לפניי תביעה כספית על סך של 514,325 ₪, לפצוי בגין הפרת הסכם מכר, מיום 20.5.2002 אשר נערך בין התובע לבין מר נחום יעקב ז"ל (להלן: "המנוח"), למכירת שלד וילה במקרקעין הידועים כגוש 15282, חלקה 51 בעיר טבריה (להלן: "הנכס") ותביעה שכנגד על סך של 500,000 ₪ לאכיפת הסכם המכר וחיוב הנתבעים שכנגד לשאת בתשלומים שהתובע שכנגד נאלץ לשלם במקום הנתבעים שכנגד, לרבות, חוב משכנתה שרבץ על הנכס.
התובע טוען שיש לחייב את עזבון המנוח בתשלום סך של 280,056 ₪ ששולמו על ידו לבנק הממשכן, סך של 39,909 ₪ הפרש ערך הדירה של אם התובע, סך של 94,359 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם וסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
באשר ליתר הסכומים להם טענו התובעים שכנגד אציין שעיון בהסכם מלמד שהתמורה שנקבעה בו ממכירת הנכס הנה תמורה נטו כאשר המיסים חלים על המנוח, קביעה עליה לא חלק המנוח בתביעתו לביטול הסכם המכר בשל הפרתו הנטענת על ידי התובע, תביעה שגם נדחתה בסופו של יום, תוך קביעה חד משמעית שההסכם הופר על ידי המנוח עצמו.
...
אקדים ואציין כבר עתה שדין התביעה שכנגד להידחות על הסף שכן מעיון בסיכומי התובעים שכנגד עולה שמלבד התייחסותם לטענות התובע בכתב התביעה העיקרי, התובעים שכנגד זנחו טענותיהם אותם העלו בתביעתם הנגדית לרבות הסעדים המבוקשים ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכנגד.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 288,056 ₪, שכ"ט עו"ד בסך של 33,500 ₪.
כמו כן, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.
