשך מעצרם.

בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית.

תוכן העניינים הנושא פיסקה/אות כללי 1-12 רקע משפטי 13-83 ב.1 כתב האישום 14-15 ב.2 הליכי המעצר 16-37 ב.3 ההליכים בתיק העקרי 38-78 ב.1.3 תשובת הנאשם לכתב האישום ודיונים מקדמיים לפני קביעת ההוכחות 38-45 ב.2.3 נאום הפתיחה של ב"כ המאשימה 46-48 ב.3.3 שמיעת העדים בישיבת ההוכחות 49-78 ב.1.3.3 העד אושרי 51-57 ב.2.3.3 העד יוסי 58-63 ב.3.3.3 העד תמיר 64-69 ב.4.3.3 העד אלון חבר 70-78 ב.4 הודעת המאשימה על חזרה מן האישום 79-81 ב.5 הכרעת הדין 82-83 תמצית טענות הנאשם בבקשתו 84-92 תמצית תגובת המדינה 93-102 הטיעונים בעל פה בפניי 103-116 דיון סעיף 80 לחוק העונשין 117-134 ו.1 סעיף 80 בהקשרו במסגרת חוק העונשין 117-122 ו.2 ההסכמה בדבר תחולתו של סעיף 80 על המקרה שבפניי 123-124 ו.3 סעיף 80 – המטרות והרציונאל 125-131 ו.4 השיקולים להפעלת הסמכות – מעמדה של הערכאה הדיונית 132-134 המשפט העברי 135-153 "לא היה יסוד לאשמה" 154-203 ח.1 המבחנים הנורמטיביים 154-158 ח.2 יישום למקרה שבפניי 159-186 ח.3.

ביום 24.11.2013 הוגשה הצהרת תובע מטעם המאשימה, ובתום הדיון שהתקיים באותו היום האריך בית משפט השלום – בהתאם לבקשת המאשימה לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים – את מעצרו של העורר בחמישה ימים נוספים עד ליום 28.11.2013 לצורך הכנת כתב אישום והגשתו.

בית משפט השלום התרשם כי קיים 'עוגן ראייתי לכאורי' להוכחת העבירות המיוחסות לעורר על פי אמת המידה שנקבעה בסוגיה זו בפסיקת בית משפט זה, ומצא כי קיימת עילת מעצר בהנתן טיב העבירה בה חשוד העורר (סחר בסם מסוג 'קוקאין' במשקל של כ-100 גרם), בהיותו אסיר ברישיון שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי.

...

בעניין שבפנינו הגעתי למסקנה, כי יש לנקוט באמת מידה של פיצוי בגין יום מעצר בית, שהוא שווה ערך לכשליש מיום מעצר בפועל, שהוא על פי החשבון המוסכם בין הצדדים, 358 ₪ ליום.

לפיכך, באופן "מעוגל", אני קובע כי הפיצוי בגין 185 ימי מעצר הבית, הוא 18,500 ₪.

אני מחייב את המדינה לשלם לנאשם את הסכומים הבאים (פיסקאות 2 ו-220 לעיל): שכר טרחה בגין הליכי תיק המעצר 29,357 ₪ שכר טרחה בגין ההליכים בתיק העיקרי 11,467 ₪ פיצוי בגין ימי המעצר בכלא 20,048 ₪ פיצוי בגין ימי מעצר הבית 18,500 ₪ סה"כ 79,372 ₪ על פי סעיף 80(ג) לחוק העונשין, אני מודעי לצדדים כי הם זכאים להגיש ערעור על החלטה זו, בתוך 45 יום, לבית המשפט העליון.

בפתח ישיבת ההוכחות אשר היתקיימה ביום 27/2/18 הצהיר ב"כ נאשם 2 כי הטענה המרכזית של הנאשם הנה לאי חוקיות החיפוש והעדר היסוד הנפשי הנידרש להמצאות התפוסים ברכבו של נאשם 1 אשר הודה באחריותו להחזקה.

יש לאמץ גרסת הנאשם 2 כי לא ידע אודות הדורבן, אמנם היו סתירות לא מהותיות בין גרסאות הנאשמים אך עיקר תוכן עדותם זהה.

סמכות החיפוש של שוטר (ולענייננו אין חולק כי גם לפקח המאשימה – העד אריאלי) קבועה בסעיף 71 לחסד"פ מעצרים : "71. (א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור." עבירת "בת מעצר" מוגדרת בסעיף 23(א)(7) לחסד"פ מעצרים : "(7) בחוק זה, "עבירה בת מעצר" – כל עבירה למעט חטא.

טענת הנאשם 2 כי לא היה מודע להמצאות הדורבן ברכב נאשם 1: המסגרת הנורמאטיבית : סעיף 20 לחוק העונשין מעגן רכיבי המחשבה הפלילית הדרושה להרשעה בעבירה של החזקת חיית בר מוגנת : 20". (א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה". לאחר שמיעת עדויות הנאשם ועד ההגנה, נאשם 1 מצאתי כי הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם 2 החזיק בדורבן החי בתא המטען ביחד עם נאשם 1 וכי היה מודע להמצאותו של הדורבן בתא המטען.

במצב דברים זה אין בידי לקבל גרסת נאשם 2 כי לא הבחין ברכב במקל שהיה מונח לרגליו בין כסאו לדלת ואת גרסת נאשם 1 כי החזיק במקלות להגנה עצמית שכן מדובר בשני מקילות ולא אחד ושעה שכל מקל הוחזק בחלק אחר של קידמת הרכב בסמוך לנהג ולנוסע והעובדה עליה העידו עדי התביעה (ואשר הנה כבר בגדר ידיעה שיפוטית בידיעת מותב זה) כי נעשה שימוש במקלות לצורך צייד דורבנים.

סעיף 34כד' לחוק העונשין קובע בעיניינה של ההחזקה : "החזקה" - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד" בנסיבות תיק זה ובהתייחס להחזקת הדורבן החי ומשמצאתי כי החיפוש ברכב נאשם 1 בשטח בוצע כדין, יש לקבל הראייה – הדורבן החי כראייה קבילה במשפט.

...

עיקרי הכרעת הדין בית המשפט מצא כי הנאשם 2 ביצע העבירות המיוחסות לו מעבר לכל ספק סביר ביחד עם נאשם 1 אשר הורשע בדין על פי הודאתו באישום המתוקן בהתייחס להחזקת דורבן חי בתא המטען האחורי.

במצב דברים זה אין בידי לקבל גרסת נאשם 2 כי לא הבחין ברכב במקל שהיה מונח לרגליו בין כיסאו לדלת ואת גרסת נאשם 1 כי החזיק במקלות להגנה עצמית שכן מדובר בשני מקלות ולא אחד ושעה שכל מקל הוחזק בחלק אחר של קידמת הרכב בסמוך לנהג ולנוסע והעובדה עליה העידו עדי התביעה (ואשר הינה כבר בגדר ידיעה שיפוטית בידיעת מותב זה) כי נעשה שימוש במקלות לצורך צייד דורבנים.

מכל האמור בעדויות הנאשם 2 והנאשם 1 מצאתי כי גרסאות הנאשמים אינן מהימנות ואין בידי לקבלתם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה בפני מעבר לכל ספק סביר לעניין החזקת הדורבן החי ואני מרשיעו בדין.

בבית המשפט העליון ע"פ 6909/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. כטייר עודה 2. שרחביל עודה 3. תייר עינאש 4. הישאם סדה 5. אבראהים קזמאר 6. סעיד עודה 7. מג'דה שמלי 8. מוג'הד פריג' 9. מחמוד חמדאן 10. מוחמד בלאלו 11. אמין ג'אבר 12. מוחמד עראר 13. לואי מגארי 14. איימן ג'אבר 15. מוחמד בלאלו 16. עלי סרייפי 17. יצחק ברמוחה 18. מוהנד עירקי 19. מוסנה אלשער 20. אושר סיבוני 21. מוראד בחירה 22. חמדאללה עראר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.10.2021 בתפ"ח 27442-01-18 אשר ניתנה על ידי כב' השופטים י' לוי, מ' בן ארי וי' טופף; תגובה מטעם המשיבה מיום 9.11.2021 בשם המערערים 1 ו-3: עו"ד משה שרמן בשם המערער 2: עו"ד רצון דרחי בשם המערער 4: עו"ד שילה ענבר בשם המערער 5: עו"ד ווליד כבוב בשם המערער 6: עו"ד שחר חצרוני בשם המערערים 7 ו-21: עו"ד יעקב קהן בשם המערער 8: עו"ד שי נודל בשם המערער 9: עו"ד נס בן נתן בשם המערער 10: עו"ד שני מורן בשם המערערים 11 ו-14: עו"ד משה יוחאי בשם המערער 12: עו"ד אנואר פריג בשם המערער 13: עו"ד חיים יצחקי בשם המערער 15: עו"ד שי שורר בשם המערער 16: עו"ד דוד ליבאי בשם המערער 17: עו"ד נעמה אלחדד בשם המערער 18: עו"ד שאדי נאטור בשם המערער 19: עו"ד עינב יתח בשם המערער 20: עו"ד איתי רוזין בשם המערער 22: עו"ד שי טובים בשם המשיבה: עו"ד שרית חתוקה ][]פסק-דין

רקע וטענות הצדדים בבקשת הפסלות נגד המערערים, 22 במספר, הוגש כתב אישום המקיף 30 אישומים ובו מנויים כ-600 עדי תביעה.

עוד דחה השופט לוי את הטענה כי אישור הסדר הטיעון כמוהו כקביעת מימצאי מהימנות בעיניינו של א.א, והדגיש כי הדיון במעמד צד אחד "עסק בסיכונים הנשקפים לחיי העד באם יתבקש להעיד בדלתיים פתוחות, ותו לא". לבסוף ציין השופט לוי "באשר לטענה, כי המותב עלול להיזכר בהמשך המשפט בתוכן המידע שהוצג בפניו, הרי שאף אם יתממש תרחיש זה, הרי שאין מדובר במסה קריטית המקימה חשש למשוא פנים [...]". השופטת בן-ארי קבעה אף היא שלא מתקיימת בעיניינה עילת פסלות.

זאת, שכן אין מדובר בשיהוי גרידא בהעלאת הטענה אלא בהצהרה מפורשת של המערערים כי הם מסכימים לכך שהשופט טופף ידון בהליך, למרות שדן קודם לכן בחלק מהליכי המעצר (ראו האסמכתאות בפיסקה 29 לעיל).

זאת, בין היתר, בשים לב להקף החומר שעמד לעיונו, לטיב ההכרעות שנידרש ליתן במסגרת הליכי המעצר, ולחלוף הזמן מאז שניתנו החלטותיו בהליכים אלה (ראו והשוו: ע"פ 6422/18 ביבי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 והאסמכתאות שם (15.10.2018)).

...

המערערים הוסיפו כי ביום 26.6.2019, טרם שמיעת העדות בתיק הנשק, נעתר השופט לוי לבקשת המשיבה לשמיעת העדות בדלתיים סגורות עקב סיכון שנשקף לא.א. לטענת המערערים, במסגרת זו עיין השופט לוי במעמד צד אחד בחומר סודי ושמע עדויות מטעם אנשי הרשות להגנת עדים – והחומר שאליו נחשף השופט לוי "על פניו רלוונטי לנאשמים בתיק זה, ומשחיר את פניהם כמסוכנים לעד המדינה". באשר לחומר שאליו נחשף השופט לוי בעניין הסיכון הנשקף לא.א, טענה באת-כוח המערערים 4 ו-6 במהלך הדיון מיום 5.10.2021, בשם המערערים כולם, כי "אנחנו לא יכולים להעריך עד כמה בית-המשפט נחשף לחומר ומה כתוב שם", אך לשיטתה עצם העובדה שהשופט לוי נעתר לבקשה לשמיעת העדות בדלתיים סגורות מעידה כי החומר היה "משכנע" בעיניו (עמ' 148 שורות 9-7 לפרוטוקול).

משכך, טענה זו יכולה לכל היותר להוות חיזוק לפסילת השופט לוי או השופטת בן-ארי, אך משהגעתי למסקנה כי לא קמה הצדקה לפסילת מי מהם – אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור.

לפני סיום אציין כי אין בידי לקבל את הטענה לעילת פסלות "מצטברת" של כל חברי ההרכב כאחד.

אשר על כן, הערעור נדחה.