תובענות בוררות בעניין פסק דין חלקי והשלמתו

בפסק בוררות שניתן על ידי הבורר ביום 14.12.2017 אשר הוכתר בכותרת "פסק בוררות" (להלן – פסק 2017) דחה הבורר כליל את כל התביעות שהתייחסו לחיובי יתר בגין רכיב הקרקע, שהופנו נגד קבוצת הרכישה "אור על הפארק" (להלן – הקבוצה) וקבע כי "מחיר הקרקע לכל אחד מהרוכשים נקבע במשא ומתן בין כל רוכש והמארגנת מבלי שלרוכשים האחרים הייתה השפעה כלשהיא על התמורה שהאחר משלם", וכי "לשון ההסכם ברורה והוראות ההסכם אינן מטילות כל חובה פוזיטיבית על חברי קבוצת הרכישה לנהוג בשויון האחד כלפי השני ולערוך איזון לעניין רכיב הקרקע". בה בעת קיבל הבורר את טענת יחזקאל ואסתר נקר (להלן- נקר) בלבד בכל הנוגע לחיובם בתשלום המתייחס להתייקרויות ברכיב הבניה, וקבע: "מוכן אני לקבל את הטענה כי ביחס לתובעים נקר, ולמצער באופן לכאורי, חל שיעור התייקרויות גבוה יותר ביחס לשעור התייקרויות עלויות הפרויקט כולו ואף מוכן אני לקבל כי ישנו משום חוסר צדק בהתייקרות זו... וכי אין הסבר מתקבל על הדעת לשעור ההתייקרות ביחס לדירת התובעים נקר. מושכלות יסוד הן כי ציפייתם הלגיטימית של כל אחד מהרוכשים היא שככל שיחול שינוי באומדן הפרויקט, תושלם יתרת הכספים באופן פרופורציונלי להשקעתם המשוערת ההתחלתית של כל אחד מהרוכשים" (סעיף 173), וכי "נחה דעתי שמשפחת נקר שילמה תשלום ביתר בגין סעיף ההתייקרויות של בניית הפרויקט. אשר על כן אני פוסק שהתובעים יחזקאל ואסתר נקר זכאים להיתחשבנות חדשה בגין ההתייקרויות הבנייה אשר הושתו עליהם" (סעיף 176).

"נקבע זה מכבר כי ההבחנה בין פסק ביניים בבוררות לבין החלטה אחרת שניתנה בבוררות, תיעשה על פי אותם המבחנים בהם נעשה שימוש על מנת להבחין בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של בית המשפט... החלטה, שנטען לגביה כי היא פסק-דין חלקי, תיחשב לכזו רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק ניסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נימצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה... באופן דומה, נקבע כי המבחן הראוי לבחינת סופיות ההחלטה, על מנת לקבוע אם מדובר בפסק דין חלקי או בהחלטה אחרת – הוא מבחן הסעד, היינו האם התובע קיבל את הסעד הסופי שבקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו" (רע"א 5526/18 יפה נ' דיאמנט, פסקאות 18-19 לפסק דינו של השופט מינץ והאסמכתאות שם, ניתן ב-13.12.2018).

...

הכרעות קודמות לצורך הבנת המחלוקת הנוכחית, אין מנוס מפירוט ההתרחשויות הקודמות, הן אלו שבאכסניית הבוררות והן אלו שבבית המשפט.

השלושה דחו את המתווה המוצע וחזרו על עמדתם לפיה אין להחזיר את הבוררות לנקודת ההתחלה, כי הבורר כבר קיבל את עמדתם באשר לאופן בו צריכה להיעשות ההתחשבנות בקשר לרכיב התייקרויות הבניה, וכבר קבע כי השלושה שילמו תשלומי יתר; כי "לבורר אין סמכות לשנות מקביעותיו", וכי גם אם שגה בקביעתו בפסק 2017 אינו יכול לחזור בו מקביעתו זו. למען הסר ספק הדגישו כי "ככל שכבוד הבורר מבקש להטיל את החישוב על גורם מקצועי אזי החישוב יבוצע אך ורק בהתבסס על פסק הבורר והראיות הקיימות בתיק עד למתן פסק הבורר". השלושה הודיעו לבורר כי "בדעתם לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול החלטות אלה ולמתן הוראות מתאימות", וכי "לא ניתן להמשיך בניהול הבוררות בטרם יישמע דברו של בית המשפט המחוזי הנכבד". באין החלטת עיכוב ניתן ע"י הבורר ביום 05.01.2020 "פסק בוררות" בו חזר על כל השתלשלות העניינים, על החלטותיו הקודמות, על קביעות בית המשפט, ועל טענות הצדדים, וקבע: "למרבה הצער, בשלב הראשון של ניהול הבוררות, הטענות המתוארות בסעיף 26 לעיל היו טענות כבושות. בעלי הדין לא טרחו להעלותם בפני, ולכן גם לא הייתי מודע להם, וממילא לא הובאו שום ראיות בקשר לטענות אלה. אם התובעים היו פועלים על פי ההנחיות שהוצאתי, טענות אלה היו מתבררות בהמשך הבוררות. לא מן הנמנע כי טענותיהם של התובעים בעניין זה, היו מתקבלות על ידי". התוצאה האופרטיבית בפסק הסופי היא:"הנני דוחה את תביעתם של התובעים בגין הוצאות הבנייה". שלושת התובעים חויבו בשכר טרחת הבורר בסך 27,790 ₪, וכל אחד מהשלושה חוייב בשכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪ (להלן – פסק הבוררות הסופי).

וכפי הפסיקה: "הלכה היא ש'סופיות פסק הבורר מתבטאת בכך 'שעם מתן הפסק הבורר הוא functus officio ואינו רשאי עוד להוסיף או לגרוע מן הפסק דבר, גם אם הגיע למסקנה, ששגה בפסקו'... הדין בישראל הוא שבורר רשאי לשנות מהחלטות ביניים שנתן, ולנווט את הדיון שלפניו ..., אך אין בכוחו לשנות או לשלול תוקפו של פסק בוררות שנתן אלא בהתאם להוראות החוק או להוראות בית המשפט" (אב"ע 66522-01-20 עו"ד קצף נ' אי ג'י טי השכלה בע"מ ואח', פסקה 7, ניתן ב-08.03.2020; וכן: "משפוסק בורר את פסקו, הפסק - על דרך העיקרון - פסק סופי הוא, ולא ניתן לשנותו, לתקנו או לבטלו אלא כהוראת החוק... וכך, אם לאחר שפָּסַק את פְּסָקוֹ, הגיע בורר לכלל מסקנה כי בפוסקו כפי שפסק נתפש הוא למישגה מהותי בגופם של דברים, אין בידו לחזור בו מהכרעתו ולשנות את הפסק, ממש כשם שאין בידו של בית-משפט, לאחר פסיקת הדין, לחזור בו ולשנות את הכרעתו. הבורר, כמוהו כבית-משפט, מלאכתו תמה ונשלמה עם מתן פסק הבוררות; הבורר הוא functus officio. עם מתן הפסק נסתיים תפקידו של הבורר, וסמכותו לדון במחלוקת שבין הצדדים פקעה ואיננה עוד. אם יוסיף הבורר ויחליט בענייני הבוררות לאחר מתן הפסק - עשייתו עשייה שבהיעדר סמכות היא... שינוי מהותי בגופו של הפסק - תיקון-טעות-של-מהות אשר נפלה בפסק, פסק של בית-משפט או של בורר - ניתן אך לשיקולה ולסמכותה של ערכאת הביקורת: בית-משפט שלערעור לעניינו של בית-משפט ובית-המשפט המוסמך לעניינו של פסק בורר. נזכיר עוד כי העילות להתערבות בפסק בורר מצומצמות הן בהיקפן לעומת העילות להתערבותה של ערכאת ערעור בפסק דינו של בית-משפט, והדברים ידועים" (רע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ, פ"ד סא(1) 406, 427-428).

בפסק 2017 ובפסק פברואר 2019 קבע הבורר לאחר הליך שמיעת ראיות וחקירת מצהירים, הן מצהירי השלושה והן נציגי הקבוצה, בהיגדים ברורים שאינם מצריכים פרשנות, כי "אין הסבר מתקבל על הדעת לשיעור ההתייקרות ביחס לדירת התובעים נקר" כי "מושכלות יסוד הן כי ציפייתם הלגיטימית של כל אחד מהרוכשים היא שככל שיחול שינוי באומדן הפרויקט, תושלם יתרת הכספים באופן פרופורציונאלי להשקעתם המשוערת ההתחלתית של כל אחד מהרוכשים" כי "נחה דעתי שמשפחת נקר שילמה תשלום ביתר בגין סעיף ההתייקרויות של בניית הפרויקט" וכי "נחה דעתי שמשפחות נקר, בן אקון ובסרב שילמו תשלום ביתר בגין סעיף ההתייקרויות של בניית הפרויקט". מדובר בקביעות נחרצות שניתנו לאור קבלת התיזה של השלושה בדבר הדרך בה צריכים לחשב את ההתיקרויות בבניה ובהיעדר טענה אחרת מצד הקבוצה.

משכך אני מורה: · הבורר עו"ד אהרן פולק יישאר בתפקידו.

המבקשת מוסיפה עוד שהבורר אינו יכול לקבוע אימתי תחשב עשייתו השיפוטית כפסק דין ואימתי לא. המבקשת מדגישה שההבחנה בין פסק בוררות סופי או חלקי לבין החלטה אחרת נבחנת על פי אותם כללים המבחינים בין פסק דין לבין החלטה אחרת, ולפיהם יש לבחון האם תם הדין בתביעה והבורר סיים את מלאכתו, כאשר יש להחיל את מבחן הסעד.

בעיניין זוהר יפה, חזר בית המשפט על הפסיקה לפיה הבחנה בין פסק ביניים בבוררות לבין החלטה אחרת שניתנה בבוררות, תיעשה על פי אותם המבחנים בהם נעשה שימוש על מנת להבחין בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת של בית המשפט.

עא (י-ם) 3031/02 שרה אסולין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (21/7/02) אליו הפניתה המבקשת, דוקא פועל כנגד עמדתה שכן באותו מקרה הכריע בית המשפט בסוגיית החבות במסמך שהכתיר כ"פסק דין" והוסיף וקבע שהיה ותתעורר מחלוקת באשר לאופן החישוב יוכלו הצדדים לחזור לבית המשפט להשלמת פסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, בהחלטת הבורר ובמכלול הראיות והטענות שנטענו, באתי לידי מסקנה, שהחלטת הבורר מתאריך 21/6/21 הינה החלטת ביניים ולא פסק דין חלקי ומשכך דינה של הבקשה לאישור פסק הבורר להידחות על הסף.

מסקנה זו מתבקשת ונלמדת גם מדרך ההיקש להחלטות הניתנות על ידי בית המשפט.

התוצאה דינה של הבקשה להורות על אישור החלטת הבורר כפסק בוררות חלקי, להידחות באשר מדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק בורר.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 49700-02-20 מזאוי נ' שוקחה ת"א 3181-04-20 שם תיק ללא שמות חיסויים תיק חצוני: מוצג + מפה 29.04.2021 לפני כבוד השופט אלעד טל התובע בתיק 49700-02-20 התובעת בתיק 3181-04-20 נאדר מזאוי ת"ז 058159732 (ע''י ב''כ עו''ד מאהר דלי ואח') לילא שוקחה ת"ז 035294818 (ע''י ב''כ עו''ד מג'די עאבד) הנתבעת בתיק 49700-02-20 הנתבעים בתיק 3181-04-20 לילא שוקחה ת"ז 035294818 (ע''י ב''כ עו''ד מג'די עאבד) .1 נאדר מזאוי ת"ז 058159732 .2 מאהר מזאוי ת"ז 029836673 .3 מרואן מזאוי ת"ז 024739963 (ע''י ב''כ עו''ד מאהר דלי ואח') פסק דין

בפועל, היתה הסכמה בין מישפחת המשכירה למשפחת אבו אסעד אשר הביאה בשנות ה – 70 של המאה הקודמת למתן היתר בניה למשפחת אבו אסעד לבניה על קו האפס והיתר בניה דומה למשכירה שבנתה אף היא מבנה על קו האפס בצמוד לביתו אולם לא השלימה אותו.

עניין זה בורר בשתי התביעות הדדיות שהגישו המשכירה ונידאל אבו אסעד לבית המשפט השלום לאחר ההיתנגדות של נידאל אבו אסעד לבניה ובערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (וראה בענין זה פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בת.א. 29040-03-16 ות.א. 53477-01-16 פסקה 2 ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בע''א 59589-12-20 פסקה 52 , 58 לפסק הדין).

...

על כן אני דוחה את תביעת השוכר שמספרה 49700-02-20 וכן את תביעת המשכירה שמספרה 3181-04-20.

לאחר ששקלתי את מורכבות ההליך, השכר הראוי לאור ההשקעה המוערכת בו וכן את הסכמתה החוזית של המשיבה לתשלום שכ''ט ב''כ, אני מחייב את השוכר – התובע בת.א 49700-02-20 לשלם למשכירה – הנתבעת שכר טרחת עו''ד בסך כולל של 40,000 ₪.

אני מחייב את המשכירה – התובעת בת.א. 3181-04-20 לשלם לשוכר – הנתבע שכ''ט מינימלי על פי כללי לשכת עורכי הדין בסך כולל של 13,000 ₪.

בין היתר הסמיכוהו הצדדים "להוציא צווים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מי וסוג שהוא, לרבות חלקיים ו/או זמניים ו/או פסקי דין ביניים כפי ראות עיני[ו].. ולרבות החלטות על דרכי אכיפה ובצוע בעין" (הפִּסקה הרביעית להסכם-הבוררות; הנספח הששי לכתב-התביעה).

כותרתו: "פסק דין ביניים". נקבע בו, בייחוד, לאימוֹר: "בדין ודברים שבין [הצדדים] בענין מסוי הנכסים ברח' רבינוביץ 3 בני ברק, החלטתי כדלהלן:

עם השלמת-התשלום ימסור הנאמן לנתבע אישור מאת רשות-המסים כי חוב-המס נפרע.

...

כותרתו: "פסק דין ביניים". נקבע בו, בייחוד, לאמוֹר: "בדין ודברים שבין [הצדדים] בענין מיסוי הנכסים ברח' רבינוביץ 3 בני ברק, החלטתי כדלהלן:

לאחר שמיעתם המקפת, בישיבת-אתמול שבקדם-משפט, של שני הצדדים באמצעותם של באי-הכוח הנכבדים, הגעתי לכלל-מסקנה כי מטעמים של יעילות-הדיון, של הגינות-ההליך ושל חיסכון במשאביהם של הצדדים שניהם, ראוי הוא להפעיל את סמכותו של בית-המשפט שלפי תקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סבורני כי משהוגשה תובענה זו קנה לעצמו בית-המשפט, בהליך שלפנַי, את הסמכות שלא להטריח מי מהצדדים לעשות כן. תחת זאת, קביעותי הן כדלקמן: בתוך 20 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלים הנתבע את כל חיוביו שלפי פסק-הבורר ובייחוד יסדיר את תשלומו של מס-המקרקעין, לרבות כל הפרש של הצמדה או ריבית, שנצברו את מועד-התשלום בפועל; זאת יעשה הנתבע באמצעות-הפקדתו של הסכום, העומד לתשלום, בידיו הנאמנות של בא-כוחו של התובע, עורך-הדין גרוניך ("הנאמן"), כאמור בתוך 20 ימים מיום-קבלתו של פסק-הדין.

ב"כ המבקשת הפנה גם לסעיף 24 לחוק העוסק בעילות ביטול פסק בוררות, כשלבית המשפט סמכות להורות גם על ביטול חלקי, השלמה או תיקון של פסק הבוררות בהתקיים העילות הקבועות בסעיף.

ובהקשר ל"טעות חישוב" כמשמעותה בסעיף 22(א)(1) קובע פסק הדין בענין שועלי לעיל: " "טעות חישוב" הנזכרת בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות אינה רק שגגה אריתמטית שנפלה בפסק הבוררות אלא גם טעות הנובעת מאי-התאמה חשבונאית בין סעיפיו השונים של הפסק, באופן שהסכומים אשר נקבעו בסעיף אחד אינם תואמים את קביעות הבורר, המתייחסות לאותם הסכומים, בסעיף אחר" (פיסקה 9 לפסק הדין).

מדובר בפסק דין ארוך המעלה את טענות הצדדים ואת הכרעת הבורר, ולטעמי עונה על דרישת ההנמקה כאשר הבורר פירט מהם הטעמים שהובילו אותו לקבלת או דחיית התביעות שהגישו הצדדים, וכך עשה גם כשדחה את התביעה בקשר לפצוי המוסכם.

...

בתגובתה טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת המשיבה אמנם על פניו עתרה המבקשת לאשר את פסק הבוררות, אך בפועל אין מדובר באישור הפסק אלא בערעור על תוכנו ועל כך שלא נפסק לזכותה הפיצוי המוסכם, והדבר הוא בגדר ערעור על קביעות הבורר, הליך שאינו אפשרי ע"פ הסכמות הצדדים בשטר הבוררות.

אלא שגם בהקשר זה שקל הבורר את הטענות ש הועלו וקבע בסעיף 102.20 לפסק הבוררות: "אני קובע כי הקבלן והיזם גרמו לעיכובים בביצוע, כל צד וטענותיו עימו." בהבהרה מיום 28.03.2023, חזר על הכרעתו בעניין זה וקבע: "6. בהתייחס לסעיף מספר 5) בבקשה מטעם הקבלן – סעיף 104.5, בהתייחס לטענות הקבלן על כי הקבלן לא הפר את ההסכם, קיימות טענות היזם כי הקבלן הפר את ההסכם, ראו סעיף 102.20 בפסק הבורר. כל צד טוען שהצד השני הפר את ההסכם לכן קבעתי כי הפיצוי המדובר לא יחול, לא על הקבלן ולא על היזם." העולה מהאמור הוא שלנגד עיני הבורר עמדו הטענות הקשורות בפיצוי המוסכם והוא דחה אותן במפורש, משום שסבר ששני הצדדים אחראים ושניהם תרמו לעיכוב הביצוע, ובכך הכריע במחלוקות שעמדו בפניו.

כלומר, אין מדובר במחלוקת שנותרה ללא הכרעה אלא טענות כנגד ההכרעה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס או טעות חישוב ע"פ סעיפים 22(ד) ו- 22(א)(1) לחוק הבוררות – נדחית; כך גם הבקשה לביטול חלקי או תיקון פסק הבוררות ע"פ העילות שבסעיף 24 לחוק.

משנדחתה בקשת המבקשת לתיקון פסק הבוררות, נותרה על כנה הבקשה לאישור הפסק אשר מוסכמת גם על המשיבה, ולפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות ואת הבהרות הבורר שניתנו ביום 27.03.2023 וביום 28.03.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.