תובענה ייצוגית בגין חיוב ארנונה עודף בשל טעות מחשב

הקבוצה - "נישומים העושים שימוש בנכסים מסוג 'מלאכה' או 'מעבדות' (נגריות, חייטים, מעבדות תיקונים (חשמל, מחשבים, אלקטרוניקה, אופטיקה, בגדים, מזגנים ומקררים וכו'), סנדלרים, מתפרות, מוסכים, רפדים, מסגרים, חרטים, ספרים, כריכיות, וכו'), אשר חויבו בפועל בארנונה בתעריף 'עסקים' בתחום שיפוט המשיבה, בשנתיים האחרונות שלפני הגשת בקשה לאישור זו, וכן נישומים אשר יחויבו בגין נכסים כאמור מיום הגשת התובענה ועד ליום בו תחדל הערייה מהגבייה הלא-חוקית" (סעיף 3 בבקשת האישור).

התביעה הוגשה כתביעה שעילתה אי חוקיות צו הארנונה, אך למעשה עילתה בטעות בסווג.

בצו הארנונה של המערערת לשנת 1990, חל שינוי נוסף, ועל פי צו זה, כאשר מדובר במשרדים בבניין תעשייה, נקבע כי עודף השטח שמעל 50 מ"ר יחויב לפי תעריפי החיוב "משרדים לתעשייה באותו סוג ואיזור". לאחר שנכנסו לתוקף תקנות ההסדרים בשנת 1993, בצו 1994 נקבעו ל"משרדים במפעלי תעשייה", תעריפים העולים על אלה שנקבעו לנכסים מסוג "תעשייה". נוכח הלכת אי.בי.סי, שאל עצמו בית המשפט את השאלה "אם די בכך כדי לקבוע פסקנית כי אכן עסקינן ב'פגם משורשר', ככל שהיה פעם כזה, שכן הטענה בפי המשיבה מכוונת נגד התעריף הקבוע לתת הסווג: 'משרדים במפעלי תעשייה' ולא כנגד עצם קיומו". תשובת בית המשפט הייתה: "דומה כי הסוגיה שלפנינו, אין להבחינה מענין אי.בי.סי, שכן גם בנידון דידן עסקינן, למעשה, בתת-סיווג שהוגדר עוד בצו הארנונה של המערערת משנת 1990, ובתעריפים ביחס לתת-סיווג זה, שהופיעו בצו הארנונה של המערערת כבר בשנת 1994. בנסיבות אלו – דומה כי אפילו אם היה פגם כלשהוא בצו הארנונה – אכן נפל שהוי מאיין בהקשר לאותו הפגם, במשמעות הילכת ענין אי.בי.סי כבר בעת הגשת העתירות (הראשונה והשניה), אף שבית משפט קמא הנכבד לא היה יכול להיות מודע, כמובן, להלכה ב-ענין אי.בי.סי שנפסקה לאחר שניתן פסק הדין, מושא העירעור. המשיבה מנסה כאמור להחלץ מהקושי הנ"ל בטענה שההליכים שיזמה נוגעים רק לחיובים שהושתו עליה בתעריף הקבוע ל'משרדים במפעלי תעשייה' בשנת 2008, שאז הוגשה גם עתירתה הראשונה. אכן בשנת 2008 שונה רק אופן חישוב גודל שיטחו של נכס מספר 091 (ראו: מע/1), בתת הסווג הרלבנטי, ואולם הפגם עליו מלינה המשיבה "קוּבע" שנים קודם לכן.

המשיבה תישא בשכר טירחה לבא כוח המייצג בסכום של 30,000 ש"ח. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא - נישומים העושים שימוש בפועל בנכסים ל"מלאכה" או ל"מעבדות", אשר חויבו ושילמו ארנונה לפי תעריף של "משרדים, שירותים ומסחר" בתחום שיפוט המשיבה, ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור.

...

לאור האמור עד כאן, אני קובעת כי מתקיים התנאי הראשון שבסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". נראה שמתקיים גם התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות, שזו הדרך היעילה להכרעה במחלוקת, נוכח השאלה העקרונית הרוחבית שמעוררת התובענה, חרף הבדיקות הפרטניות שידרשו לשם סיווג הנכסים.

אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) לסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות - אני סבורה בהתחשב באופן ניהול ההליכים עד כה כי המבקשים ובא כוחם עומדים בתנאים אלו וכי קיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר" וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטה המאשרת בפנקס תובענות ייצוגיות.

בשל טעות שנפלה במחשב של מחלקת הגבייה חויבו נישומים המתגוררים בתחומה של הנתבעת בסכומים עודפים שלא כדין.

מקור התקלה הוא בכך שחיוב הארנונה עבור החודשים ינואר-פברואר בכל שנה נעשה בערך נומינלי מבלי להיתחשב כנדרש בירידת המדד בחודשים אוקטובר-נובמבר בכל אחת מהשנים הקודמות, שבהן המדד ירד.

בנוסף, במידה שלא תבוצע פנייה מוקדמת, על פי רוב, תבוצע הפחתה בסכומי הגמול ושכר הטירחה ולעיתים אף שלילת זכאות זו. ואולם, אף אם הוגשה תובענה ייצוגית ללא פנייה מוקדמת והדבר גרם לחדילת הרשות, גם אם בית המשפט יכריע שיש לשלם גמול ושכר טירחה, הרי שהעדר הפנייה המוקדמת עלול להפחית מן הסכומים שייפסקו.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את הגמול לתובעת על סך של 3,000 ₪ ואת שכר הטרחה לעורך דינה על סך של 9,000 ₪.

למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים: סעיפים 22-23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את השיקולים לפסיקת גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבא כוחו.

לסיכום, בהתאם לסעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות – הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

נציין כי העירעור בעיניין אברהם הוגש בעקבות דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין גביית יתר של רשויות מקומיות (באותו מקרה דובר בהוצאות גבייה ששעורן היה אף גבוה משיעורם של החובות עצמם).

הצד המשותף לאמצעים אלו, שהם מחייבים שליחת צוות "לשטח". לעניין זה, תקנה 1(11) קובעת כי ניתן לגבות סכומים אלו גם כאשר הניסיון לבצע את הפעולות הנ"ל ניכשל, מקום בו הניסיון סוכל על ידי החייב או שהכתובת שהוא מסר היתה שגויה.

היתייחסות להוראה זו אנו מוצאים בפרוטוקול הועדה בדבריו של מנהל אגף הגבייה בעריית תל אביב: "גל פרויקט: אז אני זכאי לחייב אותו בכמה שעלה לי, את הצוות אני הוצאתי לשם, שלמתי לו כסף. זאת אומרת, לא צריך להעניש אותנו על זה, בגלל שהבן אדם החליף כתובת ובדקנו גם במחשב וגם בזה.

הערות נוספות תקופת ההשבה – סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט "לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור". הבקשה לאישור תביעת הארנונה (ת"צ 10343-03-13) הוגשה ביום 6.3.2013, ולכאורה היה מקום להורות על השבה מיום 6.3.2011.

...

מסקנה זו נלמדת מלשונן של התקנות, מהרקע להתקנתן, מכוונתו של מתקין התקנות ומתכליתן של התקנות.

סוף דבר: ערעורה של מי אביבים (עע"ם 2748/15) וערעורה של העירייה (עע"ם 2927/15) מתקבלים באופן חלקי, במובן זה שפסק הדין קמא מבוטל והדיון חוזר לבית המשפט לעניינים מינהליים לצורך השלמת הבירור העובדתי ומתן פסק דין בהתאם, כמפורט לעיל.

לשון הוראות תקנות המסים (גבייה)(קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011, ההיסטוריה החקיקתית ותכלית החקיקה מוליכות למסקנה שלפיה ניתן לכלול את שכרו של העובד, ששולם בזיקה ישירה להפעלת אמצעי האכיפה, בגדר ההוצאות הישירות שהיו כרוכות בהפעלת אמצעי האכיפה.

בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו המבקשים ביום 29/12/2022 נטען, כי באופן חלוקת התשלומים כמפורט לעיל מחייבת הערייה נישומים שלא החזיקו בנכס במשך שנה שלמה בסכומים גבוהים יותר מאלו שהם חייבים בהם.

כך, גם עבור חודשיים שיש בהם פחות מ- 60 ימים, מחייבת הערייה את הנישום בארנונה עבור 60.83 ימי חיוב (365 ימים בשנה לחלק לשישה תשלומים).

למרות זאת, לאחר הגשת בקשת האישור הערייה שינתה את אופן החיוב, באמצעות עידכון תוכנה שבוצע לבקשתה במחשבי חברת מטרופולינט, המספקת לעירייה שירותי מחשוב בתחום הגבייה.

יתרה מזאת, גם אם לאחר הודעת החדילה התגלו מקרים בודדים בהם הרשות המשיכה בגביית יתר מוטעית, אין בכך כדי לפסול את הודעת החדילה על אתר (ראו למשל בר"מ 369/13 מועצה מקומית תל מונד נ' אלאלוף (22.01.2014); ת"צ (מרכז) 54460-09-14 רוזנברג נ' מדינת ישראל (7.8.2016)).

...

הוראה זו כפשוטה מורה לנו כי מקום בו הרשות חדלה מגביית היתר עד למועד הקובע, דינה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להידחות.

על כן, אני מורה כי העירייה תשלם גמול בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מן המבקשים וסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ לב"כ המבקש.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

הנחה זו שגויה מעיקרה, ומקרהו של המבקש יעיד על כך. בכל רגע נתון קיימת יתרת זכות בספרי הערייה מסיבות רבות ומוצדקות והנתון המספרי לגבי יתרת הזכות בספרי הערייה בנקודת זמן מסוימת, סביר בשים לב לגובה חיובי הארנונה השנתיים בעיר מטרופולין כמו עריית תל אביב המגיעים לסך של 3.5 מיליארד ₪ בשנה.

עוד נפסק באותו עניין כי מטרתו של השלב המקדמי של בקשת האישור היא "למנוע אישורן של תובענות סרק, וזאת מבלי להרתיע תובעים מהגשת תובענות ייצוגיות צודקות. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה – ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד – כי הוא עומד בכל התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובכלל זה בדרישה לקיום עילת תביעה אישית" (בפיסקה 41 והאסמכתאות שם).

משכך נרשמה בספרי הערייה יתרת זכות לטובת ה"ה מרדכי בגין התשלום העודף עבור החודשים ינואר ופברואר 2006.

כעולה מן הראיות, לצד ההודעות היזומות בדבר יתרת זכות לנישום והקיזוז המבוצע אוטומאטית כשמדובר בחיובים וזיכויים שבאותו חשבון ארנונה, הערייה הקימה ומתפעלת מזה מספר שנים באתר האנטרנט מנגנון מסודר, אפקטיבי וידידותי למשתמש, שבאמצעותו ניתן לבדוק בכל עת אם קיימת יתרת זכות בחשבון הארנונה, ולהגיש בקשה להחזר באמצעות האתר שמקושר למערכת המיחשוב.

...

על כן, דין הבקשה דחיה.

משלא מצאתי שלתובענה ולבקשה יש תרומה כשלהי לקידום העניין - אין מקום לפסיקת גמול למבקש ושכ"ט, והבקשה החלופית נדחית בזה.

סוף דבר מהטעמים דלעיל, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.