תובענה למתן הצהרה על בעלות במחצית מגרש בנתניה

המנוח רשום כבעלים של מחצית מהזכויות בנכס המשמש חנות ומושכר לצד ג' (להלן "הנכס" או "החנות").

במקביל לתובענה דנן, ובמה שנראה כשימוש לרעה בהליכי משפט, פתח המבקש ביום 24/2/19 שני תיקי הוצל"פ בנתניה למימוש שטר המשכנתא ושטר החוב.

בדיון שהתנהל בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום 17/11/14 הודיע ב"כ המנוח לפרוטוקול כי הנכס היחיד שבבעלות המנוח הוא החנות נושא התובענה דנן – "הנכס האחרון שנותר למרשי הוא חנות שגם אותו מבקשים לקחת במסגרת ההליכים דנן", ומכאן שהמנוח ראה את עצמו כבעל הזכויות בנכס.

 בתשובה לשאלה מהו הסכום שנתן למנוח - האם 547,000 ₪ כפי שצוין בתובענה, 300,000 ₪ או מיליון ₪ - העיד המבקש: "אנחנו הגענו בסוף להסכם שמגיע לי ממנו 300,000 ₪. זה הכל", ובהמשך העיד: "אנחנו סיכמנו שהוא צריך לתת לי 300,000 ₪. לאחר מכן הבחור היה חולה ואני מימנתי לו את העוזר, מימנתי לו אוכל" (עמ' 13 ש' 31-24).

בעניינינו, שטר ביטול המשכנתא על זכויות המנוח בחנות שהמבקש חתם על כמה העתקים שלו, נושא את הכותרת הבולטת והמודגשת "שטר פדיון משכנתא", וכך גם לגבי שטר הפדיון הנוסף שנחתם בקשר לביטול המשכנתא שנרשמה על הזכויות במיגרש - מיסמך שלא צורף לתובענה אלא רק לכתב התשובה של קרול.

המבקש חזר וטען בתובענה, בתצהירו ובסיכומיו כי לו היה המנוח בחיים הוא היה יכול להצהיר על תקפות המשכנתא, אך המבקש לא הסביר מדוע אם כך לא פעל למימוש המשכנתא לפני פטירתו של המנוח.

...

די בממצאים שנקבעו בפסק דין זה לעיל כדי לקבוע כי דין התובענה להידחות.

על כן ולאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית.

בנסיבות העניין, לאור דחיית התובענה ועל רקע הקביעות דלעיל, אני מחייב את המבקש לשלם לקרול, משיבה 1, סך של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

א מבוא בתביעה זו עותר התובע (להלן: "מר אלעד חיון") לבטל את פסק-הדין שניתן בתיק ה"פ 23122-06-14 ולהצהיר כי מכיוון שהוא היורש היחידי של רכוש אביו המנוח (להלן: "מר יוסף חיון") יש להורות על רשומו כבעלים של הזכויות בדירה ברחוב ז'בוטינסקי 2 חדרה הידועה גם כגוש 10036 חלקה 466/2 (להלן: "הדירה").

אין מחלוקת בין הצדדים לצורך ההכרעה בתיק זה כי: מר אלעד חיון הנו היורש היחידי על-פי דין של המנוח יוסף חיון ז"ל. מר שמואל חיון הנתבע 1 (להלן: "מר שמואל חיון") וגברת אביבה שקלי ז"ל, שעזבונה ויורשיה הם הנתבעים 2-6 (להלן: "המנוחה אביבה שקלי"), הנם אחיו למחצה של מר אלעד חיון.

גברת רחל ג'נרו ומר רוברט הדג'ס בהסכם שכלל עסקת קומבינאציה, ועל פיו הוקם במיגרש שהיה בבעלותה בנין.

דווח על עסקת הרכישה הוגש לפקיד שומה נתניה ביום 18/3/81.

הדירה הושכרה על-ידי המנוח לצדדים שלישיים, המנוח גבה דמי שכירות ונשא בהוצאות המוטלות בדרך כלל על בעלים ומשכיר.

...

ה סיכום לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי: לא הוכח בפני שרכישת הזכויות בדירה נעשתה על ידי ועל שם הנתבעים בהעדרו של הסכם הרכישה.

אשר על כן התביעה מתקבלת.

בנסיבות העניין ישלמו הנתבעים הוצאות לתובע בסך כולל של 15,000 ₪.

עוד בקש התובע להורות ללישכת רישום המקרקעין בנתניה על ביטול רישום זכויותיו של הנתבע מכוח חוזה המכר ולתן צו מניעה המורה לנתבע או למי מטעמו לא להכנס למגרש נשוא התובענה.

הנתבע הצהיר, שכאשר רכש את המיגרש, הוסכם בינו לבין התובע כי מתוך מחצית החלקה שבבעלותו יוקצה לשימוש הנתבע שטח של 1000 מ"ר המצוי בפינה הדרום מזרחית של החלקה, וזאת גם על מנת שלא למנוע את השמוש החקלאי ביתרת החלקה.

הנתבע הצהיר עוד, כי בחודש יוני 2017 הגיש למנהל מס שבח בנתניה דו"ח מתוקן בגין הסכם המכר הנ"ל ובו הצהיר על מחיר הרכישה המלא בסך של 900,000 ₪.

היה והתובע ישלם לנתבע את הסכום שנפסק בפסק הדין במלואו בטרם חלוף אותם 20 יום, מיד לאחר התשלום המלא, ניתן להעביר את רשום הבעלות במיגרש על שם התובע, גם אם טרם חלפו 20 יום ממועד מתן פסק הדין.

...

נוכח כך שמעדות התובע ומהראיות (חלק מהעתקי השיקים שהוחלפו למזומנים) עולה ש- 18 התשלומים בסך של 50,000 ₪, כל אחד, בוצעו בתקופה שבין חודש ספטמבר 2014 ועד לחודש מרץ 2016, התובע ישלם לנתבע את הסך הנ"ל של 900,000 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.15, מדובר בסך של 927,000 ₪ (מעוגל).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התובענה מתקבלת.

היה והתובע ישלם לנתבע את הסכום שנפסק בפסק הדין במלואו בטרם חלוף אותם 20 יום, מיד לאחר התשלום המלא, ניתן להעביר את רשום הבעלות במגרש על שם התובע, גם אם טרם חלפו 20 יום ממועד מתן פסק הדין.

התובעת לבית המשפט, תביעה לפסק דין הצהרתי באשר לנכסי המנוח, תמ"ש 18499-09-18 הנתבעת עתרה לדחיית בקשת התובעת למתן צו ירושה, כפי שהוגשה על ידי התובעת ולמתן צו ירושה, על פי דין ס' 11 (א)( 1) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 ואשר על פיו הנתבעת כאלמנת המנוח אשר הותיר אחריו הורים יורשת מחצית מהעיזבון ואילו התובעת ובעלה כהוריו של המנוח יורשים את המחצית השנייה.

יתרת הנכסים, קרי: הדירה בנתניה, מחצית מהמגרש ומחצית מהכספים, הם נכסי העזבון, שאני היורשת על פי דין של מחצית מהם, וזאת על פי ס' 11 (א) ( 1) לחוק הירושה, תשכ"ה -1965 .

מתן הסעד ההצהרתי נתון לשיקול דעת רחב של בית המשפט הרשאי שלא ליתן את הסעד המבוקש אפילו קיימת הזכות או מיתקיים המצב שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה וזאת בין היתר, כאשר בידי תובע הסעד אפשרות לתבוע סעד מלא ממשי ושההליך אשר במסגרתו נתבקש הסעד ההצהרתי אינו אלא "פרק א'" של ההיתדיינות בין אותם הצדדים, כפי 22 ( שנקבע בע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'ורני (צ'רנוי) ]פורסם בנבו[ ( 10.9.07 שנסמך על פסק הדין המנחה בסוגיה זו שניתן על-ידי כבוד השופט לוין בפס"ד ברקליס שם נקבע כי: "העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול

" יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם רשאי בעל דין להסתפק בתביעה למתן סעד הצהרתי ורק משזכה בסעד זה לתבוע סעד אופראטיבי כהשלמה בהכרה זו, אך "פיצול" זה אינו יפה למקרים שבהם הענקת הסעד האופרטיבי אינה מותנית בבירור שאלות נוסף לאותן שאלות שבהכרעתן מותנית ההכרה בקיום של הזכות (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) ( 2005 )), כפי שנקבע בע"א 4076/00 ניצחון צפורה 2002 ) (להלן: "פס"ד 4 ) 47-48 ,41 ( בראשון נ' מירם זמברובסקי, פ"ד נו(

( השופט יעקב כהן בפסק דינו בתמ"ש 7630/06 י.פ. נ' ר.פ.ה (פורסם בנבו, ניתן ביום, 11.12.06 הבקשה להיתר בנייה על המיגרש מיום 29.7.01 שהוגשה, הוגשה על ידי "ק.י. ו-ע", הקבלה לועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "הראל מיום 22.4.01 בגין פיקדון הנה ע"ש "ק.י. ו-ע " וכך 16 גם בעלי ההיתר מיום 3.9.02 הנם ק.י ו-ע" (ראו נספח ד' לתצהיר התובעת בתמ"ש 18499-09- 18( .

...

₪ והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכ"ט הינו סך של 25,000 סיכום: לאור כל האמור לעיל: 151.1.

ההתנגדות לבקשה לצו ירושה שהגישה הנתבעת- ת"ע 3699-09-18 – נדחית.

תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי מתקבלת בחלקה כך שנקבע כי התובעת זכאית לפסק דין הצהרתי באשר למגרש, אך תביעה לגבי הכספים בחשבונות הבנק נדחית.

בדיעבד הסתבר לתובע, כי בנגוד להצהרתם התחייבו הנתבעים כלפי עריית נתניה לרשום הערה על פי תקנה 27 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל-1969, למתן זיקת הנאה וזכות מעבר לחלקה הגובלת (חלקה 52 בגוש 8568).

התובע רכש מחצית מהזכויות בחלקה, טענותיו לבעלות בשטחים נוספים משמעותן ניכוס חלקים נוספים מעבר למחצית הזכויות בחלקה, והן עומדות בסתירה לאמור בהסכמים.

לא זה המצב בעניינינו, שבו התובע מבקש להצהיר על בעלותו בשטח שבמחלוקת ולמעשה תובע את אכיפת ההסכם בהתאם למצג השוא, שלטענתו הוצג לו. בע"א 5888/08 יוסף אלרומלי ואח' נ' החברה הכלכלית לפיתוח רהט בע"מ (3.2.2011) קבע בית המשפט העליון "ככלל, יש להבחין בין הצהרה לא נכונה המהוה הטעייה, אשר ככזו יכולה לזכות בסעד של ביטול החוזה, לבין הצהרה לא נכונה המהוה חלק מההתחייבויות של הצד המתקשר בהסכם, ואשר הפרתה מזכה את הצד שכנגד בכל הסעדים החוזיים לרבות אכיפה ופיצויים. לא תמיד ברורה ההבחנה בין מצג גרידא לבין מצג שהופך לחלק מתניות החוזה" (פסקה 31, שם).

בסעיף ג' תחת הכותרת הגדרות הוגדר היתר הבניה כ "היתר הבניה שיוצא למגרש לבניית 2 יחידות דיור למגורים היתר בניה מספר 130213, והיתר בניה מספר 160362 לרבות שינויים, ככל שיהיו". בסעיף 3.1 בהסכם נקבע כי לכל שותף ייוחד חלק מסוים במיגרש שיקנה לו את מלוא הזכויות בו. בסעיף 3.3 נקבע כי לשותף א' תוצמד היחידה המערבית, ולשותף ב' תוצמד היחידה המזרחית.

...

עדותו של האדריכל צרפתי הייתה בהירה, קוהרנטית, ניכר בה הידע המקצועי ושליטתו בפרטי התוכנית, והיא מקובלת עלי.

לנוכח האמור, אני דוחה את טענת התובע כי הבקשה הוגשה בניגוד להסכם המכר ותוך הפרתו.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.