אריה שרף, בעל חנות למכירת כלי בישול מברזל יציקה (פויקה) (להלן בהתאמה: שרף או התובע ו-בית העסק), גילה כי חברת מקס איט פיננסים בע"מ (שלמועד הגשת התובענה נקראה "לאומי קארד בע"מ", להלן: לאומי קארד או הנתבעת), העוסקת בהנפקת כרטיסי חיוב ומתן שירותי סליקה, העלתה את עמלת הסליקה שבה חייבה את בית העסק, מ-1.2% ל-1.9%, וחייבה את בית העסק בעמלה הגבוהה במשך מספר חודשים, עד ששם ליבו לכך.
הסעד הנתבע: צו המחייב את המשיבה להודיע בעתיד על כל שינוי בעמלת הסליקה במסגרת הודעה נפרדת לדף פירוט החיובים ובאופן ברור, וכן צו המורה על השבת הסכומים שנגבו ביתר בשיעור של עמלת הסליקה כפי שהייתה עובר להתייקרות, לעמלה לאחר ההתייקרות, למשך חודש אחד (החודש הראשון בו נגבתה העמלה הגבוהה יותר).
אכן, בעת הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה, עלולה להתעורר ביתר שאת בעית הנציג, המאפיינת את הליך התובענה הייצוגית, כפי שסיכמה לאחרונה כב' השופטת ענת ברון בעיניין בריל, בפיסקה 14:
כידוע, בגדר ההליך הייצוגי נודע לבית משפט תפקיד פקוח משמעותי בכל הנוגע לאופן ניהול ובירור ההליך – על מנת לשמור על האינטרסים של חברי הקבוצה ותכליות ההליך הייצוגי, והכל בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות .
משכך, הקריטריון לחלוקת הפצוי בין חברי הקבוצה צריך היה להתבסס על התוספות היחסיות של העמלות ששלמו בתי העסק, ולא על העמלות היחסיות ששלמו לאחר ההעלאה כשלעצמן.
...
הסכום המוסכם הכולל, הנקוב בהסדר הפשרה המוצע כסכום שלו היו זכאים חברי הקבוצה אילו היתה התובענה מתקבלת (1,200,000 ₪) נמוך מאד ביחס לסכום התביעה (5,506,330 ₪).
על כן אני ממנה את פרופ' הדס גלנדר מארנסט יאנג (ישראל) בע"מ (טלפון: 052-6209907, דוא"ל: hadasge@colman.ac.il) כבודקת לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, ויחולו ההוראות שלהלן:
הבודקת תבחן מהו הסכום שהייתה הנתבעת משלמת לו התובענה הייתה מתקבלת במלואה בכל דרך הנראית לה מתאימה בנסיבות העניין.
סוף דבר
בטרם תינתן החלטה על אישור הסדר הפשרה תמונה בודקת כמפורט לעיל.
