רקע
ביום 30.12.2008 החל מיפעל הפיס (להלן: המשיב) בהליך לבחירת משווקים איזוריים, במסגרתו פירסם "הזמנה להגשת מועמדות לתפקיד 'משווק איזורי'" (להלן: המיכרז).
כן קבע בית המשפט קמא כי המערער ידע כי קיומן של חקירות פליליות ישפיע על תוצאות המיכרז, ואם היתנגד לכך היה עליו לתקוף זאת עם פירסום המיכרז, ולא רק לאחר שלא זכה בו. נוכח כל זאת, דחה בית המשפט את התביעה.
בעיניין זה, הציעה חברתי להבחין בין התחום של ניהול הגרלות על-ידי מיפעל הפיס – קרי מכירת כרטיסי ההגרלה לציבור הרחב ועריכת ההגרלות עצמן, שעליו לא חלים לכאורה כללי המשפט הצבורי, לבין התפקיד הצבורי שהוא ממלא – הקצאת משאבים למטרות ציבוריות, שבו הוא כפוף, בעקרו של דבר, לעקרונותיו של המשפט הצבורי.
עניין יתח לא נידרש במישרין למישור נוסף בפעילותו של מיפעל הפיס, זה שבו עסקינן כעת – היתנהלותו של מיפעל הפיס מול מתקשרים בחוזה, וזכיינים בכלל זה. אנו סבורים, כי יש לראות את מיפעל הפיס כגוף דו מהותי גם בתחום זה, בדומה להחלתו של המשפט הצבורי על התקשרויותיהם החוזיות של גופים דו-מהותיים אחרים, כדוגמת חברת החשמל לישראל, החל בבג"ץ 731/86 מיקרודף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449 (1987).
...
משהגענו לכלל מסקנה שחוק המרשם הפלילי עצמו אינו מסדיר את השאלה שבפנינו, התשובה שיש לתת לה אמורה להיגזר מדיני הגנת הפרטיות, ובכללם הזכות החוקתית לפרטיות (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
סוף דבר
המקרה שבפנינו עורר במלוא עוזה את שאלת ההתחשבות בחשדות חמורים בתחום טוהר המידות במסגרת הליכי מכרז.
המסקנה שהגענו אליה היא ברורה: בעל המכרז רשאי, ואף חייב, לבחון גם שיקולים הנוגעים למהימנותם ולניקיון כפיהם של המתמודדים במכרז, ובכפוף לכך שהחלטה בעניין תהיה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה.