תובענה בדרך המרצת פתיחה מתן פסק דין הצהרתי

תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הערת אזהרה שנרשמה על דירה של המבקשת נרשמה שלא כדין ודינה להמחק.

...

המבקשת הדביקה את המרצת הפתיחה ואת החלטתי על דלת משרדה של המנהלת בהתאם לכתובתה במרשם החברות.

נוכח כל האמור ולאחר שנחה דעתי כי בנסיבות העניין נכון וראוי להיעתר להמרצת הפתיחה על יסוד האמור בכתב התביעה (תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 וכן תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) אני נעתרת להמרצת הפתיחה.

על פני הדברים איסור זה מנוגד להחלטת בית המשפט בת"א 16533-11-16 שכאמור דחה את בקשת המנהלת ואצראף במסגרת בקשה לסעד זמני, לאסור דיספוזיציה במקרקעין וזאת נוכח התהיות העולות מן ההתנהלות של אצראף כמפורט בהחלטה הנ"ל. סוף דבר אני מורה על ביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת מנהלת דיירי ביאליק בית שמש בע"מ ח.פ. 515160224, על חלקה של המבקשת אורנה אסתר ברנר הידוע כגוש 5210 חלקה 11 תת חלקה 14.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בתמצית ביום 31.7.2020 הגישו המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הוראה בהודעות שפירסמה הגב' רבקה ורבנר, עו"ד – הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: הממונה) ברשומות בדבר שני הסכמים מיוחדים שהוגשו לרישום - הסכם עובדי העגינה שמספרו 366/2019 (להלן: הסכם עובדי העגינה) והסכם הקצינים שמספרו 370/2019 (להלן: הסכם הקצינים וביחד עם הסכם עובדי העגינה: ההסכם הקבוציים), כך שנוסח סעיף הקף תחולת ההסכם שנירשם באותן הודעות יבוטל ובמקומו יופיע סעיף המבהיר כי ההסכמים הקבוציים אינם חלים על המבקשים.

...

לפיכך, משלא מצאנו אי התאמה בין סעיפי 'ההיקף' המופיעים בהודעות שפורסמו על ידי הממונה אל מול הקבוע לעניין זה בהסכמים הקיבוציים, ונוכח פסיקת בית הדין הארצי ביחס להיקף סמכות הממונה בעת רישום הסכם קיבוצי, הרי שגם אם המבקשים יוכיחו את הטענות שהועלו על ידם בהמרצת הפתיחה – לא שוכנענו כי יש בדין עילה המאפשרת להיענות לדרישתם לשינוי סעיפי ההיקף בהודעות שפורסמו על ידי הממונה.

עם זאת, ואף מבלי להידרש לכך שטענה זו לא הועלתה על ידם במכתבם לממונה, הרי שנוכח היקף סמכות הממונה, לא שוכנענו כי יש בטענה זו בכדי לשנות מקביעתנו לעיל.

סוף דבר על יסוד כל האמור בקשת הסילוק מתקבלת.

המבקש הגיש ביום 14.11.19 תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה נתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי "לפיו המבקש זכאי לפדות את דירתו [...] ברח' לאה 20, גוש 6625 חלקה 1190 [...] וזאת בתשלום הסכום שהנו חב לתובעת, סכום שניתן לו למבקש כהלוואה לשם רכישת הדירה אותה אכן רכש". בד בבד הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות כי הדירה שנמצאה בכינוס נכסים לא תמכר או תועבר לצד ג עד להכרעה בהליך העקרי (בקשה מס' 1).

...

בית המשפט העליון בהחלטתו קבע בין היתר כי "המבקש אינו מתגורר בדירה שבמחלוקת, שלגביה ניתן צו פינוי חלוט. [..] בנסיבות אלה ובהתחשב בתקופה הארוכה שבה מתנהלים ההליכים בעניין מימוש המשכנתה סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לטובת הבנק. משאלו הם פני הדברים, איני רואה צורך להידרש בשלב זה להשגות המבקש על קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי סיכויי הערעור. טענותיו המהותיות יתבררו לאשורן במסגרת ההליך העיקרי" (שם, פסקה 6).

בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל, על רקע ההחלטה בבקשה לסעד הזמני, החלטת בית המשפט העליון בבר"ע ולאור ההחלטות שניתנו בהליכי ההוצל"פ והעובדה כי הדירה נמכרה, סבורני כי אין מנוס שיתוקן כתב התביעה באופן שתוגש תביעה כספית מתאימה ובפני הערכאה המוסמכת.

כך גם קובעת תקנה 3(ב), כי חובת בעלי הדין לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו ובכלל זה "העמדת הפלוגתאות המהותיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן". כיום, לאחר שהדירה נמכרה, נראה לכאורה שהסעד היחיד שנותר לתובע לתבוע – וזאת מבלי לקבוע מסמרות – הוא סעד כספי, ולפיכך אין מנוס מלהורות לתובע לתקן את הסעדי הנתבע בגדרי תביעתו.

אשר על כן ונוכח שינוי הנסיבות המהותי שאירע מאז הוגשה התובענה לראשונה – לאמור, מכירת הדירה – הנני מורה לתובע להגיש – חלף התובענה התלויה ועומדת כעת – כתב תביעה מתוקן עד ליום 2.9.21 לבית המשפט המוסמך.

ביום 3.2.2022 הגיש המשיב את התביעה וזאת בדרך של המרצת פתיחה, בתביעה עתר המשיב למתן פסק דין הצהרתי, שמשמעותו בפועל היא שהמשיב פטור מתשלום אגרה ממועד מסירת הרכבים לפירוק, וכל חוב קיים בגין רכבים אלו בטל, מפני ש: מכיוון שהרכבים פורקו ואינם נוסעים על הכביש, אין לחייב את המשיב בתשלום אגרה ממועד הפסקת השמוש בהם.

...

לאור על האמור לעיל, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מבלי שיהיה צורך לדון גם בשאלה האם המשיב הוכיח כנדרש את מועד הפסקת השימוש ברכב.

לעניין זה מדובר בקביעה עובדתית מנומקת של בית המשפט קמא שאין להתערב בה. לסיכום לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

לפיכך, בשנת 2020, הגישו התובעים תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתרו ליתן פסק דין הצהרתי כי שטח המיגרש שבבעלותם הנו 600 מ"ר ולא 500 מ"ר כגירסת הנתבעת (ה"פ 14346-04-20).

...

אינני מקבל את טענתו של מר קליין כי כאשר אין נהלים הנתבעת יכולה להחליט מה שהיא רוצה.

סוף דבר אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לחתום על הבקשה להיתר בניה ללא תנאי וללא תשלום נוסף מעבר לתשלום אגרה בגין שירות זה וזאת בתוך 30 יום ממעוד הצגת בקשה חדשה לידי הנתבעת.

בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעים ושכר טרחה של עורך דינם בסך של 17,550 ₪.