תובענה ייצוגית: עיגול שטחים בארנונה בהרצליה

הנשיא (בדימ') א' גרוניס: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד השופט י' גריל) מיום 27.2.2013 לקבל בשינויים בקשה לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, עריית חדרה (להלן – הערייה), בגין מנהגה לעגל את נתוני שטח הנכסים שבתחומה לצורך חיובם בארנונה.

כידוע, ארנונה היא מס מוניציפאלי, אשר הטלתו טעונה הסמיכה מפורשת בחוק (ראו, סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה; בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 805 (השופט ד' לוין) (1992) (להלן – עניין קרית אתא); ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עירית קרית-ביאליק, פ"ד נה(1) 156, 164 (1999) (להלן – עניין מליסרון); רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ' עריית הרצליה, פיסקה 11 (השופטת ע' ארבל) (14.5.2006) (להלן – עניין חבס); רע"א 187/05 נסייר נ' עריית נצרת עילית, פ"ד סד(1) 215, 230 (השופטת ד' ברלינר) (2010)).

...

אף שאנו דוחים את בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית, בנסיבות העניין, אנו סבורים כי יש מקום לפסוק גמול למערער ושכר טרחה לבא-כוחו (ראו סעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות; ובהרחבה ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012)).

מהטעמים שמנינו, סבורים אנו כי מקרה זה הוא מקרה מתאים לפסיקת גמול לתובע המייצג אף שנדחית בקשתו לאישור התובענה הייצוגית.

סוף דבר, החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לאשר את הגשת התובענה הייצוגית נגד העירייה בעילה של הפרת תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים מתבטלת, ובקשת האישור נדחית.

בעיניין עמר נדונה שאלת חוקיות עיגול שטחי נכסים לצורך חיוב בארנונה, שאלה שהתעוררה כאמור בתובענות ייצוגיות רבות שהוגשו נגד רשויות שונות.

דיון בת"צ 23030-10-11 פסיפיק מערכות מחשב (1995) בע"מ נ' עריית הרצליה (28.6.15) (להלן: "עניין פסיפיק"), שגם כן הוגשה בעילה של עיגול שטחים נפסקו לאחרונה, לאחר הילכת עמר, גמול ושכר טירחה.

...

לאור פסיקת בית המשפט העליון, וקביעתו כי ההלכה תחול פרוספקטיבית על כל הרשויות המקומיות, דין בקשת האישור להידחות, וכך אני מורה.

בעניין עמר נקבע כי: "מסקנתנו בשאלה הפרשנית מעידה, כי היה טעם בהגשת התובענה הייצוגית. נפלה אי-חוקיות בפעילות הרשויות המקומיות, ויש להניח שהנושא לא היה מתעורר בתביעה אישית של מי מהנישומים נוכח הנזק הכספי הקטן שנגרם לכל נישום ...ההליך הייצוגי שיזם המערער תרם לליבון הסוגייה, המעסיקה כאמור רשויות מקומיות ובתי משפט שונים, ולקביעת ההלכה החדשה. ההליך אף חרג בהיקפו מהמסגרת המקורית של בקשת רשות הערעור שהגיש המערער, עם התייצבות היועץ המשפטי לממשלה והגשת בקשת ההצטרפות מטעמה של עיריית ראשון לציון. מהטעמים שמנינו, סבורים אנו כי מקרה זה הוא מקרה מתאים לפסיקת גמול לתובע המייצג אף שנדחית בקשתו לאישור התובענה הייצוגית" (שם, בפסקה 50).

אני סבורה כי גם העובדה שהוגשו תובענות רבות באותה עילה נגד רשויות שונות תרמה לקידום ההכרעה בסוגיה.

אינני מקבלת את טענת המשיבה כי יש להפחית את הגמול ושכר הטרחה לעומת סכומים שנפסקו בתיקים אחרים עקב השוני בסכום הנתבע.

בנסיבות אלה ובדומה לפסיקותיי הקודמות, בין היתר בעניין ראשל"צ ובעניין פ"ת, כאמור לעיל, נראה לי כי סביר לקחת את הלכת עמר כבסיס לקביעת גובה הגמול ושכר הטרחה, ובהתחשב בשוני האמור לעיל בין ענייננו לעניין עמר ופסיפיק, נראה לי להעמיד את שכר הטרחה והגמול על מחצית מהסכומים שנפסקו בעניין עמר וכך אני מורה.

(בעיניין הודעת החדילה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית) פתח דבר: בית המשפט התבקש לאשר את התובענה דנן כתובענה ייצוגית, וליתן סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה, לכל הנישומים בהרצליה, אשר שטח נכסיהם אינו מסתיים במ"ר שלם אלא ב-X.01 ועד X.99 זאת החל משנתיים לפני הגשת תובענה זו, ועד ליום בו תחדל המשיבה מגבייה זו בפועל.

דיון והכרעה: כאמור, בעניינינו הטענות העומדות בבסיס בקשת אישור התובענה כיצוגית הן כדלקמן: המשיבה נוהגת לחייב חלקי מ"ר שטרם "הבשילו" כדי יחידת חיוב בת מ"ר שלם; המשיבה נוהגת לעגל כלפי מעלה את שטחי הנכסים שבתחומה, לצורך החיוב בארנונה, עד למטר הרבוע השלם הקרוב, בהתאם לצוו הארנונה שלה, וגובה מהתושבים ארנונה ביתר על שטחים שאינם קיימים במציאות.

...

עוד נקבע ב"פרשת בינת" בשאלה האם ניתן לעגל שטחי נכסים כלפי מעלה ומטה, כפי שהציעה ב"כ המשיבה בהודעת החדילה ובסיכומיה, כי לא ניתן לעגל את שטח הנכס כלפי מעלה "ולחייב בתשלום ארנונה עבור שטח שאינו קיים בפועל בנכס". מאחר ועיגול כלפי מעלה וחיוב תושב בארנונה עבור שטח נכס שאיננו קיים, הינו פשוטו כמשמעו "פגיעה בקניינו של הפרט שלא כדין, ופגיעה בעקרון חוקיות המנהל. המסקנה היא אחת – לא ניתן לחייב בארנונה שטח שאיננו קיים במציאות, גם אם שטחי נכסיהם של תושבים אחרים עוגל לפי שיטה זו כלפי מטה, כטענת ב"כ המשיבה". כמפורט בסיכומיהן, ב"כ המשיבות יצאו חוצץ נגד פסקי הדין בפרשת בינת ועמר וטענו כי בית המשפט לצורך הנמקת החלטתו המאשרת את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית בעילה של העדר סמכות לעגל שטחים כלפי מעלה ולחייב על שטח שאינו קיים במציאות, הסתמך על דברי המלומד ה. רוסטוביץ בספרו לפיהם, אין מחייבים בארנונה עבור "אדמת בנין" שכן היא "קרקע שלא מפיקים ממנה תשואה כלכלית ..." (ראה: ההחלטה ב"פרשת בינת" סעיף 30).

לא שוכנעתי כי יש ממש בטענת המשיבה ואנמק.

אולם במקרה דנן מעבר לשיטת הגבייה המדויקת גם הוא איננו עולה בקנה אחד עם נוסח צו הארנונה של המשיבה, שקובע באופן מפורש כי כל חלק של מטר מרובע יראו אותו כמטר מרובע שלם! לאור האמור לעיל, המסקנה היא כי על המשיבה לחדול משיטת גביית הארנונה הנהוגה על-ידה.

בבית המשפט העליון בש"ם 6141/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המבקשת: פסיפיק מערכות מחשב נ ג ד המשיבים: 1. עריית הרצליה 2. יצחק ושרית שמוחה 3. עריית נתניה 4. אשר ברנדט 5. עריית חולון 6. אילן עמו 7. מועצה מקומית דרום השרון 8. גדי אלקריף 9. עריית בת ים 10. אלעזר עמר 11. עריית חדרה 12. איתן אזולאי 13. עריית רמת השרון 14. פלקסיקו בע"מ 15. עריית אור יהודה – הוסרה מרשימת המשיבים 16. אלי כוכבי 17. עריית תל אביב 18. אלכס ברזובסקי 19. עריית ראשון לציון 20. נטלי וחן ביטרן 21. מועצה מקומית קדימה צורן 22. וידה אלאלוף 23. מועצה מקומית תל מונד 24. מוסך פתח תקוה 25. עריית פתח תקוה 26. אמיר עבדו - משלת הכפר החדשה בע"מ 27. עריית רמת גן בקשה לאיחוד דיון בשם המבקשת: עו"ד דוד גואטה בשם המשיבה 1: עו"ד אן ברלוביץ בשם המשיבים 2: עו"ד ענבל פרברי בשם המשיבה 3: עו"ד רומית סמסון בשם המשיבה 5: עו"ד גיורא בן-טל בשם המשיבה 9: עו"ד אורטל טורג'מן בשם המשיבה 11: עו"ד דותן בלטמן בשם המשיבה 13: עו"ד עינב סילורה בשם המשיבה 17: עו"ד גלית פלס גרטל בשם המשיבה 23: עו"ד אלון אשר בשם המשיבה 25: עו"ד אשר אילוביץ' בשם המשיבה 27: עו"ד שמואל אורן ][]החלטה

על-פי הנטען בבקשות השונות, הרשויות המקומיות, שכנגדן הוגשו הבקשות לאישור התובענות הייצוגיות, "מעגלות" כלפי מעלה, כאשר מדובר בחלק מיחידה שלמה, בעת חישוב השטח שבגינו נגבית הארנונה (כך למשל, אם עסקינן בשטח של 64.7 מ"ר תגבה ארנונה כאילו מדובר בשטח של 65 מ"ר).

...

כבוד השופטת מ' סוקולוב דנה אף היא בבקשה לפי סעיף 7(א) והגיעה גם כן למסקנה כי אין שוני מהותי בין תובענות המתייחסות לשיטות העיגול השונות, ולפיכך נעתרה לבקשה לאחד הליך שנדון לפניה בעניינה של רשות מקומית אחת עם הליך קודם בעניינה של רשות מקומית אחרת שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז המרכז.

דין הבקשה לאיחוד דיון להידחות.

הבקשות השונות נשוא הבקשה שלפניי מעוררות אמנם שאלות משפטיות דומות; אולם נוכח ריבוי ההליכים סבורני כי במקרה דנא איחוד הדיון בבקשות השונות עלול להביא דווקא לסרבול ההליכים ולהארכתם, וזאת בניגוד לתכלית העומדת ביסוד תקנה 7.

עניינה של התובענה נשוא הדיון "עיגול שטחים" ומתן סעד של השבה כספית בסך של כ- 7,280,000 ₪ בתוספת הפרישי ריבית והצמדה על-פי הקבוע בחוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980 עד למועד ההשבה, או כל סכום אחר אשר יפסוק בית המשפט, בהתאם לסעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות תשס"ו -2006, לגבי סכומים ששולמו כארנונה, על ידי כל הנישומים בהרצליה אשר שטח נכסיהם אינו מסתיים במ"ר שלם.

...

ובהמשך : "מהטעמים שמנינו, סבורים אנו כי מקרה זה הוא מקרה מתאים לפסיקת גמול לתובע המייצג אף שנדחית בקשתו לאישור התובענה הייצוגית...המערער זכאי לגמול מן העירייה בסכום של 20,000 ₪, ואילו פרקליטו זכאי לשכר טרחה בסך 150,000 ₪". התובענה נשוא הדיון הוגשה עוד לפני שהוגשה התובענה ב"פרשת עמר" גם במקרה דנן נפלה אי חוקיות בפעילות המשיבה.

אשר על כן, לאור החלטת בית המשפט העליון ב"פרשת עמר" אשר פסק גמול למערער ושכר טרחה לבא-כוחו מכוח סעיף 22(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, למרות שקבע כי החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר אישרה את התובענה כייצוגית מתבטלת, אני קובעת כי בנסיבות העניין יש לפסוק גמול לתובעת הייצוגית ושכר טרחה לבא כוחה מכוח הוראות סעיף סעיף 22(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר, למרות שביטלתי את החלטותיי מיום 02.03.14 ו- 10.04.14, לפיהן, התובענה אושרה כייצוגית ודחיתי את בקשת האישור, אני פוסקת גמול לתובעת הייצוגית בסכום של 10,000 ₪, ולבא כוחה שכר טרחה בסך 100,000 ₪.