תוך כדי העבודה נתפסה ידו בין שני מוטות במכונה

ביחס לארוע בו סטר הנאשם למתלונן נטען כי המיתחם נע בין תקופת מאסר קצרה לריצוי בעבודות שירות ועד חצי שנת מאסר ובארוע השני בכתב האישום (אך המוקדם יותר בזמן) נטען שחלקו העליון של המיתחם הוא שנת מאסר בפועל.

אכן, כאשר מדובר בהכרעת דין שניתנה על בסיס הודאת הנאשם "מרכז הכובד אינו בדרך נסוחה הספציפית של הכרעת הדין... [ו]יש ללמוד, בנסיבות העניין, מכתב האישום, במה הורשע המבקש" (רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.2006)), ואולם בנוסח המקורי ייחסה המאשימה לנאשם עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין בגין המעשה שבסעיף 2 לכתב האישום, אך עבירה זו נמחקה במסגרת הסדר הטיעון ובהעדר הבהרה בנושא, הנאשם זכאי להנות מהספק שכוונת הצדדים הייתה אכן לבטל עבירה זו תוך הותרת המעשה באופן ששני המעשים מתמזגים לכדי עבירה אחת.

ביחס לנסיבות הקשורות לבצוע העבירה אציין כי כתב האישום מעלה כי לתקיפה קדם ויכוח שפרץ בין השניים, ואני מוכן להניח שמדובר בהתפרצות ספונטאנית של הנאשם אולם אין בכך כדי להפחית מחומרת הארוע כולו.

הנאשם תקף את המתלוננת בשני מקרים וגרם לה לחבלות בפנים ובגופה; עפ"ג 40581-08-20 אלולו נ' מדינת ישראל (17.11.2020), בו הורשע הנאשם בתקיפת בת זוג בכך שסטר לה וכשהתרחקה ממנו תפס בידה ומשך אותה לכיוונו, הפילה ארצה והכה אותה בכל חלקי גופה.

נילוות לו השפעות הרסניות וסבל רב לנאשם ומשפחתו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה חברתית וכלכלית (ראו בנושא דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, 2015 (המכונה "דו"ח ועדת דורנר"); רע"פ 356/14 קפרוב נ' מדינת ישראל (3.10.2017); פסקה 33).

...

ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש; רע"פ 5080/20 ‏אביגל בן דוד נ' מדינת ישראל (27.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם כלפי בת זוגו ונידון לארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים.

שקלתי אם נכון להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות או לחייבו בצו של"צ ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה שיש להימנע אף מכך וניתן להסתפק בענישה מותנית מרתיעה וכן בצו מבחן.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים.

מכל מקום בשים לב למעמד הראייתי של תעודה רפואית לנפגע בעבודה ומשקלה וכן לפסיקה המנחה בעיניין קיומו של ספק בהתקיימות תנאי פריט של מחלת מיקצוע-–בית הדין סבור כי הורם הנטל הנידרש להוכחה לכאורית של התשתית הנדרשת למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו הרפואית בשאלה אם מתקיימים בתובע התנאים המפורטים בטור 2 לפריט 13, וככל שכן גם את שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע בכפות ידיו לבין תנאי עבודה אלה.

העבודה של התובע הייתה כרוכה בנסיעה על דרגש המצוי בחלק האחורי של משאית האשפה, תוך אחיזה חזקה של התובע בשתי ידיו במוט שמאחורי המשאית.

בעת חיבור העגלות/מכולות לזרועות, נדרשה דחיפה בכוח "כדי שזה ייתפס על ידי הידית של המכונה". על יסוד התשתית העובדתית האמורה, יתבקש המומחה לחוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בשורשי כפות ידיו, במנגנון פגיעה של מקרוטראומה או מחלת מיקצוע לפי פריט 13 לתקנות הביטוח הלאומי.

...

התובע אמנם הדגיש שהרטט מוגבר כאשר יש מהמורות בכביש, אך עמד על טענתו כי "כשאתה מחזיק את המוט אתה מרגיש רעידות". מעיון בפסק הדין בבל 2730-06-15 הנ"ל, עולה שבית הדין מצא בעדותו של התובע דהתם סתירה בקשר לטענתו בדבר תחושת רטט בידיו, מה שאין כן בענייננו.

ביום 27.2.2020 התיימה ישיבת הוכחות, אשר בעקבותיה הגישו הצדדים הודעה מטעמם ובה פירטו אתת העובדות המוסכמות, כדלקמן: התובעת עבדה בחברת ווישי בתפקיד מפעילת מכונות בקוו ייצור המפעל מיום 30.11.2003 ועד ליום 14.5.2019.

האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקויים מהם היא סובלת? גם החמרת מצב הליקויים עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

העבודה בעמדת הפריקה בוצעה באופן הבא: מדובר בעבודה בישיבה שבמסגרתה התובעת פורקת את המיכלים של הפלטות עם הקבלים, הניחה קבלים על פלטה מספוג, תפסה שתי פלטות בשתי הידיים והפכה את התכולה על הספוג, ומפלטות הספוג יצרה מערום.

לעניין שתי העמדות הנוספות – בעמדת סייג'רים (סייג'ר הוא מיכל העשוי מקרמיקה): העבודה בעמדה זו מתבצעת תוך כדי ישיבה ועמידה (חצי בישיבה וחצי בעמידה).

לקיחת רשת ועליה קבלים, הכנסת שרוול למיכל, שפיכת הקבלים דרך השרוול למיכל עד מילוי/ריקון רשת, ניעור המיכל, סגירת המיכל, איטום בסיוע שני מוטות קרמיקה (בסירטון הוצג כי במשמרת 50-60 סייג'רים).

מדובר בתנועה במצטבר עד שעתיים ליום של הרמת מיכל במשקל כ-9 ק"ג מגובה המותן אל תנור בגובה עד השכמה/כתף או מתחת תוך נשיאה סימטרית בשתי ידיים, בקצב של מיכל לדקה לאורך 10 דק', עד 13 סבבים במשמרת, קיימת סבירות מעל 50% לקשר בין מקטע עבודה זה לבין ליקוי סימטרי בשתי הידיים (ראה ניתוח בהמשך לאור העובדה כי מדובר בעבודה רק במחצית השבוע והליקוי הנו חד צדדי; ע.צ.).

...

משמדובר בקביעה מקצועית-רפואית של המומחה לא שוכנענו שיש לקבל את גרסתה של התובעת על פני מסקנותיו של המומחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהחלטת בית הדין מיום 21.2.21 נקבע, בין היתר, כי "בית הדין ישקול במסגרת פסק הדין לחייב את התובעת בהוצאות, לאור חזרתה מההסכמות וכן לאור השלב בו היא העלתה טענותיה בדבר תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעמדות הנוספות". כך גם, בהחלטת בית הדין מיום 12.10.21 נקבע כי "במידה ויימצא בתום ההליך כי התובעת הביאה להתארכותו של ההליך לשווא, יינתן לכך ביטוי במסגרת פסק הדין הסופי שיינתן בתיק, לרבות בפסיקת ההוצאות". לאחר ששקלנו בדבר, מאחר שבית הדין מצא לנכון לתקן את העובדות בהחלטתו מיום 12.10.21, ומאחר שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטנו, לא מבלי התלבטות – יש לומר, שלא לעשות צו להוצאות.

לטענת התובע, ביום 5.8.14 במהלך עבודתו באתר ותוך כדי סינון חול לתוך מערבל הבטון הופעל המערבל, ידו נתפסה בחלקו הפנימי של המערבל ונפגעה (להלן: "התאונה").

טענות הצדדים: טענות התובע: התאונה אירעה עקב התרשלות הנתבעים [סעיפים 38 ו - 41 לפקודת הנזיקין נוסח חדש – 1968, שעניינם "דבר מסוכן" ו"הדבר מדבר בעד עצמו" - בהתאמה] ועקב הפרת חובות חקוקות [סעיפים 3, 39, 44 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תשל"ט - 1970] מצדם כלפיו, בין השאר שעה שלא דאגו: לסביבת עבודה בטוחה עבורו; לפעולה תקינה ובטיחותית של מערבל הביטון בהיותו 'מכונה מסוכנת'; לפקח כראוי שכל הוראות הבטיחות במקום העבודה יישמרו; לבחור קבלני עבודה ומפקחים ראויים ואחראיים; להדריך את התובע בדבר הסיכונים הכרוכים בעבודה עם מערבל בטון; להדריך את התובע כיצד עליו לתפעל באופן בטוח את מערבל הבטון; לדידו של התובע - אין ליחס לו אשם תורם לעצם קרות התאונה, בין השאר מן הטעם שהתאונה ארעה ביומו השני לעבודה, כאשר הוא בקושי דובר את השפה העברית.

ואם יטען הטוען כי על פי ההסכם שבין נכסי רוזן - המזמין - לקבלן היה על הקבלן למנות מנהל עבודה, וכי בפועל וכעולה מעדות שמיר הנדסה ונכסי רוזן מנהל עבודה שכזה אכן מונה [ראו עדותו של אבי שמיר בעמ' 38 וכן את עדותו של רוזן בעמ' 41] נשיב לו כי עדיין, מצד אחד אין באמור כדי לאיין את חובתו של שמיר לפקח, ועם זאת מצד שני, כן יש באמור כדי להפחית מידת אחריותה של שמיר הנדסה באופן משמעותי.

...

יישום הכלל במקרה שלנו מלמד כי המל"ל יכול להיפרע רק מחלקה של שמיר הנדסה (10%) שעמד על 32,800 ₪ בסכום השווה ל- 75% מהסך הנ"ל. דהיינו: 32,800 ₪ X 75% = 24,600 ₪ הודעת צד ג' : לנוכח התוצאה אליה הגעתי ולפיה התביעה כנגד נכסי רוזן נדחתה - הרי שכפועל יוצא דין ההודעה לצד ג שנשלחה על ידי נכסי רוזן לשמיר הנדסה להידחות וכך אני מורה.

סוף דבר : א. התביעה נבלעת.

ההודעה לצד ג' נדחית, ונכסי רוזן תישא בהוצאות צד ג' - שמיר הנדסה בסך כולל של 5,000 ₪.

הנתבע דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 17.3.2023[footnoteRef:1] מן הטעם שלא הוכח שארע לתובע ארוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו ביום 11.3.2020 ומן הטעם שהארוע הלבבי היתרחש כתוצאה מתחלואה טבעית.

במפעל מועסקים עם התובע שני עובדים נוספים שאחד מהם הוא מר פאוקמן שעובד בתפקיד סדרן ומפעיל של המכונות מחדר הבקרה[footnoteRef:4].

כמו כן, לא עלה בידיו להוכיח ארוע חריג ביום 11.3.2020 מכיוון ששיחות בטונים גבוהים הן דבר שבשיגרה בעבודתו.

] "ביום הרביעי, 11 לחודש, הגעתי בבוקר לעבודה, עדיין עם כאבים, הייתה אמורה להיות יציקה בבוקר, באיזה שלב נישבר לנו מוט בתא של חול, המוט הזה פותח את התא של החול לשקילה, באיזה שלב מנהל עבודה של אתר(מר גנטוס – ק.כ) היתקשר אליי והסברתי לו שיש לי תקלה, הוא התחיל לריב איתי, ניסיתי לדחות את היציקה לצהריים, זה הגיע לרמת צעקות, לאחר סיום התקלה, הרגשתי את הכאבים שהם יותר חזקים ואני לא יכול לסבול יותר. בערך בשעה 11:00 התקשרתי לאישתי, היא אמרה לי ללכת למר"מ אולי נתפס לי שריר ויתנו לי כדור, הלכתי ל מר"מ קופ"ח מכבי בקריית מוצקין..." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

...

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה ולמנות מומחה רפואי.

סוף דבר התביעה נדחית.

משהוכח שהתובע לא שוחח עם מר גנטוס ביום 11.3.2020 עקב יציאתו לקבל טיפול רפואי ומששוכנענו שהתיעוד ביומן האירועים אינו אותנטי, אנו סבורים שיש לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

אי לכך, ישלם התובע לנתבע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות בסכום של 3,500 ₪, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.