תובענה לנזקי גולף עקב תאונ עבודה

בעקבות התאונה הגיש הנפגע הודעה למוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל" או "התובע"), בדבר פגיעה בעבודה ותבע תשלום דמי פגיעה.

נטען כי מאחר ותאונת דרכים היא "מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ומאחר ובמקרה דנן לא נעשה שימוש ברכב מנועי-ממילא אין בפנינו תאונה וממילא אין גם מקום לתביעה מכוח ההסכם, העוסק במקום בו המל"ל ביצע תשלום לנפגע, בתאונה ממין זה. 23.

כך בסעיף 8 להסכם נמצא כתוב כי: "הסכם זה יחול על תביעות בגין תאונת דרכים שאירעו מיום א' בתשרי תשל"ז (25.9.76) (להלן: היום הקובע) ולאחריו; הצדדים מסכימים כי הוראות ההסכם הקודם ביניהם ימשיכו לחול על תביעות בגין תאונות שארעו עד ליום הקובע". ומנגד סעיף 23(א) לחוק הפיצויים קובע כי: "תחילתו של חוק זה היא ביום א' בתשרי תשל"ז (25 בספטמבר 1976); על תאונות דרכים שארעו לפני תחילתו של חוק זה יחול הדין הקודם". משמע; הצדדים התכוונו כי מיום כניסת חוק הפיצויים לתוקף, יכנס לתוקף גם ההסכם בניהם, זאת אף שההסכם נחתם רק בשנת 1979.

...

מאחר שמסקנתי היא שההסכם לא חל על המקרה דנן, ממילא מתייתר הצורך לידון בטענות שהעלו הנתבעות, באשר לגובה הסכום הנתבע.

בהמשך לאמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות שכר טירחת עו"ד סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 6.2.05.

הנתבעת סבורה, שבאותו אופן יש להתייחס לעדותו של אלברט שלום, סמנכ"ל חברת אייבי טרנס, שטען בתצהירו שאלמלא התאונה התובע היה ממשיך לעבוד אצלם וזוכה לתנאי שכר משופרים.

...

כדברי השופט א' רובינשטיין שנאמרו בדונו בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ: "כעניין שבעקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות. פראפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה. רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם-פרט כאמור-למקרים שבהם אין מנוס מכך...

הטענה, במיוחד באופן שהוצגה, איננה מאפשרת להעתר לדרישה לפיצוי בגין הפסד פנסיה או זכויות סוציאליות, מה גם שעברו התעסוקתי מעיד בעיקר על הכנסות שבאו מעבודה כעצמאי.

לאור פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשעור הנכוי (ע"א 2596/92 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' כהן; ע"א 3263/96 קופת חולים כללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817; ע"א 8667/02 שרון נ' מזרחי; ע"א 1249/04 אדהם נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, ובשוקלי את הנסיבות במקרה דנן, נראה לי להעמיד את ההפחתה בשיעור של 30% מהפצוי בגין הוצאות ניידות בעתיד.

בפני תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת עבודתה במעדנייה של הנתבעת.

הלכה פסוקה היא כי יש לנהוג במשורה בהטלת אשם תורם על תובעת שנפגעה בתאונה תוך כדי ביצוע עבודתה.

...

אני סבור כי בנסיבות העניין זכאית התובעת להפסדי שכר לעבר בהתאם לתקופת אי-הכושר מיום התאונה 6.11.13 ועד ליום 31.12.15, בהתאם לדו"ח הועדה הרפואית מתאריך 2.2.16, אישורי המחלה, התעודות הרפואיות, סיכומי הביקור ומכתבי השחרור שצירפה התובעת – ולפי בסיס שכר מינימום עדכני חודשי של 5,300 ₪ ובסכום של 132,500 ₪.

בהתחשב בכל האמור לעיל ובשים לב לתהליך שעברה התובעת לאחר התאונה, הניתוח והסבל שהיה מנת חלקה ולתקופות אי-הכושר בהן לא היתה מסוגלת לתפקד ולאור שיעור הנכות הצמיתה של 5% מצאתי לפסוק לתובעת בגין ראש נזק זה סכום של 30,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק סופי ומוחלט של התביעה תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפסדי שכר לעבר - 132,500 ₪ הפסדי שכר לעתיד - 100,000 ₪ הפסדי פנסיה - 12,500 ₪ עזרה צד ג' עבר ועתיד - 30,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות - 30,000 ₪ כאב וסבל - 30,000 ₪ סה"כ - 335,000 ₪ מסכום זה יש לנכות את תגמולי המ.ל.ל. ששולמו לתובעת.

66) בפסק הדין בעיניין רע"א 6563/15 פלוני נ' עמי מיטרני בע"מ, מיום 27.6.2017, בהתייחסו של בית המשפט העליון לסעיף 82 בפקודה, קבע: "...מלשונו הברורה של הסעיף עולה, כי המעסיק זכאי לנכוי הגימלאות המשולמות, או עשויות להיות משולמות, על-ידי המל"ל בגין תאונת העבודה שאירעה (בכל קונסטלציה שהיא) - הא-ותו-לא" (סעיף 9).

על כן, כאשר מחויב המעביד לפצות את העובד בגין נזקיו, הרי "מבקש הוא, בצדק, להנות מן הביטוח. ההנאה מן הביטוח מגולמת בהסדר שלפיו מנוכה שווי תגמולי העבודה (המבטאים את שווי הביטוח שנרכש) מסכום הפיצויים - זאת אפילו לא תבע הניזוק תגמולים כלל (ניכוי רעיוני) או בחר לתבוע תגמולים אחרים" [ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון, מיום 5.11.2006 (סעיף 8)].

...

32) לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי בנסיבות העניין, הדין עם התובע.

63) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, סבורני כי בסוגיה המשפטית דנן, הדין עם הנתבעת.

סיכום 75) לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל.

טענות הצדדים: לטענת התובעת, ביום 16.03.2015 החליט בית הדין על העברת התיק להליך הוכחות בשאלה האם יש לראות בתובעת כמי שנפגעה בתאונת עבודה ומהו הנזק שניגרם לה בעקבותיה.

פעילותה זו של התובעת תרמה לה רבות מבחינה מקצועית וכלכלית מכיוון שחבריה וחברותיה לליגה הפנו אליה לקוחות רבים ובכך נולדה לה עבודה שלא הייתה באה לעולם לולא פעילות זו. לאור כלל האמור טוענת התובעת, כי יש לקבל את תביעתה ולקבוע כי התאונה שארעה לתובעת הנה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

...

התובעת הגישה שתי תביעות כנגד המוסד (שאוחדו על ידי בית הדין): תביעה לתשלום דמי תאונה (שתחילה נדחתה, ולאחר מכן הוכרה במהלך בירור ההליך), ותביעה לתשלום דמי פגיעה – נשואת פס"ד זה. ביום 02.08.2018 ניתן פסק דינו של בית דין זה (להלן גם: פסה"ד הראשון), לפיו נדחתה תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי: "יב. לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי משחק הכדורסל שבמהלכו נפגעה היה בגדר "פעילות נלווית" לעיסוקה כעורכת דין עצמאית.

בחוות דעתה המפורטת של לשכת עורכי הדין , כמפורט מעלה, עולה, כי לנוכח היתרונות המקצועיים מהם נהנים חברי הלשכה אשר משתתפים בליגה למקומות עבודה, לרבות הקשרים המקצועיים, הפניית הלקוחות והעשרת הידע המקצועי וכן לאור אופייה הייחודי של לשכת עורכי הדין, שהחברות בה הינה כפויה ואינה וולונטרית, יש לקבל את תביעתה של התובעת.

יצויין כבר עתה, כי מקובלת עליי עמדת הלשכה.

סוף דבר: בנסיבות העניין, התביעה מתקבלת.