בבש"א 14471/01 (ת"א 2030/01) המבקשים הם ד"ר שלמה אזואלוס ויוחנן ריצ'מן, והמשיבה היא החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ (להלן: "אמישראגז"); בבש"א 14472/01 (ת"א 2031/02) המבקשים הם ראובן זוכאים, רצון צדקה וגלי (גולן) צדקה, והמשיבה היא חברת פזגז 1993 בע"מ (להלן: "פזגז"); בבש"א 14475/01 (ת"א 2032/01) המבקשים הם משה יום טוב, יחיאל חזן ואביבה חזן, ואילו המשיבה היא סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: "סופרגז").
הסוגיה המרכזית שבבסיס שלוש התובענות אחת היא: האם רשאיות חברות הגז לגבות מלקוחותיהן, נוסף על התשלום שהן גובות בגין צריכת גז בפועל, גם תשלום חודשי קבוע, שאינו תלוי בצריכה (לעיל ולהלן: "התשלום הקבוע").
עם זאת, תחת ההסדר בדבר הגשת תובענה ייצוגית מכח חוק הגנת הצרכן שבוטל, נקבע בחוק תובענות ייצוגיות הסדר חדש שלפיו ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 1 לתוספת השנייה לו) וכן ב"תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העיסקיים" (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 4 לתוספת השנייה).
באחרית כל הדברים הללו נמצא כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח ולו לכאורה כי קמה להם עילת תביעה אישית נגד חברות הגז או מי מהן בנוגע לגביית התשלום הקבוע, כהגדרתו לעיל.
...
התוצאה היא שאני דוחה את הבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות.
משכך, נדחות גם תובענותיהם האישיות של המבקשים, מאחר שלאור האמור לעיל, אין הן מגלות עילה, ולו לכאורה, נגד חברות הגז.
כאשר אני לוקחת את כל אלה בחשבון, אני קובעת כי המבקשים בכל אחת משלוש הבקשות שלפניי ישאו בהוצאותיהן של חברות הגז – כל קבוצת מבקשים אל מול חברת הגז שנגדה הגישה תובענתה ובקשת האישור – וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ לכל תובענה, בתוספת מע"מ, הכל בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל, בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכר טרחת עורך דין ממועד מתן פסק הדין.
