תובע תושב חוץ מבקש הבטחת הוצאות משפט

ההצדקה לכך נעוצה בחשש שמא יפסיד התובע בתביעתו וייפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבע, אולם הנתבע יתקשה לגבות את חובו מאדם המתגורר מחוץ לתחום השיפוט (ראו: רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (27.6.2010); רע"א 197/15 מנסור נ' ח'ורי (21.4.2015)).

בהיתחשב במשקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים – היות מרביתם המכריע של התובעים תושבי חוץ, שאלת תושבותו של הנתבע 4 דרך קבע בארץ, והקושי במתן מענה לשאלה האם לתובעים נכסים ברי מימוש בישראל (שאלה שהנטל לגביה הוא על התובעים ולא ניתן לה מענה של ממש, לרבות במסגרת תשובתם של התובעים מיום 13.2.2020); סכוייה המוּקשים לכאורה של התובענה במתכונתה הנוכחית, בין בכלל ובין בעיניינם של הנתבעת 14-15; והתנהלות דיונית בעייתית מצד התובעים במשך תקופה ארוכה – אני רואה להעתר לבקשת הנתבעים 14-15, ולחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

...

יודגש כי כל האמור לעיל נאמר על-פני הדברים בלבד ובלא קביעת מסמרות, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך שבכותרת, ובהתחשב בעובדה שהצדדים טרם הגישו את ראיותיהם וממילא טרם נשמעו העדויות מטעמם.

יחד עם זאת, בבואי לדון בבקשת הנתבעים 14-15 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, אני סבורה כי אין להתעלם מכך שהתביעה העיקרית ניצבת לפני משוכות ממשיות.

בהתחשב במשקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים – היות מרביתם המכריע של התובעים תושבי חוץ, שאלת תושבותו של הנתבע 4 דרך קבע בארץ, והקושי במתן מענה לשאלה האם לתובעים נכסים ברי מימוש בישראל (שאלה שהנטל לגביה הוא על התובעים ולא ניתן לה מענה של ממש, לרבות במסגרת תשובתם של התובעים מיום 13.2.2020); סיכוייה המוּקשים לכאורה של התובענה במתכונתה הנוכחית, בין בכלל ובין בעניינם של הנתבעת 14-15; והתנהלות דיונית בעייתית מצד התובעים במשך תקופה ארוכה – אני רואה להיעתר לבקשת הנתבעים 14-15, ולחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

בבקשה שלפניי עותרת הנתבעת לחייב את התובעים להפקיד ערובה בנקאית להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתובענה נגדה תידחה.

ברע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014) קבע כב' השופט הנדל ארבעה פרמטרים המסייעים בידי בית המשפט להכריע בסוגיה - האם המקרה מצדיק חיוב בהפקדת ערובה, אם לאו: "הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע". (שם, עמ' 7-8).

...

המדובר בתביעה לסעד הצהרתי, מתן צו עשה, לביטול שטר המשכון על יסוד טענות התובעים שעיקרן כי ההלוואה שלהבטחת פירעונה נתן המשכון - נפרעה.

זאת ועוד, איני מקבלת טענת הנתבעת לפיה דחיית בקשתם של התובעים לסעד זמני מלמדת כי סיכויי ההליך אינם גבוהים.

איני מקבלת טענתה כי אין בנכס על מנת לגבות מלוא החוב שהובטח, בעת שסוגיה זו היא לב ליבה של המחלוקת הנעוצה בין הצדדים.

מכל המקובץ לעיל, לאחר ששקלתי כל אלו, מצאתי כי משקלם המצטבר של השיקולים שפורטו לעיל, מטים את כפות המאזניים לדחיית הבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה.

התוצאה היא איפוא שהבקשה נדחית.

המשיב הוא תושב חוץ, על פי הודעתו, ולכן המבקש סבור שיהיה קושי טכני לגבות את הוצאות בית המשפט לכשיידרש.

בנוסף, אינו נתון בקשיים כלכליים ומחזיק בנכסים רבים בבולגריה בשווי בלתי מבוטל על ידי חברה בשם "אליסה", אשר הוא המנכ"ל בה. לשיטתו, היותו תושב חוץ לבדה אינה מהוה עילה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות ומפנה למספר פסקי דין בעיניין.

המשיב מצביע על כך שבכתב התביעה המקורי טען המבקש שהמשיב הוא תושב ואזרח ישראל (ס'5 לכתב התביעה), וזאת כדי להכנס לשערי בית המשפט הישראלי, ואילו כעת הוא מבקש בהפקדת ערובה בשל היותו תושב חוץ.

...

דיון והכרעה ייאמר כבר עתה כי לאחר שטענות הצדדים נבחנו, דין הבקשה להתקבל באופן חלקי ולהלן הנימוקים; בעניינינו ונכון למועד הגשת הבקשה ומתן ההחלטה, חלות התקנות החדשות.

סבורני כי על אף האמור בהחלטה אליה מפנה המשיב, הנסיבות בעניינינו, והעובדה כי עסקינן בתביעה לכל דבר ועניין, מטה את הכף לשקול את הבקשה כרגיל.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, לאחר שנשקלו בכובד ראש מארג השיקולים שבפסיקה, ובהתאמה לנסיבות העניין, אין מנוס מקביעת ערובה בסך של 20,000 ש"ח. הסכום יופקד בתוך 30 ימים בקופת בית המשפט.

המשיב הגיש בקשה בהתאם לתקנה 519א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לחייב את המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו במשפט, מהטעם שהמבקש הוא תושב חו"ל חסר נכסים ורכוש בארץ ומהטעם שעל פי דבריו הוא מצוי בקשיים כלכליים.

ביום 2.6.2020 דחה בית המשפט את הבקשה מהנימוק כי "חיובו של התובע בערבון לתשלום הוצאות לא נעשה עקב היותו תושב חוץ אלא מחמת מצבו הכלכלי החמור על פי דבריו שלו. לפיכך אין מקום לעיון חוזר בבקשה". באותו יום, 2.6.2020, הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה נגדו בשל אי הפקדת הערובה.

...

זאת משום, שבית המשפט קמא בשתי החלטותיו הנ"ל לא התייחס כלל לבקשתו של המבקש להאריך את המועד להפקדת הערובה (שהתבקשה הן בבקשה "לעיון חוזר" והן בתשובתו לבקשת המשיב לדחיית התביעה) ולבקשתו החילופית לפריסת הערובה למספר תשלומים (שהתבקשה בבקשה "לעיון חוזר"), כאשר נראה כי היה עליו לתת את החלטתו בבקשות האלה, לאור הפסיקה העקרונית ביחס להתניית המשך בירור התביעה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט כשהתובע הוא אדם פרטי (להבדיל מחברה, ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, עמ' 679), המובילה למסקנה שיש לנהוג ברוחב לב בבקשת התובע המבקש שהות נוספת להפקדת הערובה או לפרוס אותה למספר תשלומים, בטרם תידחה תביעתו בשל אי הפקדת הערובה.

אשר על כן אני מחליט: הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו מתקבלת באופן חלקי, ובכפוף לאמור להלן: תשלום מחצית הסכום שנפסק למשיב 2.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

עם זאת, נפסק בעיניין זה כי על בית המשפט לנהוג במתינות בעת קביעת שיעור הערובה וזאת על מנת שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות: "אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצוה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות" (ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1983).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי בפני התובעת ניצבת מסוכה של ממש הן להוכחת טענותיה והן לניהול התביעה בישראל, וכי היותה תושבת חוץ ללא נכסים אשר לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים או תצהיר עדות ראשית מטים במצטבר את הכף לחיובה בהפקדת ערובה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות וביתר המסמכים ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי בפני התובעת ניצבת מסוכה של ממש הן להוכחת טענותיה והן לניהול התביעה בישראל, וכי היותה תושבת חוץ ללא נכסים אשר לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים או תצהיר עדות ראשית מטים במצטבר את הכף לחיובה בהפקדת ערובה.