לאחר שהמשיבה עתרה פעם נוספת לקבל הצוו להמצאת רישום דוחות תנועה ממשטרת ישראל, נקבע התיק לדיון נוסף שהתקיים ביום 21.12.20, שם הוצעה לצדדים הצעת בית המשפט, מחוץ לפרוטוקול, והוסכם כי הצדדים ישיבו להצעה בתוך 7 ימים, ואם לא תיתקבל, אזי תנתן החלטה בדבר הגשת סיכומים לצורך מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.
המבקש אמנם היתייחס בבקשתו לאישור המסירה המעיד כי כתב התביעה נימסר על דרך של הדבקה ולכשלים שלשיטתו עולים מאותו אישור מסירה; אלא שפסק הדין בעניינינו לא ניתן על סמך מסירת כתב התביעה על דרך של הדבקה במען, אלא על סמך מסירה בפועל לאביו - ג'מאל:
אכן, ביום 16.11.11 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר על סמך תצהירו של מוסר, לפיו הדביק את כתב התביעה במען בו אותר הנתבע לאחר שלושה ביקורים במקום, אליו צורף דו"ח מסירה מפורט;
אלא שבניגוד למען המצוין ע"ג כתב התביעה ואישור המסירה, אליו מתייחס המבקש ומכחיש כי אי פעם התגורר שם, הרי שלפי תצהיר המוסר, ההדבקה בוצעה בפועל במען הרשום במשרד הפנים באותה תקופה, רח' רבי עקיבא 5 בלוד, בנוכחות שכניו של הנתבע, מישפחת אורבך, תוך ציון פרטים מזהים של המקום - כך מתוך תצהיר המוסר ודו"ח המסירה שצורף לו.
עוד צוין בדו"ח המסירה שמו של המבקש, ולא כפי שצוין בכתב התביעה ובאשור המסירה.
יתרה מכך, עובדת המנעותו של המבקש מהבאת ראיות המצויות בהשג ידו, כמו גם היתנגדותו למתן הצוו, אינה עולה בקנה אחד עם החובה המוטלת על בעל דין לקיים את ההליך בתום לב;
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הזמן הרב שחלף מאז ניתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו.
...
הובאה בפני בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל שניפתח לביצוע פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כבר ביום 01.02.12, ולחילופין, להורות על ביטולו של פסק דין - כך מתוך הרישא לבקשה;
הלכה למעשה, עותר המבקש לביטול פסה"ד, שכן ממילא, אם תתקבל הבקשה הרי שתיק ההוצאה לפועל ייסגר מאליו, ואם תדחה, אין להיעתר אף לבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל.
אני סבור כי התנהלותו זו של המבקש עולה כדי זלזול ממש בבית המשפט, כמו גם במשיבה עצמה, המצדיק את דחייתה של הבקשה.
בהקשר זה, נכונים דבריו של כב' הרש' (בכתוארו אז) ב' אוקון בהחלטתו ברע"א 7051/00, בנימין קיסלר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [13.07.01]:
"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטמיים של בעל הדין שכנגד (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי) [פורסם בנבו] ."
סוף דבר -
התובע הגיש בקשתו בשיהוי ניכר, תוך פגיעה בהסתמכות המשיבה על פסק הדין ועקרון סופיות הדיון.
לאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בהליך אשר יש בו להצדיק את ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ולאחר שלא מצאתי כל טעם של ממש למחדליו של המבקש והגעתי למסקנה כי סיכויי הגנתו קלושים, אני מורה על דחיית הבקשה;
לאחר ששקלתי את התנהלות המבקש בהליך, מצאתי להשית עליו את הוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪;
כמו כן, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.
