תדירות שימוש ברכב לפי סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה

התובע השתמש ברכב באופן תדיר לנסיעות שונות, לרבות הסעת הגב' פוירמן לבקר את אמה השוהה במעון לקשישים.

הכרעהלאחרונה עמדנו בהרחבה, במסגרת פסק הדין בעיניין המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר,על המסגרת הנורמאטיבית הצריכה להכרעה בסוגיית השמוש בכלי רכב כשולל זכאות לקיצבת הבטחת הכנסה, מכוח חוק הבטחת הכנסה, ועל המדיניות הראויה בהקשר זה. הדברים שקבענו שם יפים, בעקרם, גם לענייננו ולא נחזור עליהם.

עם זאת, הפרשנות שהציע בית הדין האיזורי לחלופה שבסעיף אינה עולה, לטעמנו, בקנה אחד עם תכלית החוק ועל-כן נידרש בקצרה לעובדות המקרה ולפרשנות הראויה.מסקנתו של בית הדין האיזורי כי לאור האמור בסעיף 9א(ג)(2) לחוק אין לראות ברכב נכס שמופקת ממנו הכנסה, נסמכת על המסמכים הבאים אשר הוגשו לתיק בית הדין: [א] מכתבה מיום 3.9.2003 של הרופאה הפסיכיאטרית ד"ר לילי גולדרינג, ממנו עולה, כי אשת התובע מוכרת לרופאה מזה שנים רבות אולם, הקשר הטיפולי ביניהן הוא, לכל היותר, חלקי.

...

עם זאת, הפרשנות שהציע בית הדין האזורי לחלופה שבסעיף אינה עולה, לטעמנו, בקנה אחד עם תכלית החוק ועל-כן נדרש בקצרה לעובדות המקרה ולפרשנות הראויה.מסקנתו של בית הדין האזורי כי לאור האמור בסעיף 9א(ג)(2) לחוק אין לראות ברכב נכס שמופקת ממנו הכנסה, נסמכת על המסמכים הבאים אשר הוגשו לתיק בית הדין: [א] מכתבה מיום 3.9.2003 של הרופאה הפסיכיאטרית ד"ר לילי גולדרינג, ממנו עולה, כי אשת התובע מוכרת לרופאה מזה שנים רבות אולם, הקשר הטיפולי ביניהן הוא, לכל היותר, חלקי.

[ד] אישור מאת הגב' מיכל תמרי, מזכירת שירותי בריאות הנפש בבית החולים "העמק", מיום 1.7.2003, לפיו פרט לשני דפי הרישום של הגב' נוסנזון "אין ברשותנו, לא במרפאה לבריאות הנפש ולא במחלקה הפסיכיאטרית כל מסמך רפואי שעניינו הגב' הדס לוי".לטעמנו, אין בממצאים העובדתיים האמורים העולים מחומר הראיות כדי לבסס את המסקנה, כי אשת המשיב נזקקה לרכב לצורך טיפול רפואי לפי תוכנית טיפול שנקבעה מראש.

כך מתוך הסיפא של החלופה ברור, כי תכנית הטיפול צריכה לעלות על לפחות 6 טיפולים בחודש הכרוכים בהוצאות נסיעה.סוף דבר - על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

ההחלטה על דחיית התביעה להבטחת הכנסה התבססה על המצב המשפטי שהיה קיים במועד הגשת התביעה לגמלה (ובמועד הגשת התביעה דנן), ולפיו קבע סעיף 9א לחוק הביטוח הלאומי חזקה חלוטה, לפיה בעלות / שימוש ברכב שוללת את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, אלא בהתקיים חריגים שפורטו בחוק: סעיף 9א קבע כדלקמן: (א) בסעיף זה, "רכב" - רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע או ילדו הנמצא עמו, למעט אופנוע.

אחיה של התובעת לא נכלל בגדר בן מישפחה שהטיפול בו מצדיק שימוש ברכב שלא יחשב כהכנסה, זאת ועוד, פרט לטענות בדבר היותו של האח חולה אפילפסיה, לא הוצגה תכנית טיפולים / תדירות טיפולים בהתאם לאמור בתקנות.

בסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה נקבע: "הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה". בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי לצורך החוק "הכנסה" משמעה הכנסה מהמקורות המפורטים בס' 2 לפקודת מס הכנסה ולרבות - "(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". עוד נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין". בתקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה נקבע: "כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית החדשה המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה ביותר." מהעובדות שהובאו בפני בהליך זה לא שוכנעתי כי במועדים הרלוונטים לתביעה היה מקום לזקוף לתובעת הכנסה רעיונית משכירות בגין שלושת המבנים המפורטים בדו"ח השמאי.

...

לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שבתיק וכן בטיעוני הצדדים, הכרעתי היא כדלקמן: תיק בל 5091/09 – שימוש ברכב התובעת טוענת כי לא היה מקום לשלול את גמלתה מטעם של שימוש / בעלות ברכב.

בסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה נקבע: "הגימלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגימלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה". בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי לצורך החוק "הכנסה" משמעה הכנסה מהמקורות המפורטים בס' 2 לפקודת מס הכנסה ולרבות - "(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". עוד נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין". בתקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה נקבע: "כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית החדשה המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה ביותר." מהעובדות שהובאו בפני בהליך זה לא שוכנעתי כי במועדים הרלוונטים לתביעה היה מקום לזקוף לתובעת הכנסה רעיונית משכירות בגין שלושת המבנים המפורטים בדו"ח השמאי.

לנוכח האמור, וכאשר מהראיות שבפני עולה כי במועדים הרלוונטים לתביעה (שנת 2010) כל המבנים בנחלה היו מאוכלסים על ידי התובעת ואחיה, אני סבורה כי לא הייתה לתובעת אפשרות להפיק הכנסה מהמבנים שבנחלה, ולפיכך אין ליחס לה הכנסה רעיונית משכירות.

לנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שההחלטה מיום 3/10/10 ככל שהיא נוגעת לזקיפת ההכנסה משכירות בגין שלושת המבנים שפורטו בדו"ח השמאי - תבוטל.

עם זאת, לפי סעיף 9א' (ג) לחוק הבטחת הכנסה שימוש ברכב לצורך קבלת טפול רפואי מהוה חריג לכלל לפיו שימוש קבוע ברכב העולה על הסכום הנקוב בתקנות שולל את הזכות לגימלה לפי החוק ובילבד שהוכח כי מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים: הזקקות לרכב של התובע או בן משפחתו לצורך קבלת טפול רפואי הניתן מחוץ לבית, כך שאין אפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום הטיפול הרפואי בשל הגבלת ניידות או הגבלה רפואית אחרת והשני תדירות הטיפולים כך שהמבוטח נידרש להגיע למיתקן רפואי לצורך קבלת טפול רפואי הניתן על ידי תכנית קבועה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש פרק זמן העולה על שלושה חודשים רצופים (עב"ל 543/07 זהגרוף יגאל נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.4.2008).

...

אין בידינו לקבל גם את טענת התובעת ולפיו הרכב "לא שווה כלום". כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 55727-03-14 שירה גדסי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.10.2016)(להלן-ענין גדסי) שווי הרכב על פי התקנות נקבע בהתאם לשווי הנקוב במחירון רכב כמקובל בשוק תוך התחשבות במשתנים המופיעים ברשיון הרכב בלבד.

אמה של התובעת הסבירה כי היא משתמשת בשני כלי הרכב – ברכב הניסאן היא נוסעת נסיעות ארוכות מחוץ לעיר, בתדירות משתנה – יכול להיות פעם בחודש ויכול להיות כמה פעמים בשבוע.

התובעת לא המציאה מיסמך שטענה כי "המסמך קיים" לפיו רכב הניסאן לא היה רשום על שמה, וזאת אל מול רשומה מוסדית ברורה לפיה הוא אכן היה על שמה מאז חודש ינואר ועד חודש מרץ 2019 (נ/5), עובדה הפוגמת באמינות גרסת התובעת.

דהיינו, התובעת עושה שימוש ברכה הקיה כמנהג בעלים ומוגדרת כ"בעל רכב" כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

...

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השימוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגימלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לסיכומו של דבר, יש לראות בתובעת כ"בעל רכב" בשני כלי הרכב כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

חקיקה א. תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, קובעת, לאמור: "(ג) על-אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חדשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת-משנה זו; בתקנה זו, "רכב מנועי"-רכב המונע בכוח מיכני, לרבות סירה עם מנוע עזר ולמעט אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 50 סמ"ק ותלת אופן.

"ש. באיזה תדירות את משתמשת באוטו הזה? ת. המון אני משתמשת בו. האוטו חונה ליד הבית של אמא שלי, ליד הבית שלו. אם אני נוסעת בו בלילה אני משאירה אותו אצלי. ברוך היה עכשיו לא מזמן בתורכיה לשבוע והאוטו היה אצלי. אני משתמשת באוטו לכל הצרכים שלי, שאין לי כסף לנסיעות.

הגם שתביעת התובעת, לגימלת הבטחת הכנסה, לחודש 4/2003, נדחתה בשל שימוש ברכב, נבחן להלן את טענתו הנוספת של הנתבע, בעיניין אי אמינותה של התובעת, שמסרה כתובת לא נכונה לנתבע, בנגוד לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה.

...

לחילופין, הרכב נמצא בקירבת המבוטח, ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קובע; המבחן השלישי-עדות חוקר המוסד או עד אמין אחר לפיו המבוטח נהג ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר; המבחן הרביעי-כאשר נסיבות השימוש ברכב מצביעות על כך, שהמבוטח מפיק הכנסה או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה מאילו ברור כי כמוהו כהפקת הכנסה מכל עניין אחר; המבחן החמשי-מקום בו המבוטח עושה מאמצים להסתיר את השימוש ברכב עשוי הדבר להוביל למסקנה שראוי שהמבוטח יחשב כמי שמשתמש ברכב באופן קבוע.

סוף דבר על סמך כל האמור לעיל במצטבר, דין התביעה להידחות.