תובענות ייצוגיות דיון בתיווך באמצעות תאגיד

השניה אשר הועלתה על ידי התובעים בהודעה מיום 26.6.2019 כמו גם בסיכומיהם, כי לקביעות בפסק הדין בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית משמעות דרמאטית על התיק נשוא ענייננו, שכו נקבע כי כל הפוליסות תקפות ולא בוטלו (גם אם נפל פגם בתהליך שיווקן ללקוחות וגם אם נעשה הדבר על ידי מי שאינו סוכן ביטוח), ובכך נשמטו לחלוטין כל טענות ההגנה של הנתבעים.

זאת על רקע תיקון סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן- החוק) אשר הרחיב את סמכויותיו של בית הדין האיזורי לעבודה לידון בתובענות הנובעות מיחסי עבודה (ראה דברי ההסבר להצעת החוק 436, התשס"ט 576 מיום 16.6.2009; סע' 51 לעניין רוחן), שעילתן בפירסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, כך שנתווסף לחוק בשנת 2009 סעיף 24 (א)(1ד) הקובע סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה לידון: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים.

וכך נקבע בפסק הדין, בין היתר, לאמור: "1. אין חולק כי התובענה הוגשה כחלק מסכסוך עסקי מסחרי אשר מיתנהל בין שני עובדים לשעבר של המשיבות 1 ו-2, אותו מוביל מר אמיליו כהן לבין המשיבות 1-2. מר כהן עומד גם מאחורי הגשת התביעה הנדונה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית ואף תמך את בקשת האישור בתצהיר מטעמו, על אף שאינו נימנה על המבקשים.

" בפסק דין בה"פ 128/90 לישכת סוכני הביטוח בישראל נ' רשות הדואר, פס"מ נב(1) 53 (להלן- עניין רשות הדואר), נדון הקף פרישתו של המונח "תיווך לעניין ביטוח", ונקבע על ידי כב' השופט אורי גורן (כתוארו אז), כי אין ליתן למונח זה את הפירוש הרחב ביותר האפשרי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים, המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, להלן החלטתנו: אשר לעניין המקדמה לאמיליו מיום 10.3.2015 בסך 5,188 ₪ - אכן בכרטסת הנהלת חשבונות אשר צורפה לתצהירו של עזי מופיע הסכום הנזכר תחת הכותרת "מקדמה", הנתבעים לא התייחסו לעניין זה כלל בסיכומיהם, כך שטענת התובעים בעניין זה הוכחה ולא נסתרה.

התביעה ברכיב זה נדחית.

לאור כל האמור לעיל, תביעת התובעים נדחית בעיקרה, למעט קביעותינו בסעיפים 135,139,140 ו-142, כדלקמן: הנתבע 1 ישלם לתובעים את הסכומים הבאים, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2015 ועד ליום התשלום בפועל: (1) בגין התנהלותו בחוסר תום לב סך של 17,000 ₪.

נוכח האמור קבע בית המשפט: "נחה דעתי, שגם כשקיים מתווך 'מטעם הדין' שרק באמצעותו ניתן 'לגשת' לבנק; אזי התאגיד הבנקאי נותן לזוכה, למעשה באופן אישי, שירות שהוא מספק עפ"י הדין. דיווח על נכסים וכספים - זה שירות נילווה לעסקיו. זה שירות שהחוק מטיל עליו - והוא נימנה במסגרת השירותים בחוק הבנקאות (רשוי).

ואף אם צד שלישי "רגיל" (שאינו בנק) מספק אותו שירות מבלי שנראה בזוכה "לקוח" שלו, כאשר השרות ניתן על ידי בנק יש לראות בזוכה משום "לקוח" לעניין זה. ושוב, נזכיר כי דיון זה עניינו הגדרת לקוח לצורך חוק תובענות ייצוגיות.

אף אני סבור כי תביעה המוגשת על-ידי נושה שהטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, נגד הבנק, נכנסת בגדר תביעה "נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין הלקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו", כאמור בסעיף 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

...

יתכן, כי בהליכים אחרים תלובן סוגיית מעמדן של קופות הגמל לעניין חוק תובענות ייצוגיות ובתי המשפט ייקבעו בה קביעות לגופה - אך, כאמור, לפחות במישור התכליתי, אין כל מקום להבחנה בין הבנקים וקופות הגמל בעניין זה. סוף דבר סוף דבר, אציע לחברי שלא להיעתר לבקשות הבנקים (ובכלל זאת קופות הגמל), ולקבוע כי לעניין חוק תובענות ייצוגיות ציות לצוי עיקול בא בגדרי שירות בנקאי - בגדר "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח". עוד אציע, כי כל אחד מן המבקשים ישלם למשיבים-התובעים (יחדיו) סך 10,000 ₪ שכר טרחת עורכי דינם.

אף אני סבור כי תביעה המוגשת על-ידי נושה שהטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, נגד הבנק, נכנסת בגדר תביעה "נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין הלקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו", כאמור בסעיף 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

באיזון בין השיקולים השונים, עמדתי היא – כדעת חברי השופט רובינשטיין – כי ניתן לראות בתביעה המוגשת על-ידי נושה, שהטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, נגד הבנק, כזו המוגשת "נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין הלקוח". אשר על כן, גם להשקפתי, דין הערעור להידחות.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל המפעלים אשר חויבו באגרת שפכים חריגים או אסורים ע"י המשיבה בהסתמך על הדיגום הראשון שנערך למפעל". מדובר, כך נטען, במספר רב של ניזוקים המחזיקים בנכסים בתחומי אשדוד וחויבו באגרת שפכים אסורים בגין דיגום ראשון שנערך להם.

המחלוקת המרכזית בית הצדדים היא בשאלה האם מיתקיים התנאי השלישי, קרי האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).

כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב) – הן הכללים משנת 2011 והן הכללים החדשים – נחקקו במטרה להסדיר הזרמה של שפכי תעשייה למערכת הביוב באופן שלא יגרום נזק למערכת הביוב, תהליכי הטיפול בשפכים וניצול מי הקולחין, ולמנוע מטרדים ונזקים לציבור או לסביבה (כלל 2 לכללים משנת 2011, כלל 1 לכללים החדשים).

בתווך מצויה התחולה הרטרוספקטיבית, אשר משפיעה רק על תוצאותיהן של פעולות שהסתיימו בעבר.

...

נוכח כל האמור, לא מצאתי כי מתקיים ביחס לבקשה התנאי המופיע בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיו קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשפטיות המתעוררות בתובענה זו, תוכרענה לטובת הקבוצה.

אי לכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), שהוגשה לפי פרטים 1 ו-3א' לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), הוא בטענות המבקשת נגד המשיבה, העוסקת בהפעלת מערכת לתיווך אשראי בין מלווים לבין לווים (להלן גם: "טריא"), כי פעלה בנגוד לדין ובנגוד להתחייבויותיה ללקוחותיה, וכן כי התרשלה, בכך שהעמידה במסגרת המערכת אותה היא מפעילה, ובאמצעות המלווים (ובכללם המבקשת), שש הלוואות בהקף של למעלה מ-26 מיליון ₪ למר חמדאן פדילה (להלן: "פדילה" או "חמדאן") במהלך החודשים אוקטובר 2019 עד ינואר 2020.

בתוך 14 ימים לאחר מילוי מלוא התחייבויותיה שעל פי הסכם פשרה זה, תגיש טריא לבית המשפט (עם העתק לבאי כוח המבקשת) הודעה, כי עמדה במלוא התחייבויותיה שעל פי הסכם פשרה זה. שונות מעשה בית דין וויתור - בכפוף לאישורו של הסכם הפשרה, מוותרים המבקשת וקבוצת התובעים המאושרת, כלפי טריא, נושאי המשרה ועובדים בחברה בעבר ובהווה ו/או כל תאגיד המחזיק בטריא ישירות או בעקיפין ו/או כל תאגיד המוחזק על ידי טריא ישירות או בעקיפין בעבר ו/או בהווה, לרבות דירקטורים ונושאי המשרה בהם ועובדיהם, וכן כלפי מבטחיהם של כל הנ"ל, באופן סופי, מלא, מוחלט ובלתי חוזר, על כל טענה ו/או דרישה ו/או עילה ו/או תביעה ו/או סעד, מכל מין וסוג שהוא, הקשורים אל ו/או הכרוכים עם ו/או הנובעים מאיזו מהטענות ו/או הדרישות ו/או העילות ו/או התביעות ו/או הסעדים הכלולים בכתבי הטענות שהגישה המבקשת במסגרת ההליך ולרבות בתובענה הייצוגית ובבקשת האישור ו/או הנובעים מן המסכת העובדתית או מן הנסיבות מושא התובענה הייצוגית ו/או בקשת האישור ו/או כל טענה אשר נטענה באילו מכתבי הטענות ו/או המסמכים ו/או חוות הדעת אשר הוגשו לבית המשפט.

דיון והכרעה בחינת הסדר הפשרה ואישורו בסעיף 19 לחוק נקבע, בין היתר, כך: "(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". בעניינינו, ניתן לקבוע כי התובענה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק, וכי הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר, ומהוה דרך יעילה והוגנת לסיום ההליך.

...

ביום 5.8.20 ניתנה החלטה שדחתה את בקשת המשיבה למתן ארכה להגשת התשובה לבקשת האישור, בין היתר, משום שנקבע בה כי: "לא מצאתי כי סיכויי בקשת הסילוק על הסף מספיקים כדי להיעתר לדחיה בהגשת תשובה לבקשת האישור, במיוחד כש'ההחלטה העקרונית' של הנהלת המשיבה המתוארת בבקשת הסילוק כי 'ככל שהלוואות חמדאן יהיו בפיגור ולא ישולמו במועדן – מלווי טריא לא יינזקו בשום אופן מכך והם ימשיכו לקבל את סכום הקרן והריבית של הלוואות חמדאן כאילו הלוואות אלה משולמות כסדרן', אינה נראית לכאורה כהתחייבות של המשיבה, ובוודאי שלא כהתחייבות מוחלטת שלה..." ביום 20.8.20 ניתנה החלטה שדחתה את בקשת המשיבה להורות למבקשת להסתלק מבקשת האישור או לחלופין להורות על סילוק בקשת האישור על הסף משום שנקבע כי בקשת סילוק על הסף של בקשת האישור תיעתר במקרים חריגים וכי המקרה דנן אינו נמנה עליהם.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 3 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 4 לעיל.

בתוך 14 ימים לאחר מילוי מלוא התחייבויותיה שעל פי הסכם פשרה זה, תגיש טריא לבית המשפט ולבאי כוח המבקשת הודעה, כי עמדה במלוא התחייבויותיה שעל פי הסכם פשרה זה. אני ממנה את באי הכוח המייצגים כמפקחים על ביצוע הסדר הפשרה, והם ידאגו לכך שהודעותיה של טריא כנזכר לעיל יוגשו במועדן, ידאגו להגשת התייחסות לכל אחת מההודעות, וכן יפעלו פעולות פיקוח נוספות, ככל שיסברו כי יש בהן צורך או יקבלו לכך הוראות על ידי בית המשפט.

אני מאשר את נוסח ההודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק שצורפה כנספח ג' להסדר הפשרה בכפוף לתיקונים הבאים: אחרי הפיסקה בהודעה בדבר מעשה בית דין, תבוא פיסקה נוספת כדלקמן: "באי כוח המבקשת מונו כמפקחים על ביצוע פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה". לפני השורה האחרונה בהודעה תתווסף הפיסקה הבאה: "כמו כן ניתן יהיה לעיין בהודעה זו ובהסדר הפשרה באתר האינטרנט של טריא באמצעות קישור אליהם, שיימצא בדף הראשון אליו מגיע הגולש באתר". המשיבה תדאג לקיים את האמור לעיל עובר לפרסום ההודעה, ועד שבית המשפט יאשר כי ביצעה במלואן את התחייבויותיה שבהסדר הפשרה.

על כן ככלל, טענות סף נגד אישור ניהול תובענה כייצוגית יידונו במהלך הדיון בבקשת האישור עצמה, ולא בגדר בקשה לסילוק על הסף; זאת להוציא מקרים חריגים, כאשר יש אפשרות לא מבוטלת שהדיון בבקשת האישור יסתיים בלא כלום, בשל טענת הגנה שניתן להכריע בה כבר בפתח הדיון (עניין בן חמו, פסקה 17; רע"א 2022/07 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, פסקה 6 (13.8.2007)).

ביחס לאלה, יפים דבריה של הנשיאה א' חיות בעיניין בן חמו: "בנוסף על כך, ואף שמדובר בהליך ייצוגי, לא ניתן להיתעלם בהקשר זה מפערי הכוחות העצומים בין פייסבוק אירלנד והמשתמשים הישראלים בפייסבוק. פייסבוק אירלנד היא חברת ענק זרה הפועלת במספר רב של מדינות בעולם ועובדה זו מקשה על משתמשים ישראלים בפייסבוק לתבוע אותה. לפייסבוק אירלנד אין תמריץ של ממש להיתחשב בזכויות ובאינטרסים של הצרכן הישראלי ומסיבה זו עמדת המיקוח של הצרכן הישראלי אל מול פייסבוק אירלנד היא גרועה במיוחד. מאפיינים אלו של ההיתקשרות בין פייסבוק אירלנד והמשתמשים הישראלים בפייסבוק מצדיקים קיומו של פקוח הדוק על פעילותה והחלת סטאנדרט ביקורת מחמיר עליה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העלייה הדרמטית בהקף המסחר עם תאגידים זרים באמצעות האנטרנט בשנים האחרונות" (שם, בפיסקה 37).

בנייר העמדה, רשות התחרות ממליצה לאמץ אסדרה ביחסים שבין פלאטפורמות מקוונות ובין משתמשים עיסקיים בדין הישראלי, זאת בדומה לרגולציה האירופית בתחום ([רשות התחרות קידום רגולציה בין ספקי שירותי תיווך מקוונים ומשתמשים עיסקיים (2021)](https://www.gov.il/he/departments/publications/Call_for_bids/onlineplatforms-draft)).

...

המבקשות חולקות על קביעה זו והן סבורות שאופי הפעילות של המפרסמים, והעובדה שתחת קבוצה זו נכללים גם עסקים מהגדולים במשק הישראלי, שוללים את המסקנה שמדובר ב"צרכנים".

סוף דבר סופו של דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הסילוק.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.