תובענה הצהרתית במקום תביעה כספית

בפסיקת בית המשפט העליון, אשר אומצה גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי ככלל לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי במקום שבו יכול התובע לכמת את תביעתו ולתבוע סעד כספי וכי על התובע להגיש את מלוא תביעתו הכספית כאשר היא מכומתת, על הנתבע להגיש את מלוא הגנתו ועל בית הדין לשמוע את ההליך במלואו [ע"א (עליון) 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. ברנר; עע 1193/04 מרים רפפורט ואח' – רשות שדות התעופה; ע"ע 220/03 אילן ארגס ואח'-רשות הנמלים בישראל וההפניות שם, בפיסקה 4 לפסק הדין; ע"ע 74/06 רשות השידור – משה אסולין; עע 507/08 מדינת ישראל- מרכז רפואי אסף הרופא.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות נדחית.

הבקשה לסילוק על הסף בהעדר עילה נדחית .

הבקשה לסילוק על הסף בהעדר כימות נדחית.

בתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), תש"ל – 1970 שעמדו בתוקפן במועד הרלוואנטי לפרישת התובע המועד להגשת ערעור נקבע בתקנה 1 כך: "המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה או של נציב שירות המדינה הוא ששים יום מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער, או מיום תחילתן של תקנות אלה, לפי המועד המאוחר יותר." בע"ע 249/07 מדינת ישראל – הממונה על הגימלאות נ' כרמלה עציון (4.6.2008) בית הדין הארצי הדגיש את החשיבות על העמידה במסגרת הזמן להגשת העירעור כקבוע בתקנות וכדלקמן: "צודק הממונה בטענתו כי היה מקום לדחות את תביעת המשיבה על הסף.  זכותו של עובד מדינה לגימלאות קבועה בחוק והגורמים המופקדים על כך הם נציב שירות המדינה והממונה על תשלום גמלאות, כל אחד בתחומו. תביעה לגימלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגימלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה. במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בהליך המוגש בדרך שונה מזו הקבועה (תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור), קל וחומר כשמדובר בהליך המוגש באיחור של שנים (כשנתיים וחצי לאחר תום המועד להגשת העירעור). כך פסק בית דין זה בפרשת ירון (ע"ע 712/06 נאווה ירון - המרכז הרפואי "שיבא" ואח'; וכך ראוי לפסוק גם כאן.

עניין זה פועל לשני הצדדים: כפי שלא תישמע, בחלוף תקופת ההתיישנות, טענה של מעסיק נגד עובדו, שלפיה העובד חייב לו כסף בגין ימי עבודה שהחסיר והמעסיק גילה זאת לטענתו רק בסמוך להגשת התובענה, אף שהיו בידיו כל השנים הנתונים לבדוק זאת (דוחות נוכחות וכיו"ב) - כך לא תישמע בחלוף תקופת ההתיישנות טענה של עובדים לאי תשלום זכויות שונות בשעה שהיו בידיהם הנתונים לבדוק זאת.

...

לנוכח כל האמור לעיל, התובע לא נהג ב"זהירות סבירה" ולא התקיים הדרוש לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות לצורך הארכת תקופת ההתיישנות להגשת תביעה כנגד הנתבעת בגין הפרשי דרגה וגמול שעות נוספות.

  על יסוד כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

לאור מסקנתנו זו, לא מצאנו להידרש לטענות הנוספות של העירייה בדבר שיהוי.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת חנה פלינר) בת"א 3223-03-19 מיום 17.9.2020, בגדרה שינה בית המשפט קמא את סיווגה של התביעה מתביעה לסעד הצהרתי לתביעה כספית, והורה לתובעת לשלם אגרה בהתאם לסיווג האמור.

יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא כי אין מקום להורות על מחיקת התביעה, אלא יש להורות לחברת יואר אלזו לתקן את התביעה על דרך של הוספת סעדים כספיים מלאים בסכומים משוערים ותשלום האגרה המתחייבת.

...

לפיכך, סבורים אנו כי הסעד אותו יש להעניק למערערים הינו סעד הצהרתי, לפיו ההסכם עימם הופר על ידי המשיבים והם זכאים לפיצוי אשר ייגזר משווי הדירות שיימכרו בפרויקט, פיצוי שאותו יוכלו לתבוע בבוא היום בבית המשפט המוסמך, בהפחתת השקעה והוצאות נחסכות.

סוף דבר ראיתי בקשת רשות לערער זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהסעד הזמני שניתן בהחלטתי מיום 4.11.2020 יהפוך קבוע, ואגרת בית המשפט תחושב על בסיס שלב א' של הפרויקט בלבד.

מוהנא השתלט שלא כדין על המקרקעין תוך פגיעה קשה בזכויותיו, בקניינו ובדמי השכירות המגיעים לו. לטענת המבקש, יש להעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, שכן יש בה כדי להביא לייעול בבירור מלוא השאלות השנויות במחלוקת, יאפשר דיון במכלול הסעדים המבוקשים, הן ההצהרתיים והן הכספיים, דבר שיביא חיסכון בזמן ומשאבים.

ראשית, מושכלות יסוד הן כי דרך המלך היא תביעה לסעד אופראטיבי וכי יש להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד סעד אופראטיבי (רע"א 2611/98 בנק לאומי נ' מייקל מוזס (פורסם בנבו, 15.9.1998).

...

מוהנא השתלט שלא כדין על המקרקעין תוך פגיעה קשה בזכויותיו, בקניינו ובדמי השכירות המגיעים לו. לטענת המבקש, יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, שכן יש בה כדי להביא לייעול בבירור מלוא השאלות השנויות במחלוקת, יאפשר דיון במכלול הסעדים המבוקשים, הן ההצהרתיים והן הכספיים, דבר שיביא חסכון בזמן ומשאבים.

לעניין מרכיב השיהוי, ועל אף הכרעתי כי קיים מרכיב של שיהוי במועד הגשת הבקשה, סבורני כי אין עסקינן בשיהוי קיצוני.

לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, מצאתי לסייג את היעתרותי לבקשה בסייגים הבאים: כתב התביעה המתוקן (בשנית) יוגש תוך 30 ימים מהיום, בכפוף לתשלום אגרת בית משפט; המבקש ישלם הוצאות – למשיבים 1 ו-2 סך של 15,000 ₪ ולמשיבים 5-11 סך של 15,000 ₪; למשיב מס' 3, אשר הותיר את ההכרעה לשיקול דעת ביהמ"ש, ישלם המבקש הוצאות בסך של סך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

לפיכך, המבקש הצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד את הסעד הכספי ויש לאפשר לו לברר את טענתו לעדיפות המישכון על פני זכויות המשיבים 8-4 מכוח הסכם המכר ומכוח המשכנתא שנרשמה לטובתם.

...

המשיבים טוענים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ועל כן יש לדחות את הבקשה לצו מניעה.

אומנם גם גרסתו של המבקש אינה נקיה מספקות וזאת בלשון המעטה; השאלה מדוע המבקש, אשר הוסמך כעו"ד, הסכים לבטל את הערת האזהרה ולהסתפק במשכון רשום נשארה תלויה ועומדת וגרסתו כאילו נעתר לבקשת עו"ד מאנדל בעניין נותרה דחוקה.

המסקנה היא כי היו בפני המשיבים די אינדיקציות לדעת כי המבקש לא חתם על בקשה לביטול המשכון טרם שהתקשרו בהסכם המכר.