בעקבות השריפה פנו דנבר אל הפניקס חברה לביטוח, שביטחה אותם בפוליסת אש ובפוליסת ציוד אלקטרוני, וזו שילמה להם תגמולי ביטוח בסך של כ-3.1 מליון ש"ח.
לאחר קבלת התשלום, הגישו דנבר תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בת.א. 207-09-10 (להלן – "התביעה הראשונה") וזאת מהטעם שהם ביטחו את המפעל והרכוש באופן חסר, ולכן הם שופו בגין נזקיהם באופן חלקי בלבד.
על כך משיבות הנתבעות, כי ביהמ"ש העליון כלל לא דן באותו חלק של פסה"ד שהתייחס להודעת צד ג', כלומר, לא דן ולא היתייחס לטענותיה של הפניקס בדבר אחריותן הנזיקית של הערייה ואיילון, ומכאן שהקביעות של ביהמ"ש המחוזי בנושא הזה לא בוטלו, ונותרו על כנן.
ב. למרות האמור, אני דוחה את בקשתן של הנתבעות לדחיית התביעה, שכן, השאלה האם הערייה הפעילה או לא הפעילה כנדרש את סמכויות הפיקוח והאכיפה שלה כלפי מיפעל דנבר, לא נדונה ולא הוכרעה בתביעה הראשונה, ואין השתק פלוגתא בעיניין זה.
ג. טענת התובעת בתביעתה, כי מוקד התפרצות האש היה מחוץ לגדר המפעל, בשטח שהוא באחריות הערייה ו/או אופקים חדשים – נדחית, שכן, בעיניין זה קיים השתק פלוגתא נגד התובעת.
...
דיון והכרעה
הגם שבית המשפט העליון קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, אני מקבל את טענת הנתבעות, כי הביטול מתייחס אך לעניינים שנדונו בפני ביהמ"ש העליון, והוא אמר את דברו לגביהם (קרי, אחריות או העדר אחריות של מכבי האש כלפי דנבר); ולא לעניינים שביהמ"ש העליון לא דן ולא הביע דעתו בנוגע אליהם (קרי, אחריות או העדר אחריות של העירייה ואיילון כלפי הפניקס).
לסיכום עד כאן, דעתי היא כי בית המשפט העליון לא ביטל ולא התכוון לבטל את אותו חלק מפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, שדן בהודעת צד ג' של הפניקס נגד העירייה ואיילון.
מה שנקבע בעניין הזה בפסק הדין בתביעה הראשונה, בחלקו הנוגע להודעת צד ג', כך הוא:
"טענות נוספות שטוענת הפניקס הן בהפעלת סמכויות האכיפה והפיקוח. בהינתן המסקנה שאליה הגעתי בכל הנוגע לאחריות הנתבעות, הרי שממילא אין קשר סיבתי בין ההפרות, אף אם היו, ואין בכך כדי להביע עמדה בשאלה זו שאינה נצרכת להכרעה, לבין הגורם להטלת האחריות – אופן התנהלות צוות הכיבוי הראשון. כפי שתיארתי לעיל, בהתייחסי לטענות האשם התורם, הרי שגם אם היו ננקטים אמצעים כאלה או אחרים, לא הייתה התוצאה משתנה. שכן, הכשל מקורו בשלב הראשון של האירוע, בעת שניתן היה לכבות את השריפה, ולא בשלבים המאוחרים יותר, שבהם יכולה להיות השפעה לאמצעי מיגון כאלה או אחרים".
הנה כי כן, בית המשפט המחוזי לא דן ולא הכריע בשאלה, שלא הייתה נצרכת להכרעה, האם הפרה העירייה את חובות האכיפה והפיקוח שלה, אם לאו.
ב. למרות האמור, אני דוחה את בקשתן של הנתבעות לדחיית התביעה, שכן, השאלה האם העירייה הפעילה או לא הפעילה כנדרש את סמכויות הפיקוח והאכיפה שלה כלפי מפעל דנבר, לא נדונה ולא הוכרעה בתביעה הראשונה, ואין השתק פלוגתא בעניין זה.
ג. טענת התובעת בתביעתה, כי מוקד התפרצות האש היה מחוץ לגדר המפעל, בשטח שהוא באחריות העירייה ו/או אופקים חדשים – נדחית, שכן, בעניין זה קיים השתק פלוגתא נגד התובעת.
