תובע מבקש ביטול מתנה מחמת עושק

המבקש טוען שהוא מבקש לחזור בו מהמתנות שנתן נוכח היתנהגות מחפירה של המשיבה כלפיו, היתנהגות בעטיה מצא עצמו מתגלגל ברחובות בחוסר כל, וכי המתנות ניתנו על ידו מתוך הטעה, מירמה ועושק וגם לכן יש לבטלן.

עוד נטען שהמבקש חתם על התצהירים עקב טעות או הטעייה, וכן נטען שהמשיבה ניצלה את מצוקת המבקש וחולשתו ונתקיימו נסיבות המצדיקות את ביטול החוזים מחמת עושק.

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 קובע לאמור: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". בעניינינו, חלפו כחמש שנים מעת חתם המבקש על תצהירי החזרה ממתנה עד שהגיש תביעתו.

...

כפי שיפורט, אין צורך להכריע במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, שכן מצאתי כי דין התביעה להידחות מאחר ואין כל עילה שבדין להורות על ביטול המתנות.

אני סבורה כי לא נפרשה בפני המסכת העובדתית המלאה ונותרו תהיות.

גם לכן דין התביעה להידחות.

תוצאה מכל האמור התביעה נדחית.

ביום 11.1.18 נשלח מכתב לעו"ד ב. בו הודיע התובע על חזרתו מההתחייבות ללא תמורה, על ביטול הסכם השתוף ובקשה להשיב לידיו את כל המסמכים שנחתמו על ידי התובע בקשר עם ההיתחייבות לתת מתנה.

פירוט העובדות הנחוצות לביסוס עילת התביעה ופירוט הסעדים כפי שהועלו בכתב התביעה, לא מבססים עילה מתוך חוק החוזים לביטול הסכם המתנה בשל פגם בכריתתו (העידר גמירות דעת, טעות, הטעייה, עושק, כפיה וכיו"ב).

...

במכלול הנסיבות שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות ששינתה ממצבה בהסתמך על ההתחייבות באופן השולל מהתובע את זכות החזרה ממנה.

סוף דבר בנסיבות בהן נמצא כי: מדובר בהתחייבות התובע ליתן מתנה לנתבעת; שני הצדדים לא פעלו להשלמת העסקה; התובע לא ויתר על זכותו לחזור בו מההתחייבות; הנתבעת לא הוכיחה כי שינתה את מצבה בהסתמך על ההתחייבות - אני מקבלת את התביעה ומצהירה בזאת, כי התחייבות התובע (וש.) כלפי הנתבעת בתצהיר המתנה מיום 18.9.16 על כל צרופותיו לרבות הסכם השיתוף ויפוי כח בלתי חוזר - בטלים.

בהינתן היחסים המשפחתיים, שעה שהנתבעת ממשיכה להתגורר בקרוואן על שטח המקרקעין סמוך לביתם של התובע וש., ועל מנת שלא להסלים עוד את היחסים בין הצדדים - הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסכום כולל של 7,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

עקב האיום בתביעת הפינוי, נכדת האם פינתה לבסוף את הדירה והאם שבה להתגורר בה, אלא שאז ביקשה האם מעו"ד גור ומעו"ד מור יוסף להגן עליה ולבטל את כל הפעולות שנעשו על ידי הנתבעים לרבות רישום הע"א בגין עיסקאות המתנה שנערכו על ידה לטובת התובע.

בית המשפט אמנם קבע כי התובעים שם (ילדי נותן המתנה) עמדו בנטל להוכיח כי נפל פגם ברצון אביהם (נותן המתנה) בעת חתימתו על הסכם מתנה במסגרתו העניק לאישתו השנייה (שאינה אימם של התובעים) את דירת המגורים שלו ושל אישתו הראשונה ואשר עקב הסתלקותם מירושת אימם המנוחה לטובתו הייתה מצויה בבעלותו; אלא שיחד עם זאת, התרשם בית המשפט כי נותן המתנה - אינו מבקש לבטל את חוזה המתנה שערך לטובת אישתו השנייה וכי גם לאחר שהבין נותן המתנה, שנתונה בידיו הזכות לבטל את החוזה שערך לטובת אישתו השנייה מחמת עושק, הוא מחל על זכותו לבטל את החוזה ועמד על קיומו.

...

ראשית התביעה בבקשה לחתימה על פסיקתא שנועדה להביא לרישום המקרקעין כבית משותף בהתאם לזכויות כל אחד מהאחים במקרקעין, לרבות זכויות התובע מס' 1, בהתאם לפסיקת בית משפט זה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים והאם בתמ"ש 25050/09 (ראו החלטתי באותו הליך מיום 29.9.16 ).

כל אחד מהצדדים טען, האחד כנגד רעהו, כי נפל אצל האם פגם ברצון בעסקה אותה ערכה עם הצד שכנגד (הטעייה, עושק אילוץ וכפייה וכיו"ב), כאשר התובעים טענו בנוסף להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים על האם, עת הייתה נתונה לשליטתם, ולהיעדר כשירות עת הוחתמה על מסמכים שונים (אשר חתימת האם עליהם הוכחשה בבחינת טענה מקדמית על וסעיף ג' לסיכום בעמ' 16 לכתב התביעה המתוקן מיום iii28 ,9 ידי התובעים).

..המסקנה העולה מכל אלה היא שעוצמת התחייבותו של נותן מתנה לתת אותה, לרבות עוצמת התחייבותו לא לחזור בו מן הנתינה, חלשה לאין ערוך מעוצמת התחייבותו של מתקשר בחוזה.

לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל אינני נדרש לטענות שונות שהעלו התובעים בהשלמת טיעוניהם לעניין השתק פלוגתא או עילה, המתבססות על ההליך הקודם שנדון בין הצדדים 12 בעבר, ודי בכך שאציין מבלי שאכריע בכך, כי בחלקן של טענות אלה, כפי שנטענו בסעיף להשלמת טיעוניהם, יש לחזק את חוסר תום הלב של הנתבעים.

לאור מסקנתי לעיל, לפיה שתי העסקאות הקודמות בזמן עדיפות וגוברות על פני העסקה השלישית שנערכה על ידי האם לטובת הנתבעים, אני מקבל התביעה באופן בו אני מצהיר כי הדירות שייכות לתובע, והוא רשאי להירשם כבעל הזכויות בדירות אלה, כפי שהוענקו לו על ידי האם במתנה מכוח העסקאות הראשונות בזמן, וזאת בכפוף להוראת כל דין.

בתביעתן הנוכחית מבקשות התובעות להצהיר על בטלות ההסכם, מחמת פגמים שנפלו ברצון המנוח, עת היתקשר בו, וכן מחמת היתנהגותו המחפירה של י.י. כלפי המנוח ובני משפחתו.

זאת, להבדיל מעילות ביטול על פי חוק המתנה; השוו: ע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי, ל(1) 639 (1975; הדברים האמורים עולים אף מפסק הדין אליו הפנו הנתבעים עצמם בסעיף 21 לכתב הגנתם - תמ"ש (חי') 24826-06-18 א.פ נ' ס.פ (2020) - באותו עניין התבררה תביעה לביטול הסכם מתנה שנכרת בין אבי התובעות שם לבין אישתו השנייה, בעוד האב היה בחיים, ובית המשפט קבע כי "עילת ביטול מחמת עושק יכולה לאחר פטירה לעבור לחליפו של אדם (באמצעות היורשים או מנהל עיזבון) ... - אך אין בכך להקנות מעמד לתובעים שאינם חליף" - פסקה 22 לפסה"ד. נמצא איפוא, כי בכל הנוגע לסוגיית המנעות התובעות מנקיטת הליכים משפטיים לביטול ההסכם בחיי המנוח, אין חשיבות ממשית לשאלת ידיעתן על קיומו בסמוך לכריתתו.

...

לאור מסקנה זו הרי שיש לקבל את התביעה מפאת השפעה בלתי הוגנת ודי בכך בכדי לייתר את הדיון ביתר העילות החוזיות הנטענות (מבלי לגרוע מהאמור לעיל בדבר זכות המנוח לבטל את ההסכם מחמת טעות, עת לא הוכח, כי ידע את דבר חבותו במס ושיעורה הניכר הנטען).

למעלה מן הצורך אציין כי לתוצאת בטלות הסכם המתנה ניתן להגיע גם בגין התקיימות עילת העושק, כאשר אני סבור כי עלה בידי התובעות להוכיח קיומם של יסודותיה - אף שעילה מעין זו מתאימה פחות לעסקאות מתנה השוו: פרידמן וכהן בעמ' 428 - 431).

אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה על ביטול הסכם המתנה מיום 8.5.16.

ביום 1.10.20, ובטרם הוגש כתב הגנה, נמחקה התביעה לבקשת הבן י' (התובע באותו הליך) שפירט בבקשתו: "בשל תפנית בעובדות המקרה והגשת תביעה נפרדת מטעם התובע ואחיו לביטול המתנות שנתנה האם, דבר המשנה את אופן התביעה דנן והנו בעל השלכות רוחב על יתר התיקים המתנהלים בין הצדדים, מבקש התובע למחוק את כתב התביעה נגד הנתבע, מבלי לפסוק הוצאות בגין הליך זה" (ההדגשה שלי – א.ב.ד; להלן: "בקשת המחיקה").

דיון נוסף היתקיים לפני ביום 13.2.23 להשלמת טיעונים בעל פה. תמצית טענות הצדדים: לטענת התובעת היא הוחתמה על ידי הנתבע ועו"ד א' בעורמה ובתרמית על הסכם המעניק לנתבע את כל הזכויות בנכס (פרט לזכויות שהוענקו לבן י' במתנה) בעוד שסברה שהיא חותמת על הסכם שמעניק לנתבע במתנה אך את הזכויות בדירה בה הוא גר. לטענתה דין ההסכם להתבטל משנחתם בהיעדר כוונה וגמירת דעת, ותוך הטעה העולה כדי תרמית, ובגין עושק.

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה בהעדר עילה משפטית או עובדתית לביטול ההסכם המבטא את רצון התובעים להעניק לו את זכויותיהם בנכס לאחר שיקול דעת ומחשבה, תוך הבנה מלאה של הוראות ההסכם, ומבלי שנפל כל פגם ברצונם.

עו"ד א' שערך את ההסכם העיד מפורשות שהתובעים ידעו בדיוק מה היקף המתנה שהם מעניקים לנתבע ובזמן אמת הוא השתכנע שהם עושים כן מתוך רצון חופשי וללא לחץ וכפייה, ובית המשפט מצא את עדותו מהימנה.

סוף דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

אשר על כן התביעה נדחית.