תובענה ייצוגית: חיוב רטרואקטיבי בארנונה לאחר עזיבת נכס

ובלשון ההחלטה: "בנסיבות הללו לאחר שהוברר מהי אותה יחידת שטח שלמה לפי צו הארנונה של המבקשת...לא ניתן לעגל את שטח הנכס כלפי מעלה ולחייב בתשלום ארנונה עבור שטח שאינו קיים בפועל בנכס. עיגול כלפי מעלה וחיוב תושב בארנונה עבור שטח נכס שאיננו קיים, הנו פשוטו כמשמעו פגיעה בקניינו של הפרט שלא כדין, ופגיעה בעיקרון חוקיות המנהל. המסקנה היא אחת – לא ניתן לחייב בשטח שאיננו קיים במציאות, גם אם שטחי נכסיהם של תושבים אחרים עוגל לפי שיטה זו כלפי מטה, כטענת ב"כ המשיבה" (פיסקה 30 להחלטה הנ"ל).

לאור האמור בהחלטה הנ"ל הגישה המשיבה הודעת חדילה מתוקנת בנוגע לשתי עילות: "חלקי המטרים הרבועים של שטחי הנכסים המדודים לא יחויבו בארנונה החל משנת 2014 וכן על זכוי רטרואקטיבי של הנכסים המדודים ליום הקובע". בתאריך 27.11.13 הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט לפיה, הודעת החדילה מקובלת על ב"כ המבקשת והצדדים מבקשים מבית המשפט לאשר את הודעת החדילה המתוקנת.

נכס המבקשת עובר למועד הגשת הבקשה לאישור חויב בארנונה בשטח של 354 מ"ר, כאשר שטח הנכס בפועל הנו 353.73 מ"ר בלבד (ראה: חשבון ארנונה לחודשים יולי-אוגוסט 2012 - נספח ב' לבקשה לאישור התובענה הייצוגית).

יצוין כי המבקשת עזבה את הנכס עוד ביום 01.01.13, יום לאחר התאריך אותו נושא מכתב תיקון השומה.

...

ובלשון ההחלטה: "בנסיבות הללו לאחר שהוברר מהי אותה יחידת שטח שלמה לפי צו הארנונה של המבקשת...לא ניתן לעגל את שטח הנכס כלפי מעלה ולחייב בתשלום ארנונה עבור שטח שאינו קיים בפועל בנכס. עיגול כלפי מעלה וחיוב תושב בארנונה עבור שטח נכס שאיננו קיים, הינו פשוטו כמשמעו פגיעה בקניינו של הפרט שלא כדין, ופגיעה בעקרון חוקיות המנהל. המסקנה היא אחת – לא ניתן לחייב בשטח שאיננו קיים במציאות, גם אם שטחי נכסיהם של תושבים אחרים עוגל לפי שיטה זו כלפי מטה, כטענת ב"כ המשיבה" (פיסקה 30 להחלטה הנ"ל).

כמו כן – נושא התובע היצוגי בסיכון תשלום הוצאות משפט בסכום נכבד, לו היתה נדחית התביעה.

בחנתי את הצעת ב"כ המבקשת לעניין הגמול למבקשת ושכ"ט לבאי כוחה, וסבורני כי יש לגזור את הגמול ושכר טרחה, על-פי שיטת האחוזים שאומצה בפסקה זה מכבר.

אשר על כן אני קובעת כי סכום הגמול למבקשת יעמוד על שיעור של 3% מסכומי הגבייה בגין עיגול שטחים ב-24 חודשים שקדמו להגשת התובענה הייצוגית דהיינו, 3% מסך של 1,679,047.5 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התובענה ועד מועד אישור החדילה על ידי בית המשפט.

העותרת הגישה ביום 29/10/2019 עתירה מנהלית כנגד עריית חיפה, בגדרה התייחסה לשני עניינים שונים: האחד – עתירה לביטול החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית חיפה, אשר דחתה ערר שהגישה העותרת על חיובה בארנונה (ערר 5/19) ולמתן צו הצהרתי לפיו הערייה רשאית לחייב את העותרת רק בגין שטח המגורים המוחזק על ידה; והשנייה, עתירה לביטול קנסות הפיגורים שהוטלו על העותרת בשל דו"חות חנייה שלא שולמו מהשנים 2010-2001.

בין היתר ציינה הועדה כי בעלה של העותרת, בא כוחה בהליך הנוכחי, עזב את משרדו הקודם סמוך לפני שכירת הנכס וכי כתובת משרדו מצויה בכתובת הנכס.

כפי שכבר ציינתי בעבר, בתיק 66865-03-18 חדד נ. מנהל הארנונה בעריית חיפה (31/8/2019), כאשר מתברר כי בנכס נעשה שימוש שונה מהמוצהר, מוסמכת וועדת הערר לידון בכך ולקבוע מהו השמוש שנעשה בנכס בכל אותן שנים.

ככל שהעותרת סברה כי יש לתקוף את החיוב הרטרואקטיבי בגדרה של עתירה, היה עליה לעשות כן במועד כלומר מיד לאחר קבלת הדרישה מחודש 09/2018.

עוד העלתה העותרת בעתירתה טענות כנגד חוקיות ותוקף הדו"חות ובין היתר נטען כי הערייה החליטה לנקוט בהליכי גביה רק בתגובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה העותרת.

...

גם הניסיון שעושה העותרת להבחין בין הטענות לעניין התיישנות הקנסות לבין הטענות כנגד נקיטת הליכי הגבייה, דינו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור אני מורה על סילוק העתירה על הסף על כל חלקיה.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪.

יתכנו מקרים, שבהם יתרת הזכות נרשמה בשל תשלום שבוצע כדין וחשבון הנישום היה בזכות לאחר רישום יתרת הזכות ולא נגבו ממנו תשלומים לאחר מכן (למשל יתרת זכות שנרשמה בשל תשלום מראש של ארנונה שנתית, כאשר במהלך השנה הנישום חדל מלהחזיק ועזב את העיר).

דיון - האם פרט 11 מיתקיים בעניינינו פרט 11 קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעיניין "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". השאלה שבמחלוקת היא האם ענייננו ניכנס בגדר פרט זה. אני סבורה שצודק ב"כ המבקש בטענתו כי ככל שיתרת זכות נוצרה בגין ארנונה עקב "קובעי חיוב" שגויים כגון, שטח, סיווג, תעריף, איזור, תקופת חיוב וכד' שבגינם מתקבלים השגה, ערר או ערעור, אזי מדובר בגביה שלא כדין מלכתחילה.

בת"צ 10615-08-11 פרג' נ' עריית פתח תקוה (22.4.15) נטען שהמבקשים הם בעלי נכסים בתחומה של המשיבה אשר הגישו השגות במועדים שונים על חיובם בארנונה בגין הנכסים, מטעמים של אי החזקה, הפחתת שטחים ושינוי סיווג.

שם קבעתי: "בעניינינו אין מחלוקת כי המבקשים שילמו תשלומי יתר בגין ארנונה, כי אלה הושבו למבקשים לאחר שחלפו 30 יום מהגשת השגותיהם וכי הם הושבו בצרוף הפרישי הצמדה בלבד. נוכח לשון פרט 11 לא יכול להיות ספק לטעמי כי סכום החיוב ביתר בגין ארנונה שהיתקבל בידי המשיבה מהוה 'סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר'". אשר לקבוצת הנישומים דוגמאת המבקש, שמלכתחילה הייתה הגבייה כדין, אלא שבעקבות הכרה בהנחה או מכל סיבה מאוחרת אחרת, נוצרה יתרת זכות לנישום בדיעבד.

...

כמו כן ככל שנוצרו יתרת זכות בתקופה שקדמה ל-24 החודשים שלפני הגשת התובענה, ואלה לא הושבו עד אישור התובענה, אני סבורה כי אלה הן יתרות זכות קיימות במועד התובענה בבחינת זכות שמתחדשת מידי יום, והן בנות תביעה ככל שלא הושבו, וכי אין חשיבות למועד היווצרות יתרת הזכות.

אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) לסעיף 8(א) בחוק - אני סבורה כי המבקשים ובאי כוחם עומדים בתנאים אלו וכי לא ניתן לומר שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב..

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

האם יש מקום לניהול תובענה ייצוגית בטענה לחיוב רטרואקטיבי, במקרה בו נשלחה למבקשים הודעה על קיומו של חוב ארנונה בגין נכס שעזבו, שבע שנים לאחר עזיבתם? רקע בתמצית המבקשים, עורכי דין במקצועם, החזיקו במשרד בשטח של 25 מ"ר בבניין בדרך מנחם בגין בתל אביב, החל מיום 1.2.2009.

...

נקבע כי "העובדה שהמערערת חויבה בארנונה למפרע, אינה מובילה כשלעצמה למסקנה כי העירייה פועלת על פי מדיניות או 'שיטת עבודה' פסולה באופן שמצמיח בסיס לניהול תובענה ייצוגית", וכי "בהיעדר ראשית ראיה לכך שקיימים נישומים נוספים בעלי עילת תביעה נגד עיריית ראשל"צ, אין לצפות מן העירייה להוכיח את 'היעדר המדיניות' שלה טוענת המערערת" (עע"מ 5817/19 ד"ר מלצר בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (9.7.2023)).

בהקשר זה גם מקובלת עלי טענת העירייה כי כאשר ב"כ החדשים לקחו על עצמם את הייצוג, היה עליהם לכל הפחות לתקן את הבקשה ולהבהיר את התאמתם לייצוג, על מנת לעמוד בתנאי לאישור המצוי בס' 8(3) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיו "קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת". לסיכום, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית, ובכלל זה קיומה של קבוצה.

סוף דבר בקשת האישור נדחית.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור ככוללת מספר תתי קבוצות, כדלקמן: כל אדם שרשומות על שמו יתרות זכות במשיבה, שנוצרו במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, או שנוצרו קודם לכן אך לא קוזזו במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור כנגד תשלומי חובה שבהם חויב; כל אדם שרשומות על שמו יתרות זכות והמשיבה גבתה ממנו ריבית פיגורים במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור מבלי להפחית מקרן החוב נושא הריבית את ייתרת הזכות; כל אדם שרשומות על שמו יתרות זכות שיש בהם בכדי לכסות במלואן יתרות חוב הרשומות על שמו, והמשיבה גבתה ממנו הוצאות אכיפה במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור בגין הליכי אכיפה שנקטה לגביית החובות; כל אדם אשר חשבונו בספרי המשיבה עמד ביתרת זכות ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה, לא חויב בתשלומי ארנונה שוטפים בתקופה זו, והמשיבה לא פעלה על מנת להחזיר לו את כספו עד למועד הגשת בקשת האישור.

לא יראו את המקרים הבאים כעולים לכדי הפרה בהעדר קזוז במועד: עזיבה של נכס והעדר אפשרות להשבה ו/או קזוז מול הנישום; התארכות הליך השבה ו/או קזוז עקב פטירה; יתרות זכות זמניות עקב הליך משפטי תלוי ועומד; אי השלמת טפול עקב אי השלמת מסמכים נדרשים מצד הנישום; חשבונות זכוי של מספר שותפים שאז לצורך ההחזר נידרשת בקשה ספציפית המאפשר השבה יחסית או חלקית; נסיבות חריגות, מטעמים שיירשמו על ידי הערייה, לאי השבה באותו ריבעון כגון בקשה של נישום לאי ביצוע קזוז ו/או השבה.

על כן, חל בעניינינו סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות הקובע: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

המשיבה הגישה ביום 17.3.2024 בקשה מוסכמת להגשת כתב תשובה ולהגשת הודעת חדילה, תוך שהודיעה כי ככל שתוגש הודעת חדילה היא תפעל להחלת החדילה רטרואקטיבית ליום 24.3.2024, היינו בטרם חלף "המועד הקובע", וקיבלה את אישורי לכך (החלטה מיום 17.3.2024).

...

משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות – בקשת האישור נדחית בזאת.

אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה איתור והגשת בקשת האישור וניהול ההליך.

נוכח סכום יתרות הזכות, התועלת שהביאה התובענה אני מקבלת את המלצת הצדדים לעניין שכר הטרחה והגמול (המהווים כ-5% מסכום יתרות הזכות שבקופת המשיבה) ומורה כי התשלום יבוצע באופן הבא: הגמול למבקשת, בסך 16,000 ₪, ישולם לה בתוך 30 ימים מיום פסק הדין.